רשומות

מבצע אקסודוס (בלי פול ניומן)

תמונה
לארכיון הגיעה הזמנה לטקס זיכרון לאוניית אקסודוס והסיפור המרתק שלה. מעבר לזה שפרסמנו את ההזמנה בציבור, העברנו גם לאמיר שילה (שסבו וסבתו עלו באוניה זו) ולבלהה וקסלמן (שהוריה עלו באוניה זו) את ההזמנה.  אמיר ובלהה הרימו את הכפפה והשתתפו בטקס זיכרון לעלייתם של קרובי משפחתם באוניית אקסודוס. להלן מה שכתב אמיר על הנושא. חשבנו שיעניין עוד אנשים. צילם פריץ כהן - אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית, מחלקת צילומים  אמש התקיים טקס צנוע בהיכל התרבות האזורי בקיבוץ גן שמואל, שהעלה על הנס את המבצע האמיץ לעלייתם ארצה של מעפילי אקסודוס.  בין 4554 המעפילים היו גם סבי וסבתי, הוריה של אימי חנה שילה ביין ששרדו את השואה באירופה ורצו להגיע ארצה על האוניה ביולי 1947.  המעפילים לא הורשו להיכנס לתחומי הארץ וגורשו חזרה להמבורג בגרמניה. אני חושב על סבתי האהובה, אסתר, ניצולת אושוויץ שכבר הגיעה לחופי הארץ ומגורשת חזרה לגרמניה הארורה ממנה נמלטה ועל סבי, סבא מקס היקר, ששרד את תלאות המלחמה כשברח מפולין והצטרף לצבא האדום להילחם בנאצים -  שניהם חוזרים לגרמניה ושוהים במחנה עקורים. במחנה העקורים שהו קרוב לשנה עד קו

שלום ולא להתראות / היידי עפרון ממרתף הארכיון

תמונה
המלצה על סרט  אם זה בלוג ארכיון תשאלו את עצמכם למה יש כאן המלצה על סרט? אז קודם כל בפשטות - כל סרט קשור איכשהוא לאיזה ארכיון ולסיפור עבר בצורה זו או אחרת, אבל לא זה הענין... כשקראתי את התקציר של הסרט "שלום ולא להתראות" ידעתי שחובה עלי בתור ארכיונאית לראות אותו.  מדובר בדרמה קומית-טרגית (שילוב מהפנט כשלעצמו) על שלושה אנשים, בינהם ארכיונאי שיוצאים למסע גילוי. אם במקרה הצצתם בעבר על הבלוג הזה אתם יודעים שחידות עבר הם ה'ספסייליטה' של הארכיון שלנו, ובכלל של ארכיונים בארץ ובעולם... כשסוז טראפה בת ה-43 מגלה שהיא חולה במחלה קשה, היא מחליטה לחפש את הבן שילדה בגיל 15 ונאלצה למסור לאימוץ. היא חוטפת את JB, מנהל מערכות מידע שחוק שמחליפים אותו לטובת אדם צעיר יותר שלא יודע עשירית ממה שהוא יודע על מערכות מידע. בשלב מסויים הם מגיעים לרשות המקומית ומחפשים את הארכיון. קודם כל אף אחד לא יודע איפה הארכיון ומה זה בכלל... ואני מלמלתי באולם הקולנוע - איפה הארכיון? במרתף כמובן! - וצדקתי :-) כאשר הם נכנסים בסוף לארכיון החשוך מגלים שמר בלאן, הארכיונאי הוא עיוור. ארכיונאי? עיוור?! נו טוב יש כאן

הזכרונות הטמונים בארכיון

תמונה
לעמק חפר יש קבוצת ווטסאפ פעילה של ארכיונאים. עינת הארכיונאית של קיבוץ מעברות שלחה לנו את הסיפור הבא.  פייר, מרגש.   60 שנה לאחר נפילת יצחק בסיני, אחיותיו מצאו פיסת מידע יקרה עליו בארכיון של הקיבוץ הסמוך מתוך: אתר הקיבוצים  04/05/2022  טוראי יצחק זכי מסיקה שעלה לארץ מטריפולי, לוב, בשנת 1949, היה המפרנס היחיד של משפחתו שהגיעה ארצה שנה אחריו ולכך הקדיש את כל מעייניו. נפילתו בקרב בסיני בשנת 56' שבר את לב הוריו שלא התאוששו מכך עד יום מותם ולא דיברו עליו לילדיהם. הרצון לדעת עוד על אחיה הגדול בעבע בשושנה כעבור 60 שנה, והמקום שסיפק לה אותו היה ארכיון הקיבוץ השכן, מעברות, שם עבד יצחק לפני מותו שושנה (עומדת), אחותה מזל ואחייניתם קוראות את ההספד שנכתב על יצחק ז"ל בעלון מעברות יצחק (זכי) מסיקה נולד בטריפולי, בירת לוב, בשנת 1931. הוא היה חניך בתנועת הנוער השומר הצעיר ולאחר שקיבל הכשרה במחנה התנועה, עלה ארצה באמצעותה בעליית הנוער, ללא הוריו שהגיעו כעשרה חודשים אחריו, זמן קצר לפני שהתגייס לצבא. תחילה גרו במעברת "שבות עם" בפרדסיה וחודש לפני נפילתו של יצחק עברו לשיכון ותיקים בנתניה.

כיצד הגיע הציור של חיים ארלוזורוב לחדר העגול? / היידי עפרון

תמונה
קודם כל נתחיל מכך שחנוש אומרת שאף אחד לא קורא את הבלוג. אז אתם מתבקשים לעצור את חנוש בשבילים, ולהגיד לה שכן קוראים וזה ממש חשוב לתעד ולספר בבלוג! ועכשיו לחידה שלנו -  בחדר הישיבות העגול במזכירות יש תמונה של ארלוזורוב. אין צורך מן הסתם לספר לכם שעל שמו קרוי הקיבוץ שלנו. חלון ראווה בחד"א מוקדש ל-45 שנים לרצח ארוזורוב אבל האם ידעתם שגם המועדון לחבר הוקם לזכרו? הנה גיליתם משהו חדש - "בראשית קראו לו: 'בית התרבות ע"ש חיים ארלוזורוב'". ואם אתם רוצים לקרוא משהו נוסף יפה בנושא ארלוזורוב הנה קישור לטקסט נהדר של נירה פרינץ -  שלום חיים . אז מה החידה?  אנחנו לא נעסוק הפעם בחידת רצח ארלוזורוב, וגם לא נעסוק בסיבות שהובילו אולי לרצח ובאוירה שהיתה באותם הימים (למרות שלפעמים ההיסטוריה חוזרת על עצמה באופן כה מפתיע...). הפעם נעסוק בחידה - כיצד הגיעה התמונה של חיים ארלוזרוב לגבעת חיים איחוד?  קודם כל ראוי לדעת שהתמונה צויירה על ידי האמן פנחס ליטבינובסקי . השם מצלצל לכם מוכר אולי? מדובר באמן ישראלי מהידועים בארץ שאף זכה בפרס ישראל לציור בשנת 1980. ולאחרונה העזבון שלו זכה בפרסום

מי זוכר את צריף המזכירות הישן? צוות הארכיון

תמונה
למי שלא זוכר ולמי שלא היה כאן אז כדי לזכור, נספר את סיפור צריף המזכירות שהוקם  לפני כ-70 שנה,  בעת הקמת הקיבוץ, ועמד היכן שהיום עומד בנין המנהלה ה"חדש" (משנת 1984). נושאים חשובים ביותר עברו במזכירות ההיא של פעם, וגם לצריף עצמו סיפור מרתק מהיכן הגיע. כשנחנך המבנה החדש והצריף סיים את תפקידו, התקיימה מסיבה בבית וינה. ארנון לפיד כתב סאגה נוסטלגית שבה סיכם את רגעיו היפים של הצריף המיתולוגי: "הוא היה בתוכנו יותר מן הנאמן בחברים. הוא היה צומת דרכים, עמוד-התיכון, דופק החיים, עין-הסערה. הוא שמע את הקשות במחלוקות, הנוקבים בדיונים, העסיסיות ברכילויות. הוא ידע ראשונה את מצהלות השמחה, את גאוות ההישגים, את בשורות האיוב."   צריף המזכירות היה מה שקראו אז - "צריף שוודי".  מהו צריף שוודי? מישהו אמר איקאה? כן אותו הרעיון... לפני כ-70 שנה ייבאו לארץ צריפים שוודים (יש הטוענים שבכלל המקור שלהם מגרמניה) שנועדו לבניה זולה ומהירה. הם הובאו כשהם ארוזים בחלקי קורות וכאן בארץ נבנו לתלפיות. שימושים רבים ייעדו להם, כמו למשל, מגורים זמניים לעולים חדשים. בקיבוצים רבים עשו בהם ג

מכתב אישי לחברים החדשים בקיבוץ / מוקי צור

תמונה
הטקסט הבא פורסם באתר התנועה הקיבוצית - קישור מוקי צור במכתב אישי לחברות וחברי הקיבוצים הרבים שחזרו והצטרפו לחיי הקיבוצים בכל רחבי הארץ בשנים האחרונות: "מבקש אני לקרוא לכם שותפיי הצעירים להיות מעורבים לא רק בנעשה בביחד של המקום בו קבעתם את ביתכם כיום, אלא ללמוד ברצינות את שהיה וממנו אפשר לקבל השראה ליצור את הפרק שלכם" מוקי צור וידלין בועידת התק"ם בגבעת חיים מכתב תמים מחבר ותיק לחברים החדשים בקיבוץ מכתב תמים זה מיועד לחברים החדשים בקיבוץ. להפתעתי ולשמחתי הם רבים. זקנתי ואני מבין היטב שאני מהגר בזמן ולא תמיד מבין את שפתו ומכשיריו של הדור הצעיר, ובכל את אני מעז לכתוב מכתב זה לצעירים ממני שלא החלו את חייהם בקיבוץ בימי מלחמה ומחסור אך כמו הוותיקים נקראו להחלטה אישית קשה להצטרף לקיבוץ. גם אם מתגוררים בדירות מרווחות יחסית. גם אם ילדיהם לא לנים בבית הילדים. ההחלטה להצטרף לא היתה פשוטה: לחיות חיים קהילתיים עמוסים, לרוב בפריפריה. לשם כך יש לקבל החלטות קשות. אני  מבקש לכתוב מכתב זה כי אני מאמין שרבים מבינים שלמרות שלא ניסחו בבירור מה הם רוצים מהקיבוץ ומעצמם, אזי בהחלטתם לשלב גורלם ב

איך נפלתי בשבי הרומאים / חנוש מורג

תמונה
*זיכרון שסופר במפגש מחזור 31.12.2019   1953-1963 ילדים במחנה אוהלים זיכרון ילדות מחנות החטיבה לא היו מן האירועים שחיכיתי להם.  כל חופש רציתי להיות אחרי שתי משימות - לסיים את 26 ימי העבודה שהעיבו עלי מתחילת החופש ואת מחנה החטיבה.  יציאה מהבית, המקום הבטוח והמוגן, תמיד גרמו לי סוג של דיכאון קל, מילה שאז בכלל לא נחשפנו לה.  ולמחנה על אחת כמה וכמה. מחנה הקנאים בכיתה ה' היה הראשון בשורת מחנות הקיץ.  כשמגיעים למחנה ומתמקמים, תמיד היו כמה שידעו מה צריך לעשות. אני לא הייתי מאלה.איזה מתקנים לבנות ואיך לעשות כפיתה מרובעת, ואני? אף פעם לא ידעתי איך מחברים סנדה לסנדה שבסוף יצא מהן מתקן למקלחת או לבישול. הפעילות העיקרית של אותו מחנה היה משחק שבו הקנאים נלחמים ברומאים. היום קוראים לזה סימולציה. לקחנו את משחק התפקידים נורא ברצינות. היינו הקנאים ואוי לנו אם ניפול בשבי לידי הרומאים. הפחד נבנה כבר שם, כשתיארו לנו את חוקי המשחק. הכתובת הייתה על הקיר. הפחד שיתק אותי, ונפלתי קרבן חסר ישע לידי מחנה הרומאים.  את שארית ימי המחנה נשאתי כשהחוט על פרק ידי היה כאות קין.  לא יודעת מה אתם זוכרים מן המחנה הראשון

על חדרי האירוח עם סימה אמיתי 1985

*חבל שאי אפשר לסדר שיהיו שוב חדרי אירוח :-)  --------------------------------------------------------- במשך השנתיים האחרונות היתה סימה אחראית על חדרי האירוח בקיבוץ, במגרת חברותה בוועדת דירות. עם סיום התפקיד והעברתו לנאווה, מסבירה סימה את הנושא ומסכמת את תפקידה בתחום זה: בגבעת חיים כיום ארבעה חדרי אירוח, שלושה מהם בין דירות ותיקים, מתוך מגמה לארח בהם הורי חברים, קרובים,ידידים וכו'. חדרי האירוח נחוצים מאד, ואין לדעתי להפחית מהמספר הקיים היום. החודשים העמוסים ביותר הם חודשי הקיץ וכמובן ימי החגים. במידת האפשר הקפדנו מאד לא לאפשר שימוש בחדרים – למטרות דיור זמניות, והדבר חשוב ביותר. במשך השנתיים האחרונות נוספו לחדרים פריטים שונים כתמונות, כיסויי מיטה וכן הוחלף חלק מהריהוט, זאת על מנת להעלות את רמת החדר ולשפר את מראיהו. כמובן שיש עוד הרבה מקום לשיפורים שונים בחדרים. ומילים אחדות על השימוש ההולם בחדרי האירוח: נחוץ מאד להחזיר במועד את המפתחות, לשמור על נקיון החדר ולהקפיד שלא יעלמו מתוכו חפצים. כבר נתקלנו בתופעות כאלה- וחבל. חשוב גם במידת הצורך להודיע עם החזרת המפתחות על קילקולים שונים

דובוש מלך הכולבויניקים

תמונה
מתוך פוסט בפייסבוק – 10 שנים למותו של דובוש.  מיכל כהן הבת של דובוש ואביטל (בן אור) כתבה טקסט לזכרו שפורסם בעלון כפר עזה.      שורה למטה מימין לשמאל - אביטל בן-אור, רינה נבון,  למעלה מימין לשמאל - חנוש, עירית שילה, ששי בוכהולץ                               דובוש מלך הכולבויניקים בכפיפה אחת גרו הרציני - איש ערכים ורוח, חוקר מטעם עצמו, יסודי ומושקע, איש עקרונות מחמיר, יש ויגידו נוקשה, ולץ שובב - בדחן, הומוריסט וקוסם, שטותניק פרוע, יש ויגידו חתרן. אכן  - משיכת חבל לא פשוטה בין ה"יורם", גלגולו הקדום של החנון, ל"דובוש", פושטק אגדי (ממסורת החסידות) פורע חוק וסדר, אשר הואר במפגשו עם הבעל שם טוב. כך חברו להם אהבת הסדר ופריעת הסדר וקסמה של הרוח, אז איך בכלל אפשר לנוע עם חבורה מורכבת שכזו המתכנסת לה באיש אחד? סיפור מחאת הכולבויניקים הוא אולי דרך טובה לראות משהו מאיך העסק הזה עבד. ולמרות שכבר סופר, ונדרש ומוחזר, תמיד כיף ומצחיק לחזור אליו. מעשה שהיה כך (בערך) היה. חדר האוכל הראשון בגבעת חיים איחוד ערוך לארוחה עם כלים על השולחנות עם כלבוייניק ב 9.2.1994, לפני 27 שנה, ימים של סע

היכן התקיים טקס אבן הפינה? התשובה כנראה בגוף הכתבה

תמונה
על פי ישראל כץ המיקום המדויק של טקס אבן הפינה שהתקיים לפני 69 שנים, ב-23 במאי 1952, הוא איפה שעומד הבית של עליזה שילר, מהצד השני של הכביש, מול הבית של מוטי וסמדר זעירא. זאת שמעה מפיו חנוש מורג. ישראל כץ בטקס אבן הפינה ב-1952 (משמאל האיש הגבוה עם הכובע, עומד ליד איציק פניגר): בתמונה הבאה רואים את ישראל כץ מסביר לילדים על הטקס והכותרת של התמונה שמצאנו אצלנו:   "ילדים משוחחים עם ישראל כץ במקום שבו הונחה אבן הפינה"  (ראו את השלט גזית נבנה כפי שהיה בטקס אבן הפינה המקורי). השילוט על בית עליזה שילר שנעשה ב-2012 לכבוד 60 לקיבוץ: בשלט כתוב: דירת חברים* זהו שריד אחרון מדגם שנעלם מן העולם, שבו הצניעות וההסתפקות במועט עדיין שלטו בתכנון ובבניה. הדגם הזה נבנה בשנת 1952-1953, ושימש כמודל לכל התנועה הקיבוצית, כי היו בו גם שירותים וגם מטבחון קטן, לוקסוס במושגים של אותם זמנים.  היו שני טיפוסי בתים: בשיכון א' בתים דו-משפחתיים; בשיכון ב' – בתים עם ארבע יחידות – בקצוות למשפחות ובתווך חדרים ליחידים. לכל דירה היו שתי כניסות, זו הסיבה שבגבעת חיים איחוד היו תמיד גינות מטופחות מסביב לבתים. מקו