שלוש שורות ותו לא...
האם ארכיון שאינו נגיש לקהל יש לו הצדקה?!
לא!
כמו שלספריה אין הצדקה אם אין לה קוראים!
הפילוג שלי / שמעון הישראלי
שמעון הישראלי, בן גבעת חיים, יליד שנת 1940. נולד לפני הפילוג בקיבוץ המאוחד. שמעון סיפר את סיפור חייו בראיון לארכיון הקיבוץ. בחרנו להביא פרק אחד מתוך הריאיון פעם, 'גבעת חיים' הייתה רק 'גבעת חיים', בלי 'איחוד' או 'מאוחד'. הייתי בכיתה ז' כשעברתי לקיבוץ חדש, עד אז גדלתי עם כל בני כיתתי. החבר הכי טוב שלי היה עמית ממלוק, ואז היה הפילוג. הוא נשאר ב'מאוחד', ואני עברתי ל'איחוד'. כל השנים גדלנו יחד. נולדנו באותו חודש, הלכנו לאותו פעוטון, לאותו גן ואחר כך גם לאותה כיתה. שנינו היינו ילדי טבע והסתובבנו הרבה בחצר הקיבוץ. היינו כל כך קרובים זה לזה שאני זוכר שבטיול השנתי לבית השיטה מישהו שאל אותנו אם אנחנו תאומים. כשההורים שלי לא היו - הייתי אצלו בבית, וכשההורים שלו לא היו - היה הוא אצלי. היו לנו חוויות משותפות - גם יפות וגם מכאיבות. כשהוא קפץ ראש לבריכה ופתח את הראש רצתי איתו למרפאה וחיכיתי שיתפרו לו את החתך. כשהוציאו את שנינו מהשיעור והלכנו לשחק 'הקפות' ומצאנו מקל של טוריה, עמית אמר: "זה יהיה טוב להקפות", זרק את הכדור,
נגיש. עובדה.
השבמחקהשאלה עם ניגשים וכנראה שמעט.
ורק שלא תוותרי. מן רישום דברי הימים מנקודת מבט. הרי יום אחד יהיה גם ארכיון לארכיונים.
המלצה שתעלי בתכיפות של כמידי חודש המלצה במודעות בטלוויזיה לבקר בארכיון כולל כתובת URL.
אבל אל תוותרי. ראי - גרשון פרינץ בהונגריה היגיע. אני מגיע. וודאי גם אחרים שלא מגיבים. למה אנשים שותקים?
אולי ניתן לסדר כמו בפייס מנגנון לייק/סמן אוהב. זו איזה צורה לאמר ראיתי. חושב שאם היה מנגנון כזה היית רואה שבכל זאת רבים מבקרים.