וכך פורחים להם ענני העשן (יום השואה)
יום השואה חלף והוא משאיר הרבה הרהורים בלב.
האנדרטה הגדולה בקיבוץ שהוקמה לזכר קרובי המשפחה של חברי הקיבוץ שנספו בשואה מתנוססת לתפארת ליד בית העלמין.
שמות הנספים חקוקים עליה. גם שמו של הסבא רבה שלי חקוק שם - ראובן ברוסקין, וגם האח של סבתא שלי - מקס ברוסקין.
סבתי, ליובה שיפמן ממייסדי הקיבוץ נפטרה בגיל 100 וחצי (כבוד!) ורק בשנים האחרונות לפני מותה הצלחתי לגלות פרטים מעניינים על החיים שלה בלטביה, בעיר ליבאו, לפני שהיא עזבה לארץ ישראל (וכך בעצם ניצלו חייה).
"סבתא, ספרי לי סיפורים מהחיים שלך". הייתי מבקשת כל פעם.
הדהימה אותי העובדה שהיא נולדה כאשר ארץ ישראל עוד נשלטה בידי התורכים...
כל פעם שבקשתי מסבתא שתספר לי סיפורים מהעבר שלה היא הייתה חולקת עמי סיפורים מהתקופה שעלתה ארצה והלאה. נדמה היה כאילו היא מחקה את כל החיים לפני שעלתה לארץ.
בשנים האחרונות כאמור הצלחתי קצת לדובב אותה.
אפילו הצלחתי להגיע לעץ משפחתי עצום שאנחנו חלק ממנו, והצלחתי לאמת חלק מהנתונים שסיפרה לי.
ראובן הסבא רבה שלי נשאר לבדו - שתי בנותיו עזבו לארץ ישראל, בנו הבכור אלי עזב לארה"ב, אישתו נפטרה ממחלה, וגם מקס האח הצעיר עזב והתגייס לצבא האדום (לא ידוע מה קרה לו).
באינטרנט צפיתי בסרט וידאו נדיר על רציחתם של הרבה מאד מיהודי לטביה. אני לא יודעת בברור אם הוא היה שם ואם כך נרצח. אבל אני מתארת לעצמי את רגעיו האחרונים, ורוצה לקוות שבכל הרע והכאב והצער אולי הוא חשב מחשבה אחת מנחמת - שאף אחד לא נשאר איתו וגמר את החיים שלו ככה.
בטקס יום הזכרון שנערך בקיבוץ ליד האנדרטה הראתי לילדים שלי את השמות החקוקים.
היה משהו מפנט לעמוד ליד האנדרטה, לשמוע את קולות השירה הצלולים, קטעי הסיפור המצמררים ואפילו הדלקת המשואות עוררה בי רעד, ראיתי את ענני העשן מתמרים מעל לאנדרטה ונבלעים הרחק בשמיים. כמו ענני עשן אחרים במקומות רחוקים אחרים לפני הרבה זמן...
ואיך זה מתקשר לארכיון?
הלכתי לארכיון ובדקתי היכן נמצאים שמות הנספים על האנדרטה וסרקתי אותם.
מצאתי גם מכתב של חיה פלושניק ז"ל שבו היא מציינת את קרובי משפחתה שניספו (בתה - בלהה וקסלמן קראה קטע חזק שכתבה בטקס). גם אותו סרקתי.
גיליתי גם שאין לנו תמונה במחשב של האנדרטה. יתכן שיש באחד האלבומים (התמונה למעלה הועלתה אחרי שנכתבה הכתבה הזו).
זה מביא אותי לחשוב מה שכבר הרבה זמן ברור לי וחנוש מורג הארכיונאית עושה כבר הרבה זמן - מדי פעם חייבים פשוט לצאת עם מצלמה ולצלם ברחבי הקיבוץ - בתים, אנשים, עצים, וכו'. כי זה בעצם הארכיון של המחר.
ואני רוצה לסיים בזכרון אחר של אישה מיוחדת בטי - הפיליפינית שטיפלה בסבתא בכל כך הרבה כבוד ואהבה והעניקה לה חיים שקטים ורוגעים בסוף ימיה. בטי נפטרה לפני כשבוע בפיליפינים לאחר מחלה קשה. יהא זכרה ברוך. ואני חושבת - גם היא זכרון שצריך להיות מתועד בצורה כלשהיא בארכיון.
האנדרטה הגדולה בקיבוץ שהוקמה לזכר קרובי המשפחה של חברי הקיבוץ שנספו בשואה מתנוססת לתפארת ליד בית העלמין.
שמות הנספים חקוקים עליה. גם שמו של הסבא רבה שלי חקוק שם - ראובן ברוסקין, וגם האח של סבתא שלי - מקס ברוסקין.
אנדרטת השואה , צילם: אמיר רוטגולץ
סבתי, ליובה שיפמן ממייסדי הקיבוץ נפטרה בגיל 100 וחצי (כבוד!) ורק בשנים האחרונות לפני מותה הצלחתי לגלות פרטים מעניינים על החיים שלה בלטביה, בעיר ליבאו, לפני שהיא עזבה לארץ ישראל (וכך בעצם ניצלו חייה).
"סבתא, ספרי לי סיפורים מהחיים שלך". הייתי מבקשת כל פעם.
ליובה שיפמן בצעירותה |
הדהימה אותי העובדה שהיא נולדה כאשר ארץ ישראל עוד נשלטה בידי התורכים...
כל פעם שבקשתי מסבתא שתספר לי סיפורים מהעבר שלה היא הייתה חולקת עמי סיפורים מהתקופה שעלתה ארצה והלאה. נדמה היה כאילו היא מחקה את כל החיים לפני שעלתה לארץ.
סבתא ליובה שבגיל מאה הפכה לדוגמנית |
בשנים האחרונות כאמור הצלחתי קצת לדובב אותה.
אפילו הצלחתי להגיע לעץ משפחתי עצום שאנחנו חלק ממנו, והצלחתי לאמת חלק מהנתונים שסיפרה לי.
ראובן הסבא רבה שלי נשאר לבדו - שתי בנותיו עזבו לארץ ישראל, בנו הבכור אלי עזב לארה"ב, אישתו נפטרה ממחלה, וגם מקס האח הצעיר עזב והתגייס לצבא האדום (לא ידוע מה קרה לו).
באינטרנט צפיתי בסרט וידאו נדיר על רציחתם של הרבה מאד מיהודי לטביה. אני לא יודעת בברור אם הוא היה שם ואם כך נרצח. אבל אני מתארת לעצמי את רגעיו האחרונים, ורוצה לקוות שבכל הרע והכאב והצער אולי הוא חשב מחשבה אחת מנחמת - שאף אחד לא נשאר איתו וגמר את החיים שלו ככה.
בטקס יום הזכרון שנערך בקיבוץ ליד האנדרטה הראתי לילדים שלי את השמות החקוקים.
היה משהו מפנט לעמוד ליד האנדרטה, לשמוע את קולות השירה הצלולים, קטעי הסיפור המצמררים ואפילו הדלקת המשואות עוררה בי רעד, ראיתי את ענני העשן מתמרים מעל לאנדרטה ונבלעים הרחק בשמיים. כמו ענני עשן אחרים במקומות רחוקים אחרים לפני הרבה זמן...
ואיך זה מתקשר לארכיון?
הלכתי לארכיון ובדקתי היכן נמצאים שמות הנספים על האנדרטה וסרקתי אותם.
מצאתי גם מכתב של חיה פלושניק ז"ל שבו היא מציינת את קרובי משפחתה שניספו (בתה - בלהה וקסלמן קראה קטע חזק שכתבה בטקס). גם אותו סרקתי.
פסלים מהזכרונות שכיירה חיה פלושניק |
גיליתי גם שאין לנו תמונה במחשב של האנדרטה. יתכן שיש באחד האלבומים (התמונה למעלה הועלתה אחרי שנכתבה הכתבה הזו).
זה מביא אותי לחשוב מה שכבר הרבה זמן ברור לי וחנוש מורג הארכיונאית עושה כבר הרבה זמן - מדי פעם חייבים פשוט לצאת עם מצלמה ולצלם ברחבי הקיבוץ - בתים, אנשים, עצים, וכו'. כי זה בעצם הארכיון של המחר.
ואני רוצה לסיים בזכרון אחר של אישה מיוחדת בטי - הפיליפינית שטיפלה בסבתא בכל כך הרבה כבוד ואהבה והעניקה לה חיים שקטים ורוגעים בסוף ימיה. בטי נפטרה לפני כשבוע בפיליפינים לאחר מחלה קשה. יהא זכרה ברוך. ואני חושבת - גם היא זכרון שצריך להיות מתועד בצורה כלשהיא בארכיון.
משמאל לימין: בטי, ליובה שיפמן, רות עפרון |
למי שרוצה להגיב - אפשר היכן שכתוב "אין תגובות"...
תוספת: ראובן זיו קרוי על שם ראובן ברוסקין הסבא שלו.
תוספת: ראובן זיו קרוי על שם ראובן ברוסקין הסבא שלו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה