כיצד הגיע הציור של חיים ארלוזורוב לחדר העגול? / היידי עפרון
קודם כל נתחיל מכך שחנוש אומרת שאף אחד לא קורא את הבלוג.
אז אתם מתבקשים לעצור את חנוש בשבילים, ולהגיד לה שכן קוראים וזה ממש חשוב לתעד ולספר בבלוג!
בחדר הישיבות העגול במזכירות יש תמונה של ארלוזורוב. אין צורך מן הסתם לספר לכם שעל שמו קרוי הקיבוץ שלנו.
אבל האם ידעתם שגם המועדון לחבר הוקם לזכרו? הנה גיליתם משהו חדש - "בראשית קראו לו: 'בית התרבות ע"ש חיים ארלוזורוב'".
ואם אתם רוצים לקרוא משהו נוסף יפה בנושא ארלוזורוב הנה קישור לטקסט נהדר של נירה פרינץ -
אז מה החידה?
אנחנו לא נעסוק הפעם בחידת רצח ארלוזורוב, וגם לא נעסוק בסיבות שהובילו אולי לרצח ובאוירה שהיתה באותם הימים (למרות שלפעמים ההיסטוריה חוזרת על עצמה באופן כה מפתיע...).
הפעם נעסוק בחידה - כיצד הגיעה התמונה של חיים ארלוזרוב לגבעת חיים איחוד?
קודם כל ראוי לדעת שהתמונה צויירה על ידי האמן פנחס ליטבינובסקי.
השם מצלצל לכם מוכר אולי?
מדובר באמן ישראלי מהידועים בארץ שאף זכה בפרס ישראל לציור בשנת 1980.
ולאחרונה העזבון שלו זכה בפרסום רב אבל לא לטובה.
ציטוט מעיתון הארץ: "ליטבינובסקי נחשב לאורך השנים לצייר הדיוקנאות המוביל בארץ. פעם עבודות שלו נמכרו ב-100 אלף דולר. היום אין מי שייקח את העיזבון שלו אפילו בחינם. בלית ברירה, יצא נכדו למבצע להשמדת אלפי היצירות שהותיר סבו — כדי לנסות ולהציל את המעט שניתן".
כמה עצוב! השמדת אוסף שלם של תמונות שאף מוסד אינו מוכן לקחת עליו אחריות. זה עצוב מבחינה היסטורית, אמנותית, ארכיונאית ועוד... מי יתן והפרסום שנעשה עכשיו לנושא יעזור להציל חלק מהתמונות לפחות.
ועכשיו לחידה - מי יודע איך הגיעה התמונה למזכירות הקיבוץ?
ניתן לראות בתמונה כאן למטה שהציור היה עוד במזכירות הישנה!
אז מי ידע לתת לנו תשובה לחידה?
ונוסיף ונספר - מצאנו שפינדה שפע כותב בשנת 1989 בעלון הקיבוץ "בתוכנו" על יצירת אמנות נוספת שהיתה תלויה במזכירות הישנה ונעלמה - "ועוד פרט פיקנטי, תמונת ארלוזורוב עשויה פסיפס (מעשה ידו של יצחק יעקובוביץ) היתה תלויה במשך שנים רבות בחדר המזכיר. היום התמונה איננה ואף לא בנמצא."
דברו איתנו!
צוות הארכיון
***שאלה אחרונה - חנוש מבקשת מכל מי שעדין הזיכרון החזותי שלו עימו לנסות ולהיזכר האם עבודת הפסיפס מעשה ידיו של יצחק יעקובוביץ שהייתה תלויה בצריף המזכירות הייתה פורטרט של ברל או של חיים ארלוזרוב.
לקריאה נוספת:
.jpeg)
גם, אני מרגישה כמו חנוש, שלא קוראים את הרשימות בבלוג שלנו (אריכן מושב צופית) ובמקומות אחרים שאני מפרסמת, אבל מפעם לפעם אני פוגשת ברחוב, הקהילה, חברים שעוצרים אותי או אפילו כאלה שחולפים ביעף ו"זורקים" לי משפט כמו זה: אני קורא את כל מה שאת כותבת ונהנה מאוד. בקבוצת ווטסאפ של "מועדון 70+" אפילו יש תגובות מחמיאות יותר. אז מה???
השבמחקאנחנו ממשיכות לכתוב כי זה מה שאנחנו אוהבות: להציף לחיי היום יום העכשוויים את מה שחוו הקודמים לנו. אני על כל פנים נהנית לקרוא בבלוג שלכם למרות שאינני מגבעת חיים. ישר כח !