אפרים השומר

 ב25.2 לפברואר השנה נפטר אפרים ארליך שהיה ידוע בכינוי - "אפרים השומר".

האמת שבארכיון שלנו לא היה הרבה מידע עליו.

אז הנה התיקון שלנו לזכרו של האיש שרבים זוכרים.

בסקירה משנת 1989 שערך פינדה שפע על השכירים שליוו את הקיבוץ כתוב על אפרים -  "אף הוא מאלה שהצטרפו אלינו לבנות את הנקודה מיומה הראשון. שומר שדותינו, בן 62, רווק, מלווה בכלב ענק אחד וטנדר.  יליד הולנד, שומר גם על שטחי המאוחד." 

המידע הבא הועבר אלינו מהדס אלבאום, ופורסם גם בגח"מ.

אפרים

נולדת בגרמניה בעיר דורטמונט ב- 4/9/1924 בנם של אליהו ואסתר, ה' יקום דמם.

אתה ניצול טרום שואה.

ילדותך נקטעה עם עליית האיום הנורא של השואה והוריך מתוך דאגה אין קץ שלחו אותך ואת אחיך הבוגר ממך ב- 10 שנים לשבדיה לבית ילדים בתקווה להצילכם. ומשם הגעתם לארץ והתקבלת אצל משפחת זייד בשייח אברק, שבה גדלת והשתלבת.

 הוריך ואחותך הקטנה שנשארו בגרמניה ניספו בשואה. ואתה לאורך חייך נשאת עמך את צלקות העבר.

התגייסת לצבא, נפצעת, ומאז כף ידך הייתה עטופה בכפפה ביחוד בימי החורף.

הרבה אנחנו לא יודעים על עברך, כי  לא הרבת לדבר ולספר, ניסינו לשאול ניסינו להבין אבל תמיד שמרת את הדברים בליבך ואנו לא יודעים דבר. 

חבר ילדות סיפר לנו - בהיותך ילד כשנעלמת - ידעו למצוא אותך על עץ שטיפסת ושם ישבת וקראת ספרים. 

אפרים - היית אדם ישר ונוח לבריות, לא חיפשת ויכוחים, לרוב קיבלת את דעתם של אחרים גם אם לא הסכמת כל כך, מאידך כשהיו לך החלטות משלך הלכת לפי מה שליבך אמר. נטית שכם לכל מבקש עזרה, בקיצור- איש טוב.

היכרותך עם משפחת אלבאום מחיבת ציון החלה עם הילד יודה שהיה בן 10 ואתה היית בן 27 שומר השדות בגבעת חיים, מסתובב תחילה עם סוס ומאוחר יותר עם ג'יפ ושני כלבי דוג דני, אתה דובר גרמנית וגם הורי יודה דוברי גרמנית וכאן נוצר הקליק, כי לא לכל אחד התחברת והתיידדת.

כידוע - היית ערירי, לא הקמת משפחה, אחיך נפטר לפני 45 שנים ואצלינו הפכת  לחלק בלתי נפרד ממשפחתנו. תמיד השתתפת בשמחות ואירועים, בארוחות חג ושבתות.

ב- 16 שנים האחרונות לקחנו על עצמנו לדאוג לך.

בחודש ספטמבר האחרון חגגנו לך יום הולדת 100 בהתרגשות גדולה עם כל המשפחה. 

אתה "אפרים השומר", כך קוראים לך וכך מכירים אותך- הינך דמות מיתולוגית בגבעת חיים.

לאחרונה - לפני עשרה ימים נפלת, שברת את עצם הירך, נותחת, אבל מצבך הלך והדרדר.

זה דרכו של עולם.

היה שלום חברנו היקר, תנוח על משכבך בשלום - אוהבים אותך

 

ב"גבעתון" של גח"מ נעמי מיתקי מוסיפה מידע שקיבלה מיהודה אלבאום - 

אפרים שרת בצבא, ונפצע בידו במלחמת השחרור. שמר תקופת מה במושב צופית, ומינואר 1955 היה שומר שדות בגבעת-חיים מאוחד ובאיחוד, עד לפני כ-25 שנים.

מיום בואו לגבעת-חיים אפרים "נדבק" לקיבוץ. בתחילה קיבל מבנה מחמרה, ששימש בשנים הקודמות את ראשוני הקיבוץ. מאוחר יותר קנה בית טרומי בו הוא מתגורר עד היום, ועמו בשנים האחרונות מטפלים פיליפינים ופינצ'ר קטן...

מאז ומתמיד והיו לו כלבים. בזמנו היה לוקח אותם לתערוכות כלבים והם היו חוזרים עטורי פרסים, הגיעו כמעט תמיד למקומות הראשונים. במשך השנים הלך והתכווץ גודל הכלבים של אפרים...

בקיבוץ, מציין יהודה, דאגו לו יפה. עירית ואיתן פטרקובסקי ז"ל ארחו אותו לעתים בביתם. דאגו לו להסדרים עם הקיבוץ בנושאים של אספקת מים, חשמל, קניות במרכול ואף סייעו לו בהסדרת העזרה מהביטוח הלאומי.  (יהודה: "הוא שונא ניירת, זרק את כל הניירות מלבד תעודת הזהות שלו. העובדת הסוציאלית אמרה שלא פגשה דבר כזה"...). יהודה עצמו ארגן לו טיסה בשמי הארץ לפני מספר שנים, וזו הייתה כנראה הטיסה היחידה בחייו של אפרים...          

                                                              *

איחלתי לאיש המיוחד הזה שחי בצנעה במשך שנים כה רבות לידנו - הרבה בריאות ושלווה, וקיוויתי לשמוע עוד הרבה פעמים את ה"שלום נעמלה' " הלבבי שלו...

ואכן אפרים הגיע לגיל מאה, ונפטר בפברואר 2025 בשיבה טובה.  

היה זה איש שחייו ארוגים בתולדות העם במאה שנים האחרונות: השואה, ההתיישבות והקמת המדינה;  מצד אחד – אינדיווידואליסט שלא שייך לשום גוף חברתי, מצד שני– מחובר לאדמה, לטבע, ולאנשים שהושיטו לו יד והוא לקח אותה. 

יהי זכרו ברוך. 

נעמי מיתקי

*יש לכם עוד סיפורים וזכרונות שקשורים לאפרים? נשמח לקבל בארכיון.

לעוד כתבות מרתקות בבלוג