ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

זו כתבה חמוצה-מתוקה. למה? בגינת המשחקים החדשה ליד החשמלייה יש שלטים חדשים המספרים על ההיסטוריה של גני המשחקים בקיבוץ. תהליך הפקת השלטים היה מרתק, והתוצאה, בעיני, התקבלה טוב. אז זה הצד המתוק. ומה הצד החמוץ? שכבר חרטו על אחד השלטים בברבריות. אני מאמינה שאלה ילדים, וזה אולי נראה להם כשובבות מצחיקה אבל אותי, האמת, זה ממש מבאס... אולי גם אתכם, המתעניינים בהיסטוריה. ואחרי שחלקתי אתכם את עוגמת הנפש שלי אז הנה קצת על התהליך הרבה שנים מתכננים את גינת המשחקים החדשה ליד החשמלייה . אחרי שסופסוף הורידו במבצע מיוחד את עמוד החשמל הגדול, לקח עוד הרבה זמן עד שהגינה קרמה עור, גידים ומתקן משחקים מהודר וגדול בסיוע המועצה האזורית. ואיך נולדו השלטים? יום אחד הופיע רוברט קולייר בארכיון והציע שבפתיחה של גן המשחקים, יציגו תמונות של גן המשחקים הישן ליד הגנים, שצילמו חברים. גן שעשועים ליד הגנים - צילם יובל נקר חשבתי שזה רעיון מעניין ומשם זה התחיל להתגלגל... שלטי שימור ברחבי הקיבוץ לכבוד שנת ה-60, צילם יוסי רום הרעיון להצבת השלטים אינו חדש. בשנת ה60 לקיבוץ היה פרויקט מקסים של

כך, בשקט בשקט, נעלמה מהחצר עוד פינה אהובה. בראשית הקיבוץ קראו לה מתפרה אחרי הרבה גלגולים היא הפכה לריצ'רצ'. וכאן, בפינת הנוסטלגיה שלנו, לא נוכל שלא להקדיש כמה מילים לענף שהיה למפעלון ואולי עוד ילבש צורה חדשה בתור יזמות קטנה. ימי ראשית הקיבוץ, כבר בטח הבנתם, אם אתם לא מאלו שזוכרים זאת, היו ימי צנע ומחסור. קיצצו בכל, יותר נכון להגיד שלא היה במה לקצץ, הכל היה במשורה, כך גם בלבוש. כבר נכתב על כך לא מעט, אישה הייתה זכאית לתפירה אחת כל עונה, וגם זה נעשה תחת משטר פיקוח חמור, תורים, בחירת בד וכו'... הילדים? זכו כל עונה להתחדש בבגד אחד, וכל היתר הועבר אליהם מהגדולים. וכולם קיבלו זאת כמובן מאליו, הרי גם במשפחות ילדים יורשים מהאחים, אז מה ההבדל בעצם?... אלא שכאן, זה נעשה קבל עם – במדידות, בנוכחות המחסנאית שמתוקף תפקידה גם ידעה להגיד לך מה הולם אותך ומה מתאים במיוחד ומה לא. אין צורך להרבות במילים, מתכונת לא רעה לטראומת הבגדים שיש בטח לחלק מאיתנו... כשגדלנו הרשינו לעצמנו להביא לתופרת בד שבחרנו בעצמנו, או להחליט בכלל אם אנחנו רוצים בגד קנוי או תפיר