זכרונות בבלוג אחר - יותם זעירא

הגעתי במקרה לבלוג המקסים של יותם זעירא "גרגרן בשלכת", ובתוך המלל הנחמד שהוא כותב מארה"ב גם מצאתי זכרונות שלדעתי שווה לשמר.
אז הנה שני קטעים מקסימים ובסוף גם הלינק לבלוג.
והטארט סלק וגבינת עזים נראה סוף הדרך!
תהנו!
היידי

"ממה היו מורכבים, בעצם, החופשים הגדולים שלנו כילדים?
כשסיפרתי לתום, האחיין שלנו, שאף פעם לא הייתי בקייטנה, הוא לא האמין לי. ואולי בצדק. בקייטנה במובן העירוני שלה בטוח שלא הייתי, ואף אחד לא חילק לי לחמניה ושוקו. כשהיינו מזכירים ליד "אחראית החופש הגדול" בקיבוץ (בחופשים המוצלחים באמת מינתה ועדת החינוך של הקיבוץ שתיים כאלו) את המושג "קייטנה", היינו מקבלים בדרך כלל את התשובה ש"בחופש הגדול שלנו בקיבוץ כל יום זו קייטנה". והיה בזה הרבה מהאמת. כלומר, הייתה קייטנה "פורמלית". אלו היו שלושה-ארבעה ימים שבהם נסענו לקיבוץ בצפון שהתחלף איתנו בבתי-ילדים, עושים טיול עם אלי דניאל ב"מסלולי מים", הולכים למרכז קנדה להחליק על הקרח, ומקבלים שטר של 20 ש"ח כדי לקנות איתו פיצה וברד לפני הסרט, בדרך חזרה (כשגדלנו, הוחלפה ה"קייטנה" ב"קייטנת נעורים, שבמרכזה רביצה חסרת מעש על הכנרת או בחוף דור). אבל ה"קייטנה" המדוברת היתה "אירוע" בקיץ, בדיוק כמו מחנה של המחנות העולים, נסיעה להדס לראש הנקרה, קורס מד"צים, נסיעה לחו"ל עם סבא וסבתא, משלחת לפולין, וכל אירוע שיכולתי לכתוב אותו בלו"ז המסודר שהייתי מכין לעצמי בתחילת הקיץ, ככה שיכסה כמה ימים בלו"ז וידאג שיש למה לצפות. בין אירוע לאירוע היה, סתם, החופש. לפחות חצי ממנו היה ימי עבודה בקיבוץ (בפינת חי, ברפת, ב"מסגרת עץ" ובמרכולית, תלוי על איזו כיתה אנחנו מדברים), אבל היה גם את החצי השני. השגרה של החופש. אחראית החופש הגדול היתה דואגת לתת כותרת לשבועות השונים ("שבוע דינוזאורים" היה הלהיט הבלתי מעורער של כל הזמנים), והפעילויות האלו היו מכניסות את כל החופש לאיזשהו סדר. בין לבין היה החופש. מה שזה לא היה.
ופתאום, בשבוע האחרון של החופש, הכל היה נכרך יחד, ומתמסגר לחוויית החופש הגדול של אותה שנה, והייתי שואל את עצמי מה בעצם עשיתי בכל הזמן הזה, ואיך זה שכבר מתחילה שנה חדשה.
גם בחופש הגדול שלי כילד גדול אני כנראה מחפש איזשהו סדר, לו"ז מאורגן, תוכנית: אני זקוק לידיעה שמתישהו מגיע האחד בספטמבר, לאירועים גדולים ומובחנים שאפשר יהיה לצפות להם, לימי "עבודה" ול"שגרת קיץ" שקשה להסביר בדיעבד מה באמת היה בה."
....
בניית הכלבולית (האספקה) - 1966
קלר ברנע בכלבו - 1970

מינימרקט ישן

"בימי שישי בצהריים היה מתרחש בקיבוץ מאורע נדיר: המרכולית והכלבו היו נפתחים באותה השעה. וכך יכולת – באותה השעה ממש! – לקנות, מצד אחד, גבינה לבנה וירקות (מרכולית), ומצד שני נייר עטיפה למתנות ושמפו (כלבו). החלוקה בין המוסדות היתה הגיונית בחלקה (מוצרים טריים במרכולית, חומרי ניקוי בכלבו) ושרירותית בחלקה האחר (שוקולדים בכלבו, דבש וחמאת בוטנים במרכולית). מה שהיה ברור הוא ששעות הפתיחה מצייתות להיגיון פנימי משלהן, שאין סיבה לנסות להתחקות אחריו: מדוע הכלבו היה נפתח בחמישי בערב המאוחר, ולמרכולית היו ימים נבחרים בשעות הבוקר? למה דווקא שני ורביעי נבחרו להיות הימים בהם הורחבו שעות הפתיחה לאחר הצהריים? התשובות אצל חנוּש בארכיון הקיבוץ.
מכיתה ד' עד כיתה ט' עבדתי באמצע השבוע אחרי הלימודים ובחופשים בפינת החי של הקיבוץ (בעגה המקומית: "משק בית ספר" או "המשק"). מכיתה ט' עד י"ב עבדתי ברפת (חליבת בוקר בשתיים בלילה והכל! מלח הארץ או לא מלח הארץ?). רק בי"ב, רגע לפני הפרידה מהקיבוץ, הצטרפתי לבסוף לכוחות אריזת-האגוזים-בתפזורת-בשקיות וסידור-מוצרי-החלב-מתאריך-התפוגה-הקרוב-לרחוק במרכולית.
הימים היו ימי ראשית תקופת ההפרטה, שבהם גילינו שביצים, חלב, קמח, סוכר וקוטג' עולים כסף, ושהחלוקה המסורתית בין פירות (בתשלום) לירקות (בחינם) קשורה רק באופן רופף למציאות. המנהל החדש, ליונל, הביא מהאבוקדו רעיונות חתרניים כמו פתיחת המרכולית מבוקר עד ערב כל יום, והעתיד היה נראה מבטיח.
אבל נורות אזהרה כבר החלו נדלקות באופק: כוחות נסתרים בקיבוץ חתרו לאיחוד מסגרות. לא אני, לא נורית מהכלבו ולא לאה מהמרכולית האמנו שזה יקרה, אבל לבסוף הפכו הכלבו והמרכולית לחנות קיבוצית אחת.
לאכזבתי, לרעיון ה"מרכולבו" לא נמצא רוב בקיבוץ. מי שרוצה לקנות קרטיב ומגב באותו מקום, מבוקר עד ערב ואפילו בשבת בצהריים, הולך עד היום לכֹלבולית."

בכלבו - מטה זילברמן; דבורה צנגן - 1992

גרגרן בשלכת

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סדר זה סדר... / חנוש מורג

סיפורה של תמונה / חנוש מורג

טעימות לשבועות!

קבוצת רותם? קבוצת אורן? אנא הושיעו, הארכיון מבולבל!

הארכיון תחת מטריית ניהול המידע / היידי עפרון

חלקת הדשא האלוהית / היידי עפרון