איתן רותם ז"ל / חגי אשלגי

חזותה הצנועה של בריכת גבעת חיים איחוד, בקצה הקיבוץ (לא הרחק מבית הקברות המקומי) אינה מרמזת במאום על ההיסטוריה שלה. הבריכה אינה נושאת שום סממן המסגיר את העובדה שחוד החנית של פעילות הספורט המימי בישראל התרחשה (ובחלקה עדיין מתרחשת) בה במשך עשורים ארוכים


מתוך אתר שוונג

החל בדור של האחים-השחיינים ראובן וגרשון שפע, דרך תור הזהב של קבוצת "הפועל גש"ם" בשחייה (עם סגל מלא אלופים) ועד היום, עם שחייני עמק חפר, כישרונות ואלופים רבים טחנו מקיר לקיר בבריכה שהחלה את ימיה כבריכת השקיה.

פעילות נוספת שנתקיימה בבריכה הזקנה, היתה פעילות ענפה של כדורמים – שהתחילה ביוזמתם של ראובן שפע ויורם ומנדלבאום, והצמיחה אליפויות מדינה רבות לקבוצת הקיבוץ, וכמה מבכירי שחקני ישראל לאורך השנים. שנים רבות סיפקה הפועל גבעת חיים כוכבים לנבחרת ישראל.

צמוד לבריכה הצנועה נמצא חדר כושר קטן, שעל קיר הכניסה שבו מתנוססות תמונות של בנים מקומיים שנפלו. את העין תופסת תמונה של עלם חסון, עם מבט בטוח וחזות קיבוצניקית סתורת שיער. השם שצמוד לתמונה הוא איתן רותם ז"ל.

איתן רותם נולד בשנת 1961, בקיבוץ גבעת חיים איחוד, להורים יוצאי ארגנטינה. לרותם היו אח ואחות. אחיו יובל, היה שחיין פרפר בולט בשנות ה- 80' ומלמד ומאמן היום שחייה במרכז הארץ.




איתן רותם- שחיין ושחקן כדוריד מצטיין בשנות השמונים
בילדותו, החל איתן את פעילותו הספורטיבית כשחיין. כך כתב מאמנו בשחייה, גרשון שפע:
"גם אצלי, בשחייה, עם כל ילדי הכיתה – לא היה דומה לך. באמת היתה זו, כמו שאומרים אצלנו, אהבה 'מאמבט ראשון'. כמאמן, לא זכור לי שום ילד בעל חושים כה חדים והתמצאות עילאית במרחב המים העצום. תמיד היית המדגים, אם רציתי להמחיש משהו, שהיה ערטילאי מדי לילדים. ואתה, גאה וממושמע, ביצעת מיד, בניסיון ראשון, את אשר ביקשתי. שלטת בכל הסגנונות, ואם הופיע חידוש בשחיה העולמית, היית הראשון שב'פליק' תפס את החידוש. לא רבים זוכרים, שהיית אפילו אלוף החורף של ישראל ב- 100 מטר גב. אבל, אז כבר בא הכדורמים. בתחילה כנלווה ומשלים לשחייה, ואח"כ כמסלול משלו, חלק ונקי. והמשולש הזה – איתן, המים והכדור, חיזק את האהבה, והוסיף לה מימד של עוצמה אין-סופית: איתן עם הכדור בתוך המים – נגד יריבים – מול שוער – איזו חוויה חזותית מרגשת. תענוג ממש היה לחזות, לחוות, את ניקיון מבצעיך."

בהמשך, השתלב איתן בקבוצת הכדורמים של גבעת חיים יחד עם שחקנים-שחיינים מהצמרת הישראלית, כמו טל סנונית וניר שמיר. לקראת שירותו הצבאי, שהחל בנובמבר 1979, עמדה לאיתן האפשרות להיות ספורטאי מצטיין ולשרת שירות נוח במרכז הארץ. אך הוא בחר בצנחנים.

כך כתב איתן רותם לחבר אחרי מסע הכומתה האדומה:
"בינתיים עשיתי מסע כומתה – 120 ק"מ – מבינימינה עד רמת הגולן, להר גמלא, והאמן לי, שגם אם משלמים לי מיליון לירות, אני לא הולך עוד פעם. דבר כזה! זה פשוט נורא. כל הרגליים שלי תפוסות וכואבות בצורה כזאת, שבסוף המסע נפלתי על המקום ונרדמתי לשעה, בלי שאף אחד הצליח להעיר אותי. הרבה חבר'ה מתעלפים בדרך, וזה בהחלט דבר לא נעים, אבל, העיקר שיש את הכובע-בנאים האדום הזה."




איתן רותם: "העיקר שיש את הכובע-בנאים האדום הזה"
למרות העומס בצנחנים, במהלך שירות סדיר בגדוד 890, הצליח איתן להזדרז לבריכה בשבתות ובחופשות, להמשיך להתקדם כשחקן כדורמים, ולהשתלב בנבחרת ישראל.

כך כתב מאמנו מיקי הדר:
"הייתי מאמנו של איתן במשך שנתיים, והיתה פשוט זכות גדולה לשמש מאמן לשחקן שכמותו. שקט באימונים, תכליתי, ומעל לכל בעל פוטנציאל גבוה ובעל כושר גופני עצום. הוא היה יכול להגיע אחרי 3 שבועות שלא ראה מים ולהיות ראשון בכל הספרינטים."

וכך מאמנו, עודד רוזנפלד:
"זוכרים אנחנו את גיחותיו מהצבא, חופשות קטנות המוקדשות לאימונים בקבוצה ובנבחרת. איתן היה צמא לכל פרט העשוי לקדם אותו בכדורמים, באימונים ובמשחקים לא הרבה לדבר, שקט ומרוכז, פוקח עיניים, מחדד את חושיו, הוא רצה לקלוט הכל ומהר.

בספר האימונים של נבחרת ישראל רשום: "... איתן, יחסית לכמות האימונים ביצעת קפיצה גדולה, כושרך הגופני המצוין מאפשר לך להתמודד במצב שלא רבים היו מצליחים".... כושרו הגופני היה מדהים. לא הבנו למשל, כיצד הוא מצליח בין גיחותיו המצומצמות מהצבא להתברג בין הראשונים בספרינטים הקשים. כך סתם עם חיוך שקט ושלו.... לאיתן דחקה השעה. הוא היה חייב להספיק בתקופה קצרה כל-כך להיקלט במסגרת תחרותית והשגית כמו נבחרת ישראל בכדורמים ולרכוש ידע, ניסיון ולהצטיין. וכל זאת בזכות מלאה של כישוריו ולא על חשבון שחקן מסוים. על כך חיבבו ואהבו את איתן. אהבנו את הצניעות והביישנות היפה שבו. מסתבר שלאיתן היו גם כמה אוהדות נלהבות במהלך מסעותיו..."

ב- 1982 הספיק איתן להשתתף עם נבחרת ישראל בטורניר שמונה האומות באוסלו, נורווגיה, וכחודש וחצי לאחר פרוץ מלחמת לבנון, קיבל איתן חופשה מיוחדת מהצבא ונסע עם נבחרת ישראל לטורניר קדם גביע העולם בגווייקיל, אקוודור.




איתן רותם,מימין, במסע נבחרת ישראל בכדורמים לתחרות 8 האומות באוסלו, נורווגיה
במשך מספר שבועות הוא שיחק ושהה בדרום אמריקה. בחזרתו מחו"ל, זכאי היה איתן (שעמד כחודשיים לפני שחרורו מהצבא) לעוד כמה ימים של חופשה. תחת זאת, בחר איתן לחזור ליחידתו מיד לאחר השבת.

עיתון "על המשמר" (19.8.1982):
"כוכב הכדורמים נהרג בבירות.
איתן רותם, שחקן השבעייה הראשונה של נבחרת ישראל בכדומים, נהרג אור לאתמול במארב שהציבו המחבלים מזרחית לבירות. רותם, בן ה- 21 מקיבוץ גבעת חיים איחוד, היה בסוף השבוע בחופשה והשתתף בשני משחקי ליגה. הוא כבש בסך הכל תשעה שערים. ביום א' חזר ליחידתו, ו- 48 שעות לאחר מכן נפל בקרב. איתן הגיע עם יחידת הצנחנים שלו עד לבירות, אך 'נשלף' משם לנבחרת הכדורמים, שיצאה למוקדמות אליפות העולם באקוודור. מיד בתום המשחקים שב ליחידתו בקו האש בבירות...."

איתן לא היה אמור להיות בסיור בו נהרג. הוא נענה לבקשת נהג עייף כי יחליפו בסיור. הוא נהג בסיור כשנתקל במארב מחבלים מאחד הגגות בסמוך לכפר עבדייה בגזרה המרכזית בהר הלבנון, צפונית לכביש ביירות-דמשק ולעיירה עליי. הוא נהרג מאות קילומטרים מקיבוצו גבעת חיים, ורחוק עוד יותר מאקוודור ונורבגיה. יתר חבריו לאותו סיור נפצעו אך חולצו.

כך כתב מפקדו מתי הררי (לימים מח"ט הצנחנים) למשפחתו:
"איתן, במהלך השירות שקבע לעצמו – מסלול פלוגה בצנחנים, מפקד בפלוגת רב"טים, מבלי להזניח את הספורט שכה אהב – מסמל בחייו את כל היפה והנפלא שאנו מחפשים ומוצאים בנוער שלנו היום. בנכם, בפלוגה ובגדוד, היה דמות שלא ניתן היה שלא להזדהות עמה, לחייך לקראתו. רצון עז ונחוש להישאר בגדוד – למרות יכולתו כספורטאי מצטיין, להשתחרר לתפקידים קלים יותר, ויכולת לבצע בהצלחה את כל המשימות שהוטלו עליו – בגדוד ובנבחרת כאחת – כל אלה הם נושאים להערכה, אולי – הערצה."

איתן רותם נפל חלל בראשיתה של קריירה ספורטיבית מרשימה. שיחות עם בני משפחתו, חבריו ומאמנו, מלמדות על אדם אהוב על הכל, ספורטאי מחונן עם גמישות וזריזות חתולית, וצנחן שנחוש ומחויב להימצא לצד חבריו ליחידה, למרות הסתייגויותיו מעצם המלחמה. הוא הותיר אחריו חלל גדול.



לימים נולד לאחיו יובל בן – באותו תאריך בו נפל איתן. איתן קבור בבית הקברות בגבעת חיים – מטרים ספורים מהבריכה בה גדל. בין הבריכה לבית הקברות – רחבת חנייה גדולה בה חונים באי הבריכה (בימים רגילים) ובאי בית הקברות (בימי אבל).
מרביתם אינם מכירים את סיפורו של העלם החסון שתמונתו מתנוססת על קיר חדר הכושר, דברי ימיו ונעוריו שזורים בבריכה הצמודה לו, ועצמותיו קבורות בבית הקברות בקצה השני של הרחבה.

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סדר זה סדר... / חנוש מורג

סיפורה של תמונה / חנוש מורג

טעימות לשבועות!

קבוצת רותם? קבוצת אורן? אנא הושיעו, הארכיון מבולבל!

הארכיון תחת מטריית ניהול המידע / היידי עפרון

חלקת הדשא האלוהית / היידי עפרון