מחווה לארכיון המעפיל

שלום לכולם...

אני ממש לא בסדר אני יודעת.

הנה אתם יושבים וכוססים ציפורניים בבית כי אין כתבות מעודכנות בבלוג הארכיון...

אבל אני מבטיחה שאנחנו לא יושבים רגל על רגל. 

עכשיו יש לקיבוץ אתר חדש שבו גם התחלנו להקים את הארכיון של הקיבוץ ברשת, ואתם מוזמנים לשוטט ולהסתכל.

חוץ מזה יש צוות מתנדבים (כרגע רק מתנדבות) חביב שהתחיל לעבוד בארכיון. אנחנו מבטיחים לעדכן!

ומה בנתיים יש לנו לספר?

ארכיון קיבוץ המעפיל הזמין אותנו לפתיחת הארכיון-מוזיאון שלהם במשכנו החדש, ואנחנו שמחנו להשתתף באירוע של שכנינו ועמיתנו למקצוע.

באחד מהימים הסוערים של השנה הגענו (חנוש מורג, אני ומאור המתנדב) לבית העם במעפיל.

הקשבנו להרצאות המרתקות שניתנו באירוע (היה גם כיבוד וכריכים מעולים של אלה זיו... שהיא כידוע משלנו), ואחר כך ערכו לנו סיור במוזיאון הקטן שבו גם יפעל הארכיון.

אני ממליצה לכולם לקפוץ למעפיל לראות את המוזיאון ששוכן בבית התינוקות הישן (משנת 1946) שאותו שימרו ושחזרו בצורה מוקפדת ואסתטית להפליא.

אתם יכולים לקרוא על המקום ועל התהליך בכתבה של יובל דניאל שפורסמה בזמן הירוק:

ארכיון קיבוצי חדש - תעודת כבוד לקהילה

אולי גם לנו ימצא מבנה כזה ויוקצו המשאבים לבניית מוזיאון-ארכיון חי ונושם שיכבד את המקום ושורשיו?

ואולי אפילו המרפאה המיתולוגית, יכולה להפוך למוזיאון כזה?!

אחת מההרצאות שניתנו באירוע היתה של דודו אמיתי מיד יערי, ולאחר האירוע בקשתי לפרסם את דבריו כי הללו רלווטים גם לנו, להבנה ההיסטורית של הארכיון הקיבוצי ולאן מועדות פניו.

11.12.2013

קיים ומתחדש בארכיון הקהילתי / ראשי פרקים, מאת דודו אמיתי יד יערי
עידן השינויים בקיבוץ לא רק שלא פסח על הארכיון אלא חולל שינויים מהותיים בפעילותו, במיקומו בקהילה ובדרך בה הוא נתפס ובדרישות מעובדיו.

אנסה לעמוד על האספקטים המרכזיים של התמורה הזו.

בצורתו השגורה, במשך רוב שנותיו של הקיבוץ, הארכיון עסק בשימור ההווה ההופך לעבר. הקוסמוס הקיבוצי, "היקום המאורגן" של כל יישוב, היה ברובו בלתי משתנה והצמיחה הייתה אורגנית. לא עוד. כל ההוויה הקיבוצית הארגונית, התרבותית, הארכיטקטונית, המרחבית והנופית הפכה למועמדת לשינוי ובמקומות רבים התמורה היא כל כך דרסטית שהיא מאיימת למחוק את מה שנוצר וליצור מרחב מנותק משורשיו, מייחודו ומורשתו. לארכיון בקיבוץ המתחדש יש תפקיד כמעט קריטי בתיעוד השינוי, לא רק לשם יצירת ההמשכיות שבלעדיה לא תקום קהילה, אלא גם כמעין בנק זרעים גנטי לרעיונות עבור התחדשות עתידית, שאינה צומחת בחלל הריק אלא מתכתבת עם העבר ומשמרת את נכסיו.

בצורתו השגורה היה הארכיון היישובי מקום להפקדת חומר וסידורו, במיוחד עבור תיעוד פעילות המשק לצרכים מנהליים. חוליה בהיררכיה הארגונית שמתעדת ושומרת את פעילות ה"גוף היוצר". כיום הארכיון הוא סוכן תרבות מספר אחד בהרבה קהילות כאשר הדוחפים והמסייעים לכך הם מצד אחד זמינות כלי ההנגשה, ואלו המקוונים בפרט, וחולשת המוסדות שבמקומות רבים התפרקו עם ההפרטה כגון: ועדות התרבות והפעילות התרבותית – אמנותית המאורגנת בכלל. אולי גם הגעגועים לעבר מוליכים לכך. הארכיונאי הופך לציר ליוזמות רבות (בלוגים!) והשמים הם הגבול. דוגמה למוקד פעילות כזה ניתן לראות באתר (בלוג) ארכיון מושב צופית.

בתפקידו המסורתי, כפי שכבר הזכרתי, היה הארכיון חוליה במבנה המשקי ומילא פונקציות מנהליות במיוחד – "סוכן המשק" (סוכן פעילות) אם תרצו: מקבל חומר, מקפל, אורז ומחלק לתאים ע"פ המספרים המתאימים. מחסן חומרים. השינוי שעובר הקיבוץ, בין אם מדובר בהפרטה ובין אם מדובר בהתפרקות של המוסדות וכלים קיימים שנתנו מענה לפעילות וצרכי חברי הקהילה, תהליך זה מציב בפני הארכיון אתגרים חדשים, שאחד המרכזיים שבהם הוא הפיכתו ממחסן החומרים לגנזך של החברים. זו גם תוצאה של התגברות העניין באינדיבידואל, באישי, וגם פועל יוצא של היעדר מענים אחרים להנצחת ושימור ההיסטוריה. כתוצאה מכך הארכיון היישובי ניצב לא פעם בפני קונפליקטים חדשים לגבי מה לשמור וכמה לשמר בכל מה שנוגע לזיכרון האישי. אולי האתגר הגדול ביותר הוא בתחום היצירה והאמנות, שבה שאלות הכמות (היעדר מקום) והאיכות (מה הערך?) הן מורכבות ביותר ולא פעם התביעה מהארכיון והארכיונאי מציבה אותם במצב בלתי אפשרי.

עוד מתפקידיו החדשים של הארכיון והארכיונאי: לא להסתפק בצילום המצב אלא להיות מעורב בתהליכי שימור ושיקום של נכסי היישוב, להשכיל בתחום וליצור קשר עם גופי שימור האתרים/מבנים ומשמרים מקצועיים בכלל. בגנזכי הארכיון מצוי החומר שעשוי להיות תשתית לכל שימור בעתיד, ובנוסף: בהרבה מקומות אין מישהו אחר שיעסוק בזאת. פשוט כך.

בתפקידו המסורתי היה הארכיון גוף פסיבי – קולט מה שמעבירים אליו. לא עוד. לא רק שהוא הפך לסוכן תרבות ומחולל אירועים, עליו להפוך לגוף שיוזם את המפגש וההשגה של חומריו: ראיונות, צילומים, בקשה לקבלת חומרים, תיעוד נפטרים ודאגה להעברת ארכיוניהם לארכיון, איסוף עבודות שורשים - YOU NAME IT.

באופן המקובל ביותר מדי מקומות, את הארכיון מאכלס אדם אחד, מבוגר בד"כ, שעובד לבד וחסר השכלה מקצועית בתחום וגם את הידע את מי לשאול. "מי מכיר את האיש שבקיר ..." זה לא חייב להיות כך. לרשות הארכיונאי בישוב קיים שפע אפשרויות ללמוד ולהשכיל ולרכוש את המיומנויות הנדרשות ממנו, אם הוא רוצה למלא נאמנה את תפקידו. הארגונים המקצועיים השונים ומוסדות הלימוד מעמידים לרשות הארכיונאי מגוון ערוצים להתמקצע ולהתעדכן, החל מקורסים בסיסיים, עבור בפורומים ברשת וימי עיון וכלה בלימודים אקדמיים ומפגשים עם מומחים מחו"ל. דוגמאות לכך ניתן לראות באתר האיגוד הארצי. הוא/היא כבר לא לבד והקהילה המקצועית, היישובית והכללית מחוברת ותומכת מתמיד.

מסורתית נתפש הארכיון כמקום נחבא אל הכלים, מרתף אפור ומאובק שרגל מעטים דרכה בו. צריך להוציא את הארכיון מהארכיון ובאופן אירוני דווקא ההפרטה מספקת בלא מעט מקומות את המנוף לחיזוק מקומו של הארכיון בקהילה, הגברת הנראות שלו והנחיצות לו. לשם כך צריך תשתית במחשוב, באחסון, בהמרה, בחיטוי, בהנגשה, בהתמקצעות ובכח אדם. גם את זה צריך הארכיונאי בן זמננו בקיבוץ להכיר וככל שיפעל יותר כך יקל עליו להשיג את הנדרש לו.

חזק ואמץ.