ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

לפני כמה זמן עיתונאית פנתה לארכיון בשאלה לגבי ועדות הקליטה לאורך השנים בקיבוץ. השאלה עוררה אותנו לחשוב על משמעות המושג וגילגולו. ונתחיל בציטוט מתוך הספר "אלף-בית של קיבוץ" מאת עזריה אלון ואראלה (מגזרות), 1993 "ק, קליטה: האם יכול איש שלא השתתף בהקמת קיבוץ, ולא נולד בו להתקבל אליו כחבר ולחיות בו? כן. הקיבוצים קולטים חברים חדשים מכל הארצות ומכל עדות ישראל. מי שמבקש להיות חבר בא קודם לקיבוץ כמועמד, חי בו שנה או יותר; עובד, מכיר חברים, החברים מכירים אותו. הוא מרגיש מה זה קיבוץ. במשך הזמן הוא מחליט אם הוא באמת רוצה לחיות בקיבוץ, ובאספה מחליטים החברים אם הם רוצים בו כחבר. כך הוא נהיה לחבר." המונח של ועדות קבלה לא היה מונח מחצר הקיבוץ, אלא חדר מתוך צורות חיים אחרות – יישובים קהילתיים וכו', ארגונים כלכליים, שקיבלו חברים חדשים בתהליך של בחירה ולא של קליטה. שאלנו את עצמנו מה השתנה, וגילינו כמה דברים שלא היינו מודעים אליהם עד כה, אז הנה קצת מן הגילויים הקטנים הללו. בראשית היה קיבוץ אחרי פילוג - קיבוץ שרצה להגדיל את שורותיו, גם בגלל שהיה דרוש כוח עבודה, ו...

מתוך פוסט בפייסבוק – 10 שנים למותו של דובוש.  מיכל כהן הבת של דובוש ואביטל (בן אור) כתבה טקסט לזכרו שפורסם בעלון כפר עזה.      שורה למטה מימין לשמאל - אביטל בן-אור, רינה נבון,  למעלה מימין לשמאל - חנוש, עירית שילה, ששי בוכהולץ                               דובוש מלך הכולבויניקים בכפיפה אחת גרו הרציני - איש ערכים ורוח, חוקר מטעם עצמו, יסודי ומושקע, איש עקרונות מחמיר, יש ויגידו נוקשה, ולץ שובב - בדחן, הומוריסט וקוסם, שטותניק פרוע, יש ויגידו חתרן. אכן  - משיכת חבל לא פשוטה בין ה"יורם", גלגולו הקדום של החנון, ל"דובוש", פושטק אגדי (ממסורת החסידות) פורע חוק וסדר, אשר הואר במפגשו עם הבעל שם טוב. כך חברו להם אהבת הסדר ופריעת הסדר וקסמה של הרוח, אז איך בכלל אפשר לנוע עם חבורה מורכבת שכזו המתכנסת לה באיש אחד? סיפור מחאת הכולבויניקים הוא אולי דרך טובה לראות משהו מאיך העסק הזה עבד. ולמרות שכבר סופר, ונדרש ומוחזר, תמיד כיף ומצחיק לחזור אליו. מעשה שהיה כך (בערך) היה. חדר האוכל הראשון בגבעת חיים אי...

לפני כשבועיים נערך כנס מחקרי הקיבוץ: 'יד יערי' - 'גבעת חביבה'. מתוך כל התקצירים המעניינים היו מספר שהיו רלוונטים לדעתנו לזכרון ולארכיון. בתקצירים שולבו צילומים מהקיבוץ שלנו. תקציר הרצאה על מחקר בנושא כינון זיכרון קולקטיבי כדרך לניתוב שינוי ד"ר יהודית יואל, מכללת אורנים מחקר זה בודק את התהליך שעובר קיבוץ בודד על מנת ליצור זיכרון קולקטיבי דרך התרבות החומרית. לאור שינויים מהותיים באידאולוגיה ובמבנה החברתי, הבאים לידי ביטוי בעיקר דרך תהליך ההפרטה וחלוקת הרכוש בין חברי המשק, מחקר זה בודק כיצד הקיבוץ מנצל חפצים ככלי לכינון זיכרון סלקטיבי וויזואלי בר קיימה גם לדורות הבאים. הצגת מחקר זה מתמקדת בשני תחומים עיקריים: הראשון הוא הפגנת אידאולוגיה בפרהסיה, והשני הוא פיתוח דרכים חדשות להנצחת חברי הקיבוץ שהלכו לעולמם. דוגמאות של הפגנת אידאולוגיה בפרהסיה כוללות ניבים מוטבעים על ספסלים בשטח הציבורי, השבחת פריטים בעלי ערך היסטורי, הדפסת חולצות, והצגת מסרים ויזואליים ומילוליים במוסדות המהווים את מהות הקיבוץ: המבנים הציבוריים. בדרך כלל, אין בקיבוץ דוגמאות רבות של הנצחה ...

אני זוכרת בעת ביקורי הרבים בקיבוץ, אצל סבא וסבתא שלי, (שמעון וליובה שיפמן), נזהרתי מאד לא לדרוך על הדשא, כי פעם מישהו מבוגר צעק עלי לא לדרוך על הדשא... (מי זה היה לדעתכם?...) דרוך בדרך, לא בשביל לא יסבול הדשא ישמר השתיל... בעמוד של קבוצת הפייסבוק האקסקלוסיבית של גבעת חיים איחוד מופיעה תמונה של הדשא במורד בית וינה. כמו שמגדל המים הוא אחד מהמייצגים הבולטים (אם לא הא...) של הקיבוץ, כך גם הדשא הזה. זוכרים שלפני זמן לא רב נעשה ניסיון להעביר את טקס שבועות מהדשא מרכזי? קמה קול מחאה קשה בקרב החברים... וטקס שבועות חזר בהדרת כבוד לדשא המרכזי.  מרכזון על הדשא בשיחה אבל מה הסיפור עם כל הדשא הזה? מאיפה זה בכלל בא לנו? הרי הוא צורך הרבה מים, שבכלל אין לנו בלבנט (שתי נקודות למחשבה - עכשיו יש לנו מים בהתפלה, ושנית יש גננים הטוענים שהדשא בכלל לא צורך כל כך הרבה דשא לעומת גידולים אחרים בגינה). דשא בשביל הנחש בשכונת הבנים החדשה. במקום הזה היה אמור להיות כביש... ליובל נח הררי, שכתב את "קיצור תולדות האנושות" יש ספר חדש שנקרא "ההיסטוריה של המחר". בתחילת הספר ה...