הפמפלט המיתולוגי של גבעת חיים איחוד


לאחרונה אנחנו עוסקים בארכיון בהקלדות ובעריכה של עלון ה"פמפלט" מראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת. זו גם הזדמנות טובה להודות ליערה בן אור על עבודתה החשובה בהקלדות של הארכיון.

ה"פמפלט" היה ביטוי לרוח תקופה ולדור הצעירים דאז. רבים מהם התלבטו באותה עת לגבי עתידם ולגבי אופיו של הקיבוץ.

בניסיונות להבין ולתת מענה להתלבטויות לקח על עצמו אברמהל'ה קורין (נפל במלחמת יום כיפור) להיות פעיל בחוג הנוער (רכז צעירים של היום). בין כל הפעילויות והניסיונות הוא יזם יחד עם ארנון לפיד הוצאה של בטאון פנימי לצעירי הקיבוץ וחייליו, והחברים המבוגרים נמשכו לקרוא אותו לא פחות...

הביטאון נקרא "פמפלט" והוא יצא החל משנת 1970 באופן רצוף כמעט כל שבוע/שבועיים. במלחמת יום כיפור הפסיק לצאת באופן סדיר.

רוח התקופה באה לידי ביטוי בסגנון הכתיבה, בנושאים שעלו, ובקונספט העריכה. סגנון הכתיבה היה מושחז, לארנון היה בכך חלק גדול. הנושאים שעלו היו הד לנושאים אקטואליים שהעסיקו את הקיבוץ אבל גם את החברה הישראלית.

העלון עוצב כך שהיו בו מדורים קבועים כמו - תודות ל... פרחים ל... עדכן ועוד. האייטמים נוסחו תמיד באופן הומוריסטי ועוקצני. גם אם לעיתים נדמה היה שהדברים נכתבים ברוח פוגענית תמיד נעשה הדבר מתוך אהבה וחיבה למקום ולאנשים. עורכי הפמפלט א.ל + א.ק נהגו "להיטפל" ברוח אוהבת לחברים בגילים השונים, ביודעם שהחברים ידעו לקחת את הכל ברוח ספורטיבית (כאן המקום לציין שבעריכת ההקלדות של החומרים דאגנו לציין כמה שיותר את השמות המלאים במחשבה שמי שקורא אותם היום כבר לא ידע את הקיצורים או את הכינויים).

הפמפלט נעשה בהתנדבות מלאה, כל המלאכה של ההקלדה נפלה על בנות שתרמו את הידע שלהן בהקלדה מתקופת הצבא. יש עדיין בקרבנו כאלו הזוכרות את חדוות העשייה והעזרה בחלק הטכני של הביטאון. את הדקורציה של העלון (מה שאנחנו היום קוראים עיצוב גרפי) עשה ארנון שכישרונו לא היה לא רק בעטו אלא גם במכחולו. הפורמט היה עשוי כולו על גבי דפי סטנסיל בטרם עידן המחשב כמובן. האיור על דף הסטנסיל היה לא פשוט כי היה צריך לחרוט אותו במיומנות רבה. 

מענין לספר שלפמפלט היה מוניטין רב והייתה ציפייה כל פעם מחדש לקראת הוצאתו, עד כדי כך שדווקא בדור החברים המבוגרים הוא נחשב כזירת ביטוי. רבים נהגו לכתוב ללא ציון שמם המלא מה שמעיד על כך שהנושאים היו די טעונים, והכותבים לא רצו להיחשף עד הסוף בדעותיהם ועמדותיהם. 

בתור אנקדוטה אפשר לציין שעלון "בתוכנו", "האח הבוגר של הפמפלט", לא פעם התקנא בפופולריות של אחיו הצעיר.

כשנחשפנו מחדש לרעננות ולרוח התקופה שבאו לידי ביטוי בפמפלט, נוכחנו עד כמה הוא מדבר אלינו גם היום. גם למי שלא הכיר את התקופה, זו הזדמנות לקבל מושג לגבי הבעיות שהעסיקו את דור ההורים והסבים. וגם לקבל אשנב הצצה להיסטוריה המקומית ולד.נ.א של המקום שנקרא גבעת חיים איחוד. לנו, צוות הארכיון, היה ברור שאת התענוג הזה של קריאה מחודשת בעבר המקומי, כדאי לפרסם, ולו רק בדוגמיות, כי למה שרק אנחנו ניהנה...

הנה להנאתכם, טעימה מתוך הביטאונים של הפמפלט.

ונתחיל מהפמפלט הראשון לגבי הגדרתו - 

אחה"צ - שטוף-שמש אחד, בא ומקיש בדלת חדרי, וכולו אומר קיבוץ – עבודה והורה עמק - אברהם ק'...

נדמה שאף עיתון יומי, שבועון, אגרת-רועים או מנשר לא יכולים להתגאות בסיפור אורגינלי ותמים, כזה בן-השורה - האחת, שכאן למעלה, שהביא את לידתם.

כי על פי הרוב, לידתם היא תוצאה של איזה לחץ אידיאולוגי ("דבר", "חרות", "בתוכנו", "מצפן") או עניין מקצועי ("בטאון קפכדסן", "דו-שבועון - לענייני שרברבות") או צורך כלכלי ("מעריב"? "להיטון", "בול"). לזה (עלון? פרוטוקולים?) שלנו, מטרות אחרות, ועל כן שונה דרך לידתו.

אברהם ק. דיבר אותו אחה"צ – שטוף שמש, על מושגים מרטיטים כמו "קשר החייל לביתו", "עדכון", "עידוד", "אינפורמציה  שוטפת" "שיבה הביתה", והואיל גם לתמצת את כל אלו במשפט אחד מדהים בפשטותו: צריך - (או נחוץ - אמר?) לארגן איזה דף - כזה שיצא אחת לשבוע, ושימסור לחיילים אינפורמציה, קטעי מכתבים של חבריהם, ד"שים וקצת רכילות, ובהם, החיילים, יוכלו לבקר, להביע בו דעות או להעלות מהרהורי ליבם.

כך אמר אברהם ק. (קורין) והלך להתקלח, או לישון.

למה קראנוהו "פמפלט"? משום שצלצולו יפה, ומשום שנודף ממנו ניחוח מהפכני ו"אוונגרדי" - כיאה לכתב-עת הרואה אור עולם היום, החודש, השנה.

(פמפלט - קונטרס, חוברת קטנה הדנה בנושא ציבורי ומשמשת לצורכי פולמוס).

סכנות רבות אורבות לו "לפמפלט". הגדולה מכולן היא מצידכם, שתישארו אדישים, אפאטיים, מתנכרים. סכנה אחרת - מצידנו:

כדי שיהיה אקטואלי תמיד, יש להכינו במהירות, להדפיסו (זה אלי ורפל הבטיחנו לעשות במהירות), ולשלחו - שאם לא כן - מה טעם יש בו?

סכנה שלישית, קטנה לדעתנו, אולם קימת, שיתערבו ב"פמפלט" אנשי ה"אסטבלישמנט" הקיבוצי, שדעתם לא תהא נוחה מחרות-דעות שבו, מפרוגרסיביות שלא במקומה ויסגרוהו. סכנה קטנה אומרים אנחנו, כי אפשר לסמוך שאם לא נרחיק לכת - גם לא יעשו כך, הם.

הנה כי כן - עוד נחוץ להריצו, לקבוע דפוסים, לחלק למדורים, ולגלף כותרות קבועות (וגם באלה דרושה עזרתכם) ונוכל לסכם את מגילת - היסוד ולקבוע את ה"טיטל".

 "פמפלט": דו דף שבועון לקשר, אינפורמציה וביקורת, בלתי תלוי, לחיילי גבעת-חיים וצעיריה.



23.7.71

ליטול קורה 

פמפלטאים"! צאו למלחמת קודש נגד ההסתאבויות! נגד העמידה במקום! הזיזו את הקיבוץ קדימה על ידי התגרות בכל אשר כאילו התקדש מתוך הרגל. הרגל רע. 
אל תקבלו שום תופעה כמובן מאליה! והתחילו מבראשית, בילדינו! האם החינוך שניתן בקיבוץ הוא באמת חינוך לקיבוץ? או שמא יש רק הקניית ידיעות? האם החגים חייבים להיות כפי שהינם? האם כך צריכות להתקיים חתונות וחגיגות בר-מצווה? ועל התקציבים לא יהיה לכם מה להגיד, להגיב, להציע, לתבוע?
ארנון - טול קורה!!! והמשך גם לראות את הקיסם בעיני אחרים.
                                                                                                            מאחל בכל לב, גרי (ברשלום)



מוסף לעניני ריח 

במוסף נתקבלה שאלת חברה. יועץ המערכת – עלום שם – משיב לה:

מערכת נכבדה:
זה שנים רבות שאנו סובלות מן העובדה כי בעלי נודף ריח זבל ורפת. כל הסבונים שקניתי למענו לא הועילו, וכן הדאודורנטים. הריח לא סר ממנו.
כשאנחנו נוסעים העירה אנשים אפילו אינם שואלים היכן עובד בעלי. הכול מתברר מריחו. בלילה בעלותנו על יצוענו הדבר קשה מנשוא. מה עלי לעשות כדי לסלק את המטרד???
בתודה, חברה
                                                                                (נתקבל במערכת בעילום שם)

תשובת יועצת היופי:
גברתי, חושבתני ראשית כי אל לך להתבייש בריח של רפת וזבל הנודף מבעלך. אדרבא, זהו מקור לגאווה לפי מושגי תנועתנו. בורגנים רבים היו משלמים הרבה כדי לזכות בריח דומה.
יחד עם זאת, אם מטרידך הריח, אין לי כל עצה אלא זאת: 
בעלך חייב להחליף את מקום עבודתו, ולעבור לחשמליה. אם אין זה ניתן - ינסה את ה"אגרת", לפחות 3 ימים בשבוע. אין לי ספק שבמקומות אלה לא יידבק כל ריח רע. 
אם לא יעזרו גם אלה, יש לחפש את סיבת הריח בין אצבעות רגליו.
 בברכה, יועצת היופי

פרחים ל...
ביקשתנו חברה:
אנא, שלחו בעילום שמי, שפע פרחים וברכות לסנדלריה, ובמיוחד לווילי. זהו כמעט המקום היחידי אליו אני נכנסת ולעולם אני מתקבלת בלבביות ורצון. מעולם לא שמעתי שם צעקה, ומעולם לא נפגעתי.
תמיד נעשים שם כל המאמצים להשביע את רצוני. נדמה לי שדעת הרוב היא זו.
כל הכבוד לווילי, והלוואי ויהיה דוגמא לאחרים.
(המערכת ממלאת את הבקשה בעונג ובהזדהות מלאה.)

12.8.71
בעניין האווירה במטבח
בחרתי השנה לצאת לטיול במסגרת החופש שלי, כיוון שמגיע לי נופש השנה - קיבלתי את הכסף מוועדת נופש. עד כאן הכול שפיר, אבל, בטיול הזה יש, משום מה, גם צורך לאכול - והוא מתקיים דווקא במקום שמסעדות אינן בנמצא ועל כן עליך להביא את האוכל עמך. חשבתי לתומי שגם זו לא תהיה בעיה, ונכנסתי להזמין אוכל באקונומיה. אני ממש מתביישת לספר איזו מקלחת קיבלתי ממרים. אני מבינה שהצעקות לא היו רק עלי, מפני שקדם לזה מקרה עם קבוצה אחרת. כנראה שהעניין כולו אינו מסודר די הצורך. אך נדמה לי שגם זאת אפשר להסביר בצורה קצת אחרת. נתבקשתי להביא אישור מהמזכיר שאכן ברצוני לאכול במשך שבעת ימי הטיול. הלכתי אל עמרם בחוסר רצון מוחלט, מפני שעניין חתימות ואישורים מזכיר לי מקומות אחרים! לאו דווקא קיבוץ שבו אתה חבר.
כשבאתי עם האישור קיבלתי שטיפה נוספת. גם הפעם הבנתי שהצעקות הן לאו דווקא עלי, בפעם הזאת נתבקשתי להעביר פתקה ממרים לעמרם. כאן כבר התרגזתי, ביקשתי את סליחתה של מרים, כי עדיין איני רואה עצמי כסוכנת דואר, אמרתי שלום ויצאתי.
רוצים לדעת - כיצד כל זה הסתיים?
ובכן, קיבלתי כסף נוסף, נסעתי לשופרסל בחדרה וקניתי מצרכים לטיול. 
האמינו לי שאם חשבתי שאני היחידה שהתקבלתי בצורה כזו באקונומיה - כלל לא הייתי משתפת אתכם בכל העניין, אבל מכיוון שאני יודעת שלא כך הוא הדבר - אני שואלת: אולי הגיע הזמן לעשות משהו בנידון? 
                                                                                                                                             רינה נבון



זעקת המקלחת הציבורית 15.10.1971

דיירי הצריפים מבקשים מישראל כץ לא לשלוח את פועלי הבניין למיניהם להתקלח במקלחת הציבורית, וכמוכן מיענקלה הורוויץ לא לשלוח את הערבים מהרפת, וגם מעוזי לא לשלוח את פועלי הפרדס מעירון. המקלחת היא הבית שלנו.
אם אתם לא רוצים להזמין אותם אליכם - אל תזמינו אותם אלינו.
 מאחד שמנקה ומתקלח במקלחת
 בשם שאר הדיירים




פמפלט 22.1.1972
משהו על פטריות:
רחל נ' (נחמני) אומרים מצליחה למלא מזוודה גדושה בכמהין ופטריות בדרכה מחדר-המורים אל חדר-האכילה, (גם בקיץ.)
לגרשון ותמר ש' חוש ריח סלקטיבי. תמיד כשהם מריחים ניחוח פטריות הם מגיעים אל אילנה. הם מעולם לא טועים.
כשדודו (אהרון) הולך ללקוט פטריות בשדה ליד הפרדס, ואינו מוצא - הוא ממלא שקו בתפוזים, וכששואלים "נו, מצאת?" הוא אומר "מה, פטריות? בכלל לא חיפשתי" ומורה על פירות ההדר.
משפחת מיכאלי (הצעירים) כבר לא מבשלים פטריות כי אינם מוצאים לעולם. "אנחנו מעדיפים ביצים קשות" אומרת תמר. וזה מה שמבשלים שמה.
משפט סיכום: כל אחד והדליקטס שלו!
 להשתמע!




שיר לקראת בניית חדר האוכל, סביב פברואר 1972

ה ת ק ד מ ו ת
עוד מעט ויקום זה בניין-הפלאים יסודו זה-מזמן כבר הנחנו,
ייתכן, קצת לאט, כמנהג חקלאים ואולם - מתקדמים גם אנחנו.
ייבנה, חברים, הן תראו, עוד מעט חדר-אוכל, בניין לתפארת,
והדור ונאה, מרווח ומרוהט יתנוסס כארמון בתוך קרת.
ישונה התפריט בתכלית, עד היסוד. כי יחדל אז חשבון זול ויוקר,
יקבל כל חבר אז אשר יחמוד, צוהריים וערב ובוקר.
והייתה מהפכה פה בכול מסביב, ענפים חדשים וחרושת,
ותפרה אז תופרת "א-לא-תל-אביב" במחסן הכללי, כל תלבושת.
ובטל בקבוצה הסבון הפשוט ו"עדין" והטוב - יירשנו.
וענד כל חבר עניבה לקישוט סיגרית מובחרה יעשן הוא.
וקרעה חברה את עיניה בפוך על צוואר תענוד היא מחרוזת,
והיה על שפתיה חוט אודם משוך, עגילים ייתלו עלי-אוזן.
היחסים של פשטות, של רעות, חמימות ערכים שבהם התברכנו - 
יחלפו, ייעלמו... ואם זאת ההתקדמות - אין ספק, מתקדמים גם אנחנו.
 פייטן אלמוני


11.3.1972
שוב הערה בלתי נעימה, לכל אותם נהגים, בעלי רכב, פעילים, בלתי-פעילים וכו', שאיש מהם (מלבד א. קשטן וששון) אינו נרשם על לוח המודעות. זיכרו - כי גם אנו, שאיננו בעלי רכב, חברים באותו קיבוץ יחד אתכם, ורוצים להגיע לעתים העירה. מי ייתן וחריפות ההערה, תתרום לשיפור העניין.
וכאן המקום להוסיף ולהזכיר: אתה ואני כאן חיים בבחירה ולא מתוך אונס או חוסר ברירה.




שיר הלל לנודד ולאביון מרצון
יש בכותרת הזאת הפרזה מכוונת כמשקל נגד לדעות קדומות כלפי הזמניים בתוכנו (תלמידי אולפן ומתנדבים). דעות אלו מרגיזות אותי מחדש, כביטוי "חברת השפע הקיבוצית".
השבוע ישבתי בארוחת בוקר מול חבר מסוים לא צעיר ביותר, והייתי נאלץ לשמוע פוליטיקה ארסית נגד "הזרים", שאולי הייתה לה הצדקת מה לפני מספר שנים, כאשר בין הזמניים היו גם "אלמנטים מפוקפקים", אבל שהיא שיא הגיחוך השנה, שבה גם המתנדבים וגם האולפן הם חברה מובחרת ממש, שאינה נופלת בשום דבר מחברתנו הקיבוצית על זקניה וצעיריה. התברר בשיחה (כמובן) שהחבר הנ"ל לעולם לא החליף מילה עם מתנדב וכבר שנים לא ישב עם "אולפניק" בחדר האוכל ופשוט לא הכיר אף אחד מהם.
בני סיפר לי שביושבו עם חבר מרכזי לארוחה באחד מענפי השירות, התרגז עד כדי כך מדברי הנאצה שזה השמיע נגד ה"זמניים", שלא ידע להיפטר ממנו אלא ע"י עלבון אישי, שעליו הוא מצטער עד היום.
באחת השבתות האחרונות כמעט "פוטרתי" מחלוקת מנות בחדר האכילה, מכיוון שנתתי קציצה שנייה לא רק לבעלי זכות וותק שביקשו זאת, אלא גם ל"כל דיכפין" שנשאר רעב.
השמתם פעם לב באיזו מידה חזרנו למושגים הזעיר בורגניים שאיתם נלחמנו ומהם ברחנו בצעירותנו?
החשבתם פעם באיזו מידה המושגים והאידיאלים הזעיר בורגניים האלה השתרשו בין צעירי חברתנו?
ולכן: "שיר הלל" לאביון מרצון, שמורד בחברת השפע, שבה גדל ואת ריקנותה ראה ובא אלינו ומחפש תוכן חדש בחייו. 
                                                                                                                             א. ל. ר. (אורי לברון)


1.5.1972

נחמדי עמק חפר
נומה נום, קיבוץ קטון מעוז של צדק מתגנדר.
אמרה דברה וועדת ויתקון - מה טעם לערער? 
את שתאמר המפלגה - תאמר אתה גם אנו
זה תפקידה בהנהגה. זה לא תפקיד שלנו.

(גם: אין בארץ עוד סמכות כמו בית משפט - עליון. 
ואם לימד על פרידמן זכות מי אנו כי נילון?)
על כן נחריש, ובל נוסיף קולנו למקהלה
עוד טיפונת עוד זרזיף - מזה תצמח תועלת?

מוטב לישב בצד, אפאטית, ולזכות בטפיחה של "בסדר" -
מגברת מאיר, שתצהיר גם דרמטית:
"הנחמדים - בעמק חפר". 
                                              א.ל. (ארנון לפיד)




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הארכיון והמוות / היידי עפרון

עצי הברוש בדרך לבית הקברות / נורית וולף

היו לילות / חנוש מורג

שתי תמונות / היידי עפרון

הסיפור מאחורי הסיפור / חנוש מורג

מי אני ומה שמי?

מה תגיד סבא ברונו? / נעה בוכהולץ

"הפועל" גבעת חיים – שנים ראשונות / פינדה שפע

ארכיון

הצג עוד