רשומות

מציג פוסטים מתאריך מרץ, 2013

הקמת הפועל גבעת חיים בכדור מים

תמונה
מאת:  גרשון פרינץ

הקמת קבוצת הכדור מים בגבעת חיים הייתה טבעית. גבעת חיים הייתה "מעצמת" שחייה ובית יוצר לשחקני כדור מים, ענף ספורט בו שלטה בישראל במשך שנים רבות. היכולת של הקבוצה לשרוד זמן רב מחזקת את הנחתי "שמנהלים מעולים, המתבססים על חזון רחוק טווח, יכולים לשמר ארגון משתנה ב"טופ" זמן רב".

ענף הספורט הראשון בו התחריתי היה השחייה. כשחיין גב הגעתי להישגים בינוניים. במרחקים קצרים, עד 20 מטר השארתי מאחור רבים מטובי השחיינים בארץ. הכישרון לשחות מהר במרחקים קצרים, המשיכה למשחקי הכדור והחברות המיוחדת בין שחקני הכדור מים בגבעת חיים, הביאה אותי למשחק.
מכיוון שמשך עונת הכדור מים הייתה קצרה, התחריתי גם בענפי ספורט נוספים.

היו סופי שבוע שהתחריתי בו זמנית ביום שישי אחה"צ בכדור מים, ביום שישי בערב בכדורסל, ביום שבת בבוקר באתלטיקה קלה ובשבת אחה"צ בכדורגל. התאמנתי במשך כל ימות השבוע ובימים מסוימים גם שני אימונים ביום.
באותה תקופה היכולת הפיזית להתחרות בו זמנית במספר סוגי ספורט הייתה אפשרית.
כאשר מציינים את הקמת אגודת הפועל גבעת חיים, יש לזכור את פינדה שפע ז"ל, א…

אלוהי הפרטים הקטנים

תמונה
במזכירות של גבעת חיים איחוד תלויות הרבה תמונות מהעבר של הקיבוץ.
גם זה סוג של מוזיאון. ליד החדר של מנהלת כ"א תלויה כרזה.
עברתי לידה המון פעמים ולא התייחסתי אליה. עכשיו פסח וכנראה זה בדיוק הזמן שהייתי צריכה לפתע לשים לב אליה.
הנה הכרזה:
אז מה ניתן ללמוד מהכרזה?

היא משנת 1982?
הבסיס שלה הוא קרש גדול ריבועי, שעליו משורטטת מפה גדולה של סדרי מקומות הישיבה בחדר האוכל (1136 מקומות).


מצאתי בארכיון את  המסמך הבא סרוק -  רישום  סדר פסח של שמות המשפחות,
מספרי הכיסאות ושמות האזורים השונים לישיבה (לפי צמחים). אני לא יודעת ממתי הרישום הזה אבל יש שם הרבה אנשים שכבר לא עמנו וכאלה שכבר עזבו את הקיבוץ.

על הקרש הגדול הודבק מעין נייר שקוף שעליו הודבקו שני מלבנים ובינהם עץ. בכל מלבן יש הזמנה לאירוע אחר בפסח:
מלבן עליון:  הגיע ליל הסדר הלילה הזה, כל העולם אומרים בו הלל בערב החג יד' ניסן בשעה 19:15 נסב בחדר האוכל לחוג את ליל הסדר
מלבן תחתון: בחוהמ"פ יום שישי 13/4 בשעה 22:00 במועדון "פגישה לאין קץ" שירים וקטעי שירה משלנתן אלתרמן עם אסנת זיביל ונתן סלור.

אבל לא נעצור פה. לא ולא.
מבירור ק…

Cherchez la femme...

תמונה
את התמונה הזו ראיתי כמה פעמים אחרי שסרקנו אותה אבל פתאום הבטתי בה שוב. יש בה משהו מושך - החיוך הביישני של הבחורה, הפעולה הזו של זריעה בשדה הרחב כמו בתקופת התנ"ך, והמרחב הפתוח בשדה שמסביב.  אני אפילו יכולה לקנא בבחורה הזו. משהו בפעולה החלוצית הזו, הבסיסית, בקשר לאדמה. אני יודעת שהחיים שלהם לא היו קלים ובטח נורא חם לה, אבל עדיין היא עושה משהו שהיא מאמינה בו בכל ליבה.
אז מי הבחורה? חנוש מורג הארכיונאית התיישבה ליד המחשב כדי לנסות לזהות אותה. חנוש היא מאגר הזיכרונות והזיהוי של ארכיון גבעת חיים איחוד. כדי לנסות לפענח מי הבחורה, והיכן נערכה הזריעה, התבוננו בתמונות שנסרקו ביחד עם התמונה שלמעלה, וחנוש שלפה את זכוכית המגדלת כדי להסתכל בדקדקנות על מסך המחשב.







המסקנה שחנוש הגיעה אליה היא שזו אכן היתה זריעה בשדות הקיבוץ - לפי התמונה התחתונה (מאחורי משק בית ספר) אבל היא לא בטוחה מי הבחורה. "אולי רחל נחמני?" תוהה חנוש. שלחנו את התמונות אל רחל נחמני ואנחנו מחכים עתה לתשובה.
הזורעים ברינה...  אני ממש לא מצטערת שלמדתי אמנות, כשהיו לי חברים שהלכו ללמוד מנהל עסקים... אחרת איך הייתה עולה במ…

פוסט קטן, קטנצ'יק...

תמונה
האמת, השבוע כבר כתבתי פוסט אחד, נכון.
כאשר אני משוטטת באינטרנט ולומדת על בלוגים באינטרנט אני מגלה את מה שבעצם ידעתי:
העבודה הקשה היא בתחזוק של הבלוג ולא בהקמה שלו, שגם לקחה לי זמן בעצם... :-)
אם אתה לא מעלה חומרים בתדירות אז אתה נהייה ישן ואף אחד לא יגיע לבלוג שלך.
דרך אגב אהבתי את זה שמישהו הגדיר את הבלוג כבן דוד של האתר (חכו לפוסט בנושא).

בכלל למה משתמשים במילה בלוג?
אז הנה הסבר קצר:

(פורסם ב"הארץ", תרבות וספרות, 23 בפברואר 2007)
באחת ההזדמנויות עמדתי כאן על מקור המלה "בלוג". סיפרתי שהמלה האנגלית "blog" היא תוצר של תהליך ארוך ומפותל, שמתחיל בבול עץ (log) שנגרר מאחורי כלי שיט בנהרות ושימש כדי למדוד את מהירותם;


לאחר מכן, כשהמהירות נרשמה ביומן, נקרא היומן כולו "log", והשם מוחל ליומן של הקברניט המשמש לרישום כל אירוע בהפלגה;
בעידן המחשבים "להירשם ביומן המערכת", כלומר "להיכנס" למערכת הוא לעשות log-in ו"לצאת" מהמערכת הוא לעשות log-out;
רישום במערכת ממוחשבת נקרא לכן log ובעידן האינטרנט זכו יומני הרשת להיקרא web logs, מושג…

לו רק יכלו החפצים לדבר...

תמונה
האם ארכיון הוא גם מוזיאון?
לדעתי גם תמונות ומסמכים הם סוג של מוזיאון. כאשר אנחנו מקימים תערוכה של הארכיון או מעלים את המסמכים לאינטרנט אנחנו בעצם יוצרים סוג של מוזיאון.

אבל מה עם חפצים? 
האם הארכיון אמור לשמש גם בית לחפצים ישנים? כלים ששימשו בחדר האוכל? גביעים? בגדים ישנים? רהיטים? ואם כן, איפה הגבול? הרי אין לנו מקום! 
ואני לא סתם מעלה את זה כי בהרבה ארכיונים תמצאו לפחות כמה מדפים אם לא חדר שלם ובו תצוגה של חפצים ישנים.
אם בקיבוץ או בכל ישוב אחר טרחו בני המקום והקימו מוזיאון לשחזור העבר אז החפצים צריכים להיות מתועדים בארכיון בצורה רשמית ומצולמים, כך שאם קורה משהו לחפצים עדיין יישמר התיעוד של החומר.
אפשר לשקול אפשרות של תיעוד החפצים על ידי מתנדבים מהישוב. אני בטוחה שבארכיונים מסוימים אף מיישמים זאת.
אבל אם אין מוזיאון?
הנושא הרבה יותר אקוטי כאשר באותו הישוב אין מוזיאון ואז הארכיונאי יודע שאם הוא לא ישמור אצלו בארכיון את החפצים הם חלילה ייעלמו.
בקיבוץ גבעת חיים איחוד היה בעבר מעין מוזיאון לשחזור הנקודה (עלייה לקרקע לנקודה בשנת 1952), אבל בשל שיקולים שונים המקום נסגר ורוב החפצים הועברו ל"מו…