פותחים חלון לארכיון / היידי עפרון
אז מה הקשר בין חלון לארכיון?
קודם כל זה חרוז. זה עובד נהדר.
בכלל ארכיון מתנגן היטב עם בלון, ארון, דיכאון, שיממון, המון, ואני בטוחה שאפשר למצוא עוד כמה חרוזים עם נימה יותר אופטימית.
ומה לעניננו?
הבלוג הוא בעצם סוג של חלון וירטואלי (מילת שוס עדכנית לתקופתנו) לארכיון.
אבל אני גם מצאתי לי חלון ממש אמיתי!
החלון בחדר האוכל.
פעם החלון הזה קיבל כבוד גדול.
כולם ראו אותו בכניסה לחדר האוכל. כולם עברו לידו והציצו בעת שהלכו לארוחת הבוקר, צהריים או ערב.
באירועים, בחגים, בעונות חדשות הוא היה הופך לבמה לענפים, לוועדת תרבות - ממש תאווה לעיניים.
והזמנים השתנו...
היום כבר לא כולם מגיעים לחדר האוכל ועכשיו החלון לפעמים עומד לו מעט מיותם.
קצת מבויש...
ירד המסכן קצת מגדולתו.
אז החלטתי לכבוש אותו (ולא נכנס לנושא הפוליטי בעניין).
כן, לכבוש אותו לכמה שבועות לטובת הארכיון והנוסטלגיה.
החלטתי עם קונספט: חלון בניחוח של חורף.
ואני עם הידיים השמאליות שלי חשבתי לעצב חלון.
הרי יש מעצבי חלונות ואני מה אני יודעת?
נגשתי במרץ לעבודה.
אספתי חפצי חורף ישנים מ"מול הלול" כדוגמת תנור גז, ג'ריקן דלק, ופתיליה, מגפיים של פעם ונעלי בית של פעם.
כתבתי על כל דבר מה הוא.
ואז לקחתי תמונות של חורף משנות החמישים של המאה הקודמת - של ילדים עם שכמיות שנתפרו משמיכות של הצבא.
אותם הילדים - היום הם הסבים והסבתות בקיבוץ.
ואז נתקלתי בבעיה איך מציגים את התמונות? עזרה לי בחורה חביבה בשם מיטל סיון עם ידיים ימניות (שלא כמו שלי). על מנת למסגר את התמונות.
לקחתי בובה גדולה שנוצרה בשנת ה-40 לקיבוץ. הצגתי אותה בחלון קוראת את בתוכנו (עלון הקיבוץ) משנת 1957 שהיתה בו קריקטורה של חורף בקיבוץ החדש.
אבל אז ניסיתי לתלות את התמונות בחלון. תשמעו זה היה הזוי:
התכופפתי בתוך החלון שהיה חם נורא כי זה היה מתחת לפלורסנט ונפל עלי לכלוך מהחלק העליון המאובק של החלון. ולומר את האמת ממש סבלתי. אז בסוף ויתרתי והעמדתי את התמונות מבלי לתלות אותן.
הוספתי גם ספר נוסטלגיה שלקחתי מהספרייה החביבה של גבעת חיים איחוד.
בסוף פזרתי באלגנטיות פירות הדר שאני יודעת שהיו גם פעם וגם עלים יבשים שמצאתי מחוץ לחדר האוכל.
ושלא תחשבו שהכל היה קל. כל פעם שהגעתי לחלון נזכרתי ששכחתי משהו - פעם מספריים, פעם דבק, פעם את פירות ההדר. בהחלט נראה לי שירדתי במשקל מהעבודה על החלון.
אחר כך לקחתי תמונות של הילדים בשכמיות וביחד עם הותיקים זיהינו כמעט את כולם.
את זה תליתי ליד החלון.
אבל חשבתי כיצד גם לחבר את הנושא לילדים ולכן בקשתי ממרכזון האלון לצייר לי טיפות ועננים.
היתה היענות מרובה.
הילדים ציירו צבעו וקישטו ורשמו את שמם.
נוצר מצב מקסים שבו המבוגרים והקשישים באו לראות מי בתמונה, והילדים חיפשו את הטיפות שלהם.
אז הנה יצא לי חלון פשוט שגעון...
לא שהוא כזה מעוצב אבל לפחות הוא התחלה...
וכרגיל מי שרוצה להגיב מוזמן לעשות זאת למטה (זה בסדר, הקורא היחיד שלי מהנהן בראשו ומחייך).
.jpeg)
על מה את מדברת? החלון מקסים, הרעיון יפיפה והביצוע מראה גם על קו מחשבה מצוין של חיבור המבוגרים והילדים לארכיון. כל הכבוד, כן ירבו.
השבמחקשי דרורי
תודה רבה! היידי עפרון
השבמחקמחדשת ימים מקדם לטובה.
השבמחקמידי ערב שבת הופיע בחלון מיצג חדש.
לזמן מה קיבלה מיריה (שאיתי) את השליחות.
לדוגמה - הצגה בבית וינה (לקראת חג המשק?), גדי ענבר מביים או מיקי (?), שחקנים כולם - גרשון שפע, יוסי כפרי (רקדן) לאה שחר, ברכה הישראלי ורבים אחרים.
חזרות מידי ערב עד אל הקטנות.
אני על התאורה. מטפס על צינורות הפרוז'קטורים שמעל הבמה, תולה, מכוון, מחייט, מתקין פילטרים צבעוניים. שוב מכוון...
ולקראת - מעצבת מיריה מהחלון מעין במה עם צילומים (אלי ורפל)של השחקנים בפעולה ואיורים ומסכים ותאורה, ואפילו אותי זוחל שם למעלה על הפיגום.
או -
פרץ השלום עם מצרים. כולם מטיילים. גם גח"א בארבע מחזורים.
מיריה מעצבת בחלון את הפירמידה מבפנים. אולם, מקדש, מומיה של פרעה ועוד סממנים... והפואנטה... ניתן לראות רק דרך הדלת -פתח נמוך בחזית החלון. להתכופף ולהציץ ולראות. להסתקרן.
באותו ערב שבת ראית בחדר המודעות תחתים מופנים אל על של כל אחד שהסתקרן והתכופף לראות.(כולם)
(הרעיון היה בין השאר להפעיל את הצופה - לגרום לו לבצע פעולה על מנת לספק את סקרנותו).
צילומים וודאי בארכיון - אולי גם אצלנו.
זה אכן רעיון מעניין! ההפעלה של הצופה היא בהחלט משהו שצריך להתייחס אליו. עכשיו יש חלון של נירה פרינץ לפורים. ססגוני ונחמד!
השבמחק