לו רק יכלו החפצים לדבר...

האם ארכיון הוא גם מוזיאון?
לדעתי גם תמונות ומסמכים הם סוג של מוזיאון. כאשר אנחנו מקימים תערוכה של הארכיון או מעלים את המסמכים לאינטרנט אנחנו בעצם יוצרים סוג של מוזיאון.

אבל מה עם חפצים? 
האם הארכיון אמור לשמש גם בית לחפצים ישנים? כלים ששימשו בחדר האוכל? גביעים? בגדים ישנים? רהיטים? ואם כן, איפה הגבול? הרי אין לנו מקום! 
ואני לא סתם מעלה את זה כי בהרבה ארכיונים תמצאו לפחות כמה מדפים אם לא חדר שלם ובו תצוגה של חפצים ישנים.
אם בקיבוץ או בכל ישוב אחר טרחו בני המקום והקימו מוזיאון לשחזור העבר אז החפצים צריכים להיות מתועדים בארכיון בצורה רשמית ומצולמים, כך שאם קורה משהו לחפצים עדיין יישמר התיעוד של החומר.
אפשר לשקול אפשרות של תיעוד החפצים על ידי מתנדבים מהישוב. אני בטוחה שבארכיונים מסוימים אף מיישמים זאת.

אבל אם אין מוזיאון?
הנושא הרבה יותר אקוטי כאשר באותו הישוב אין מוזיאון ואז הארכיונאי יודע שאם הוא לא ישמור אצלו בארכיון את החפצים הם חלילה ייעלמו.
בקיבוץ גבעת חיים איחוד היה בעבר מעין מוזיאון לשחזור הנקודה (עלייה לקרקע לנקודה בשנת 1952), אבל בשל שיקולים שונים המקום נסגר ורוב החפצים הועברו ל"מול הלול" במתחם היד השנייה של הקיבוץ (כולם מוזמנים לבקר ולראות). 

האידיאל: מוזיאון וארכיון במתחם אחד... יחד עם חדר לימוד, מקרן, מחשבים, משחקים וכו'...
נו טוב, ימות המשיח

ואם כבר בחפצים ישנים עסקנינו הנה שיר ששבה את לבי (התוודעתי אליו בקורס של ארכיונאי תנועת המושבים).

מוזיאון, ויסלבה שימבורסקה
יש צלחות אך אין תאבון
יש טבעות נשואין אך אין שותפות
יש מניפה איה הלחיים הסמוקות?
יש חרבות איה החרון ?
הכתר האריך ימים אחרי הראש
היד הפסידה לכפפה
נעל ימין נצחה את הרגל.


באשר לי - אני חיה - נא לראות
נמשכת תחרותי עם השמלה.
ואיזו עקשנות יש לה
ואיך רוצה היא אחרי לשרוד.

והמנשקה... שמונחת היום בארכיון - איה האנשים שהשתמשו בה?
מדוע היא כה ריקה ובודדה?



המנשקה היתה כלי לאיחסון אוכל בקיבוץ. היו לוקחים את המזון מחדר האוכל עם המנשקה לחדר. היא הייתה מורכבת מכמה סירי פח שהיו מחוברים זה לזה בצירי מתכת. מי שרוצה להזכר או להכיר יכול לקפוץ אלינו לארכיון - יש לנו אחת כזו.

ותוספת על הכלי מהאתר נוסטלגיה:
פטנט עולמי (שלושה סירים נישאים ביד אחת) שאיפשר לחברי הקיבוץ להביא הביתה אוכל מחדר האוכל, אם לחולה שבבית - אחד מבני הזוג - או סתם כדי שיהיה מקרר מלא מבלי לטרוח הרבה.
המתקן המופלא זכה בקיבוצים שונים לכינויים שונים, כמו 'נושא כלים' (המעפיל), 'מערכת' (עברון), 'מנשקה' (עין החורש, גן שמואל), 'קונפייטר' (חולתה), 'מחוטל' (רמת הכובש) ועוד.
שמות נוספים בקיבוצים לנושא הכלים היו 'סיר הסירים' או 'סיר המעלות'. בחלוף השנים גם הוחלף האלומיניום הקלאסי של הנושא בחומר פלסטי, ואף פותח דגם 'קינג-סייז' עבור משפחות גדולות במיוחד ו/או בעלות תיאבון מיוחד...


לאתר נוסטלגיה לחצו כאן


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סדר זה סדר... / חנוש מורג

סיפורה של תמונה / חנוש מורג

טעימות לשבועות!

קבוצת רותם? קבוצת אורן? אנא הושיעו, הארכיון מבולבל!

חלקת הדשא האלוהית / היידי עפרון

הארכיון תחת מטריית ניהול המידע / היידי עפרון

זיכרונות ילדות מכיתת גפן / אראלה בורנשטיין (לברון), 2017

מי אני ומה שמי?

חוכמת ההמונים וגם קצת עוגמת נפש / היידי עפרון

ממלכה של מלכות / חנוש מורג