ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

מחסן משק אפרת אשל בהיסטוריה של ההתיישבות בארץ לא תמיד ידעו להעריך, ולא תמיד החשיבו את המבנים שהוקמו כמבני המשק. שלא כבאירופה, שם כל אסם וכל רפת נחשבים ומטופלים כחלק מן הקומפלקס של החווה כולה, וזוכים לטיפול ולשימור כמו מבני המגורים של המשפחה.  כאן בארץ, נטו להזניח את אותם המבנים, וברבות השנים אף אחד כבר לא הבחין ביופיים הפונקציונאלי, על אף שאותם ארכיטקטים שתיכננו את הקיבוץ והמושב בראשית ההתיישבות נתנו להם דגש אסתטי. והרי כבר נאמר שצורה ותוכן כרוכים זה בזה, וחלק ניכר מאיכויות המבנה נמדדות על פי הפונקציונאליות שלו. אם נבחן את המבנה של מחסן המשק נבחין בפרופורציות המושלמות, בעיצוב הגג הנאה ובחומריות הגולמית שלו. איכויותיו האסתטיות ניכרות לעין, והן היו תואמות לתפקוד שיועד לו.  בניית מחסן המשק, צילם עמרם נבו 1953 במקור היווה מחסן המשק מחסן תבואה ותערובת. בימים של טרם היות אמבר, היה בכל קיבוץ מחסן תערובת, שהוכנה לרוב במקום. מן המחסן חילקו את שקי התערובת לענפי החי, והרמפה של הפריקה והטעינה עדיין קיימת בצד הדרומי של המחסן.  משהוקם 'אמבר' מחסן המשק איבד את תפקידו כמחסן תערובת, והוא ...

(קול שעד כה ידע רק זמר) בתוכנו 15.9.56 נס' 122 אל נא תאמינו שלנו, לעצמים, אין חיים נפשיים משלנו.  אולי חיינו הם חיי רגש יותר מחייהם של אלה הקוראים לעצמם בני-אדם. יכולתי לספר לכם רבות על יצורים חסרי-רגש אלה. אם כי בגדי הוא בגד-עץ ואיני נזקק למחסן הבגדים ואף לא פניתי לנגריה ערב החג בבקשה (צודקת למדי) לחדש את הפוליטורה שלי, שניזוקה בטלטולים המרובים. ואם כי צנוע אני עד למאוד – אל תחשבו שלא מתרחש דבר בקרבי.  זמן רב שתקתי ורק השתדלתי להעניק לחברה את כל הטוב שבי. שירתתי אתכם במי חג ומועד, נתתי לכם לטלטלני כאוות נפשכם, אבל אתם, בני-האדם היהירים לא שמתם כלל לב, לא לענוותי השקטה ולא לסבלי. הכל בעינכם מובן מאליו וטעותכם היא לראות בי יצור חסר נשמה. את מיטב השירה הענקתי לכם מקרבי ותודתכם היה הרעיון להעמידני בפינת מקלט חשוך ומחניק. ושוב אתם טועים בהאמינכם, כי בחסדכם ובזכותכם ניצלתי משיכון איום זה. אך דעו – לי יש נשמה בקרבי, נשמה רגישה מאד והיא הפרה את מזימתכם. וכן נדדתי לתל-התרבות שלכם, מופקר לרוחות ולשרב, לטל ולמטר. מה אתם יודעים? הידוע לכם שהשחפת מכרסמת בגופי? חולה אני ואיני נכון יותר לשר...

לארכיון הגיעה הזמנה לטקס זיכרון לאוניית אקסודוס והסיפור המרתק שלה. מעבר לזה שפרסמנו את ההזמנה בציבור, העברנו גם לאמיר שילה (שסבו וסבתו עלו באוניה זו) ולבלהה וקסלמן (שהוריה עלו באוניה זו) את ההזמנה.  אמיר ובלהה הרימו את הכפפה והשתתפו בטקס זיכרון לעלייתם של קרובי משפחתם באוניית אקסודוס. להלן מה שכתב אמיר על הנושא. חשבנו שיעניין עוד אנשים. צילם פריץ כהן - אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית, מחלקת צילומים  אמש התקיים טקס צנוע בהיכל התרבות האזורי בקיבוץ גן שמואל, שהעלה על הנס את המבצע האמיץ לעלייתם ארצה של מעפילי אקסודוס.  בין 4554 המעפילים היו גם סבי וסבתי, הוריה של אימי חנה שילה ביין ששרדו את השואה באירופה ורצו להגיע ארצה על האוניה ביולי 1947.  המעפילים לא הורשו להיכנס לתחומי הארץ וגורשו חזרה להמבורג בגרמניה. אני חושב על סבתי האהובה, אסתר, ניצולת אושוויץ שכבר הגיעה לחופי הארץ ומגורשת חזרה לגרמניה הארורה ממנה נמלטה ועל סבי, סבא מקס היקר, ששרד את תלאות המלחמה כשברח מפולין והצטרף לצבא האדום להילחם בנאצים -  שניהם חוזרים לגרמניה ושוהים במחנה עקורים. במחנה העק...

המלצה על סרט  אם זה בלוג ארכיון תשאלו את עצמכם למה יש כאן המלצה על סרט? אז קודם כל בפשטות - כל סרט קשור איכשהוא לאיזה ארכיון ולסיפור עבר בצורה זו או אחרת, אבל לא זה הענין... כשקראתי את התקציר של הסרט "שלום ולא להתראות" ידעתי שחובה עלי בתור ארכיונאית לראות אותו.  מדובר בדרמה קומית-טרגית (שילוב מהפנט כשלעצמו) על שלושה אנשים, בינהם ארכיונאי שיוצאים למסע גילוי. אם במקרה הצצתם בעבר על הבלוג הזה אתם יודעים שחידות עבר הם ה'ספסייליטה' של הארכיון שלנו, ובכלל של ארכיונים בארץ ובעולם... כשסוז טראפה בת ה-43 מגלה שהיא חולה במחלה קשה, היא מחליטה לחפש את הבן שילדה בגיל 15 ונאלצה למסור לאימוץ. היא חוטפת את JB, מנהל מערכות מידע שחוק שמחליפים אותו לטובת אדם צעיר יותר שלא יודע עשירית ממה שהוא יודע על מערכות מידע. בשלב מסויים הם מגיעים לרשות המקומית ומחפשים את הארכיון. קודם כל אף אחד לא יודע איפה הארכיון ומה זה בכלל... ואני מלמלתי באולם הקולנוע - איפה הארכיון? במרתף כמובן! - וצדקתי :-) כאשר הם נכנסים בסוף לארכיון החשוך מגלים שמר בלאן, הארכיונאי הוא עיוור. ארכיונאי? עיוור?! נו טוב יש כאן ...

לעמק חפר יש קבוצת ווטסאפ פעילה של ארכיונאים. עינת הארכיונאית של קיבוץ מעברות שלחה לנו את הסיפור הבא.  פייר, מרגש.   60 שנה לאחר נפילת יצחק בסיני, אחיותיו מצאו פיסת מידע יקרה עליו בארכיון של הקיבוץ הסמוך מתוך: אתר הקיבוצים  04/05/2022  טוראי יצחק זכי מסיקה שעלה לארץ מטריפולי, לוב, בשנת 1949, היה המפרנס היחיד של משפחתו שהגיעה ארצה שנה אחריו ולכך הקדיש את כל מעייניו. נפילתו בקרב בסיני בשנת 56' שבר את לב הוריו שלא התאוששו מכך עד יום מותם ולא דיברו עליו לילדיהם. הרצון לדעת עוד על אחיה הגדול בעבע בשושנה כעבור 60 שנה, והמקום שסיפק לה אותו היה ארכיון הקיבוץ השכן, מעברות, שם עבד יצחק לפני מותו שושנה (עומדת), אחותה מזל ואחייניתם קוראות את ההספד שנכתב על יצחק ז"ל בעלון מעברות יצחק (זכי) מסיקה נולד בטריפולי, בירת לוב, בשנת 1931. הוא היה חניך בתנועת הנוער השומר הצעיר ולאחר שקיבל הכשרה במחנה התנועה, עלה ארצה באמצעותה בעליית הנוער, ללא הוריו שהגיעו כעשרה חודשים אחריו, זמן קצר לפני שהתגייס לצבא. תחילה גרו במעברת "שבות עם" בפרדסיה וחודש לפני נפילתו של יצחק עברו לשיכון ותיקים בנת...

קודם כל נתחיל מכך שחנוש אומרת שאף אחד לא קורא את הבלוג. אז אתם מתבקשים לעצור את חנוש בשבילים, ולהגיד לה שכן קוראים וזה ממש חשוב לתעד ולספר בבלוג! ועכשיו לחידה שלנו -  בחדר הישיבות העגול במזכירות יש תמונה של ארלוזורוב. אין צורך מן הסתם לספר לכם שעל שמו קרוי הקיבוץ שלנו. חלון ראווה בחד"א מוקדש ל-45 שנים לרצח ארוזורוב אבל האם ידעתם שגם המועדון לחבר הוקם לזכרו? הנה גיליתם משהו חדש - "בראשית קראו לו: 'בית התרבות ע"ש חיים ארלוזורוב'". ואם אתם רוצים לקרוא משהו נוסף יפה בנושא ארלוזורוב הנה קישור לטקסט נהדר של נירה פרינץ -  שלום חיים . אז מה החידה?  אנחנו לא נעסוק הפעם בחידת רצח ארלוזורוב, וגם לא נעסוק בסיבות שהובילו אולי לרצח ובאוירה שהיתה באותם הימים (למרות שלפעמים ההיסטוריה חוזרת על עצמה באופן כה מפתיע...). הפעם נעסוק בחידה - כיצד הגיעה התמונה של חיים ארלוזרוב לגבעת חיים איחוד?  קודם כל ראוי לדעת שהתמונה צויירה על ידי האמן פנחס ליטבינובסקי . השם מצלצל לכם מוכר אולי? מדובר באמן ישראלי מהידועים בארץ שאף זכה בפרס ישראל לציור בשנת 1980. ולאחרונה העזבון שלו זכה בפרסום ...

למי שלא זוכר ולמי שלא היה כאן אז כדי לזכור, נספר את סיפור צריף המזכירות שהוקם  לפני כ-70 שנה,  בעת הקמת הקיבוץ, ועמד היכן שהיום עומד בנין המנהלה ה"חדש" (משנת 1984). נושאים חשובים ביותר עברו במזכירות ההיא של פעם, וגם לצריף עצמו סיפור מרתק מהיכן הגיע. כשנחנך המבנה החדש והצריף סיים את תפקידו, התקיימה מסיבה בבית וינה. ארנון לפיד כתב סאגה נוסטלגית שבה סיכם את רגעיו היפים של הצריף המיתולוגי: "הוא היה בתוכנו יותר מן הנאמן בחברים. הוא היה צומת דרכים, עמוד-התיכון, דופק החיים, עין-הסערה. הוא שמע את הקשות במחלוקות, הנוקבים בדיונים, העסיסיות ברכילויות. הוא ידע ראשונה את מצהלות השמחה, את גאוות ההישגים, את בשורות האיוב."   צריף המזכירות היה מה שקראו אז - "צריף שוודי".  מהו צריף שוודי? מישהו אמר איקאה? כן אותו הרעיון... לפני כ-70 שנה ייבאו לארץ צריפים שוודים (יש הטוענים שבכלל המקור שלהם מגרמניה) שנועדו לבניה זולה ומהירה. הם הובאו כשהם ארוזים בחלקי קורות וכאן בארץ נבנו לתלפיות. שימושים רבים ייעדו להם, כמו למשל, מגורים זמניים לעולים חדשים. בקיבוצים רבים עשו בהם ג...

הטקסט הבא פורסם באתר התנועה הקיבוצית - קישור מוקי צור במכתב אישי לחברות וחברי הקיבוצים הרבים שחזרו והצטרפו לחיי הקיבוצים בכל רחבי הארץ בשנים האחרונות: "מבקש אני לקרוא לכם שותפיי הצעירים להיות מעורבים לא רק בנעשה בביחד של המקום בו קבעתם את ביתכם כיום, אלא ללמוד ברצינות את שהיה וממנו אפשר לקבל השראה ליצור את הפרק שלכם" מוקי צור וידלין בועידת התק"ם בגבעת חיים מכתב תמים מחבר ותיק לחברים החדשים בקיבוץ מכתב תמים זה מיועד לחברים החדשים בקיבוץ. להפתעתי ולשמחתי הם רבים. זקנתי ואני מבין היטב שאני מהגר בזמן ולא תמיד מבין את שפתו ומכשיריו של הדור הצעיר, ובכל את אני מעז לכתוב מכתב זה לצעירים ממני שלא החלו את חייהם בקיבוץ בימי מלחמה ומחסור אך כמו הוותיקים נקראו להחלטה אישית קשה להצטרף לקיבוץ. גם אם מתגוררים בדירות מרווחות יחסית. גם אם ילדיהם לא לנים בבית הילדים. ההחלטה להצטרף לא היתה פשוטה: לחיות חיים קהילתיים עמוסים, לרוב בפריפריה. לשם כך יש לקבל החלטות קשות. אני  מבקש לכתוב מכתב זה כי אני מאמין שרבים מבינים שלמרות שלא ניסחו בבירור מה הם רוצים מהקיבוץ ומעצמם, אזי בהחלטתם לשלב גורלם ב...