הפסיפסים של יצחק יעקובוביץ / חנוש מורג

בעינינו הילדים הוא היה אדם מעולם אחר – כבר בראשית הקיבוץ, כשהורינו היו עדיין צעירים יחסית, הוא היה סבא. אבל דווקא הוא ריתק אותנו, ואיך? 

כל יום בשעות של אחרי הצהרים היה ישוב על גבי שרפרף קטן במרפסת ביתו, שאותה הוא הפך לסטודיו אינטימי. אנחנו, הילדים של השכונה, ישבנו לידו מרותקים למעשי ידיו. בעדינות אין קץ הוא היה שובר אבנים בגוונים שונים ובצורות שונות, מכין אותן לעבודת הפסיפס שאותה יצר. הנושאים שבחר להעלות בתמונות הפסיפס היו מעולם היהדות – שבטי ישראל, שבעת המינים, עולם העיירה.





על הפסיפס של 12 השבטים עמל זמן רב, ואני זוכרת שביחד איתו התרגשנו כל פעם שהוא סיים את אחד מן השבטים.

המלאכה התארכה ואני אפילו לא זוכרת מתי הסתיימה. אני כן זוכרת שהוא תרם אותה לטובת המועדון ובמשך שנים היא עיטרה את קיר הכניסה למועדון. היום, היא תלויה בכניסה למזכירות, ואין לכם אלא לקחת רגע ולהשתהות לידה, לשים לב לאבנים הקטנות מהן עשויות האלומות של שבט יוסף, להתבונן בגוונים היוצרים את אוהלי שבט אשר ועוד ועוד... ממול – ממש משמאל לדלת למזכירות – שבעת המינים – מרהיבה בצבעוניותה – והכל מחומרים שהוא ליקט בין אבנים המצויות בסביבתו.
 

בקיבוץ לא נותרו עבודות רבות ממנו, אבל היינו מאד רוצים לקיים תערוכה לזכרו בגלריה. כל היודע על מקום הימצאן של עוד עבודות, נשמח לקבל ממנו אינפורמציה, על מנת שנוכל לעצב תערוכה ראויה בגלריה של הקיבוץ.



תגובות יתקבלו בברכה... לא חובה, סתם נחמד...
אפשר ללחוץ במסגרת למטה איפה שכתוב בדרך כלל אין תגובות


תגובות

  1. איזה כף לקרוא בבלוג שלכם על אף שהוא גם נשוא לקנאה.
    למה קנאה? כי יש לכם שפע של תמונות ויש לכם מה להראות מימים ימימה.

    השבמחק
  2. הי ליליק,
    תראי הפוסט שלמעלה הוא דווקא מתמונות שחנוש צילמה החודש ולא מתמונות מהארכיון. ואת יודעת את דעתי על העבודה של הבלוג שלך... כי הוא היה ההשראה שלי (ועדיין). כל אחד מתמקד במה שיש לו וביכולות העומדות לרשותו. :-)

    השבמחק
  3. לבקשת תגובה לכתבה היפה של חנוש, אני מגיבה בתור בנות פרטיג השכנות של יצחק ואנושקה שהיו חברים טובים של משפחתנו והייינו מבקרות אותם בביתם דרך קבע עם אמא שלנו כמובן.
    גם אנחנו אחיות פרטיג מאוד אהבנו לבוא ולראות את יצחק בעבודתו היפיפיה עם הפסיפס שובר אבנים מכל סוג וצבע יושב לו בשולחן בדשא על ספסל ירוק ליד עצי האנונה שלהם שהיו טעימות במיוחד שם למדנו מהו הפרי הזה. ימים רבים עמדנו לידו לראות איך מתחילה התמונה ואיך היא תסתיים את המילוי בין האבנים וכו'... המרפסת שלהם היתה מלאה בתמונות פסיפס שיצר על כל הקירות.
    תמי פרטיג - הורוויץ

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סדר זה סדר... / חנוש מורג

סיפורה של תמונה / חנוש מורג

טעימות לשבועות!

הארכיון תחת מטריית ניהול המידע

חלקת הדשא האלוהית

קבוצת רותם? קבוצת אורן? אנא הושיעו, הארכיון מבולבל!