פוסטים

מציג פוסטים מתאריך אפריל, 2018

רק תמונה אחת... היידי וחנוש

תמונה
לציון שנת ה-70, לתערוכה וירטואלית של ארכיונים ישראליים, נתבקשנו לבחור פריט אחד מתוך האוספים שלנו - הפריט הנבחר יכול להיות מכול סוג וחומר, בעל ערך היסטורי, לייצג חשיבה מקורית ולשקף לדעתנו את 70 שנות ישראל בהקשר של יישובנו. אין מה להגיד, זו משימה לא פשוטה והבחירה הייתה קשה. אותגרנו. שוטטנו נבוכים בין התמונות של בן גוריון בטקס אבן הפינה בשנת 1952; הנפת דגלים (ישראל והדגל האדום של הפועלים...) של המחזור הראשון באותו הטקס; לקומנדקר של לווית הבנים אחרי מלחמת יום כיפור; לעובד השדה ששרד את התופת באירופה ואיבד את בנו במלחמה; ועד לתמונת כל הקיבוץ על המדרגות במרכז הקיבוץ ב-2012 כשהקיבוץ בן 60. שאול בר לב - בשדות הנגב, 1954 צילם עמרם נבו. שאול עלה לארץ אחרי ששרד את התופת באירופה. בשנת 1970 נפל בנו ישראל ברלב באי שדואן. לסיפורו של שאול טקס אבן הפינה של הקיבוץ 1952, בני מחזור א' נושאים את דגל ישראל והדגל האדום... לווית הבנים מלחמת יום כיפור רצינו לשלב כמה אמירות ולא ליפול אל הבנאלי. לאו דווקא ללכת על דגל ישראל וכובע טמבל, ולנסות לצאת מהמסגרת של תמונות שמייצגות קיבוצים

שירו של עופר פניגר מתוך האתר זמרשת

תמונה
בימים הללו, של זיכרון הנופלים, קשה לעבוד בצורה רגילה. אנחנו מרגישים בזעיר אנפין את שמרגישות כל הזמן המשפחות השכולות והאנשים שאיבדו את יקיריהם. היום נפלה בחלקי הזכות לגלות שיר של עופר פניגר. אני מביאה את הדברים בשם אומרם, כפי שמצאתי אותם באתר זמרשת ה.ע שיר נשיר לאמא מילים: עופר פניגר לחן: יבגני רודיגין כתיבה: 1961-62 הלחנה: 1953 ביצוע: כוכבה שחר שנת הקלטה: 3.2014 הקלטה ביתית לצורך תיעוד הקלטת זמרדע שיר נשיר לאמא לאם דואגה עם ליל, שיר רוסי נשירה על רוח סתוי מילל, בית הספר סימנו, נופפנו מטפחת ביד, שלום שלום לך אמא עתה אנו לבד.. שביל הרים מתפתל לו, ג'יפ סיור בדרכים, אם חזה יש ולב בו, בית אמא אז רוצים. עם עלי שלכת, החורף בשערים, ידלוף שוב אוהלנו, נשכב בו רטובים, אז נקרא לך שוב, אמא, למה כל כך פה קר? מכתב עדוד תשלחי נא כי לנו פה נשבר.. שביל הרים מתפתל לו... ילל תנים בואדי וכלב רועים ינבח, בחשיכה נצעדה אל קבר שיך נידח, אז נקרא לך שוב אמא חושך מצרים ירד, הולכים בלי סוף הולכים והשביל אבד אבד... שביל הרים מתפתל לו... כובע פלדה