גבעת חיים (מאוחד) כפי ששמעון הישראלי זוכר

העולם כפי שהכרתיו כילד


מצורפת תמונה האומרת הכל (כמאמר הקלישאה "תמונה אחת שוה אלף מילים")
בתמונה רואים את המקום בו גדלתי, גבעת חיים כפי שהיה נראה בימי ילדותי.
אני מתכוון לשנים 1940 עד 1948.
התמונה צולמה ב-1938 שש שנים לאחר יסוד הנקודה. אך בשש השנים הללו נבנו רוב המבנים וניטעו רוב העצים.
וגם נולדו כבר כ 100 ילדים...

במרכז התמונה גבעת חיים.
בחזית, בדרום, מציץ מושב כפר חוגלה מימין, במזרח, לפני שדרה, קיבוץ עין החורש. והכי חשוב, מצפון לקיבוץ מעבר לשדרה (!) שני כפרים ערביים: הקרוב לקיבוץ, מנשיה, והרחוק יותר זלפי.

השדרה החוצצת בין הקיבוץ לכפרים הערביים ניטעה ע"י הקרן הקיימת כאשר נרכשו אדמות עמק חפר (אז עדיין נקרא האיזור וואדי חאוורת) ותפקידה לסמן את הגבול הצפוני של העמק העתיד להיות מיושב בחלוצים שיבואו ליבש את הביצה ולהפריח את השממה, ביטוי שנשמע היום כמליצה אבל אז אלה היו החיים האמיתיים.

כשהיתי בן חמש הוחלט בקיבוץ להוסיף בתי מגורים לחברים ונבנו 4 שורות של בתי מגורים על חשבון חלק נכבד של הפרדס, הנראה בתמונה בצד שמאל. שם גדלנו עמרם דבורה ימימה ואנוכי, עם רבים מבני גילנו, בשכונת הפרדס.

ליד מגדל המים מסומן מקומו של שער הקיבוץ, וקל לראות את השביל המוביל ממנשייה לקיבוץ.
אני זוכר היטב את הנשים והנערות הערביות הנושאות על ראשן כדי מים (ג'ארות) עם מים מהברז שהותקן ליד שער הקיבוץ לבתיהם שבכפר השכן.

ערבייה מהכפר השכן, אלבום גר ברשלום

היו יחסים טובים בין חברי הקיבוץ לשכנים הערביים. אני זוכר שהלכתי עם אבא לבקר חברים שלו במנשייה. אבא גם למד ערבית כדי שיוכל לדבר עימהם בשפתם.

הכל השתנה בן יום, באחד מימי חדש מאי 1948 (הייתי אז בכיתה ב'). באותו היום ברחו כל הערבים מהכפר. חברים שלנו הזדרזו להרוס את בתי החימר שלהם (החושות) ובמשך מספר ימים כל הכפר היה אפוף עשן.
לאחר זמן לא רב יצאו טרקטורים רתומים למחרשות לחרוש את כל האזור מאוחר יותר הוקמו מצפון לשדרה צריפים, מה שנקרא אז "שכונת הצפון".
לאחר מספר חודשים התחלנו, ילדי הקיבוץ, לנטוע עצים על הגבעה שמעבר לשכונת הצפון, ב-1952, ארבע שנים מאוחר יותר נעקרו העצים הצעירים כדי לבנות על הגבעה את גבעת חיים איחוד (אני הייתי אז בכתה ו).

מעניין להסתכל היום על התקופה ההיא בעיניים של ילד. ילד המשוטט לו ברחבי הקיבוץ ומתרשם מן האנשים ומן האירועים שברבות השנים יקבלו את המושג תולדות הקיבוץ ותולדות המדינה.

אני נזכר באותה שמחה שתקפה את החברים כאשר החליטה עצרת האומות המאוחדות על חלוקת הארץ לשתי מדינות יהודית וערבית. עיינתי לאחרונה בעזרת הגוגל, באותה החלטה שהאמינה שהיהודים והערבים יוכלו לחלק בניהם את הארץ ולחיות בשלום. מה שאני זוכר כילד בן 8, שיצאתי יחד עם עוזי חברי מחדר השינה לאחר כיבוי האורות, והצטרפנו למעגל רוקדי ההורה ברחבת בית התרבות ולהפתעתי שום חבר בוגר לא אמר לי "ילד מי הרשה לך לצאת מהמיטה בשעה כזאת..."

הכביש לקיבוץ עבר לאורך שדרת האיקליפטוסים. הכביש נמשך מאזור בית הקברות דרך שער הקיבוץ והמשכו לעין החורש. האוטובוס המיתולוגי של גרשון, שגר בכפר ויתקין שימש את הקשר לעולם החיצון.

ממלחמת השחרור אני זוכר את היום בו נכבשה העיר קאקון. איזור הכינוס של הכוחות היה בתוך הקיבוץ במקום שהיום משמש את מגרש הטניס ובריכת השחיה של המאוחד. טור ארוך של כלי רכב. והרבה חיילים שמנקים נשק טוענים מחסניות וכיוב'.
במיוחד התרשמתי מכלי שנראה כמו טנק וכשהתקרבתי ראיתי שזה בסה"כ טנדר שבעזרת קרשים ועליהם מתוחה יריעת שק יוטה צבועה, נבנה הטנק. ה"תותח" היה עשוי צינור השקיה 3 צול שדרכו היו יורים בעזרת כלי נשק...


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סדר זה סדר... / חנוש מורג

סיפורה של תמונה / חנוש מורג

טעימות לשבועות!

קבוצת רותם? קבוצת אורן? אנא הושיעו, הארכיון מבולבל!

חלקת הדשא האלוהית / היידי עפרון

הארכיון תחת מטריית ניהול המידע / היידי עפרון

זיכרונות ילדות מכיתת גפן / אראלה בורנשטיין (לברון), 2017

מי אני ומה שמי?

חוכמת ההמונים וגם קצת עוגמת נפש / היידי עפרון

ממלכה של מלכות / חנוש מורג