פרס על שום מה? / היידי עפרון
שבוע שעבר היה שבוע קשה.
המסמך אקסל שעבדנו עליו במשך שלושה שבועות (קטלוג כרזות שמיועדות לסריקה בספריה לאומית) השתבש וכל הנתונים נמחקו. מהגיבוי הצלחנו להוציא רק מעט מהנתונים.
אז המצב רוח היה קצת ירוד. אבל מכל דבר כזה לומדים, זה נכון...
אבל השבוע אנחנו במצב רוח יותר טוב.
אמנם אנחנו צריכים לעשות שוב את כל העבודה אבל קבלנו פרס מיד טבנקין על משלוח של תמונות קיץ לעמוד הפייסבוק שלהם - סיפורו של קיבוץ. קבלנו שתי כרזות מקסימות של אראלה המאיירת מקיבוץ הל"ה (מוטי זעירא - פועם ונפעם).
את הפרס קבלנו ביום סדנה מעניין שהיה על תצלומים בארכיון - קטלוג, שימור, תיאור, סריקה, איחסון ועוד... אתם לא מאמינים כמה סוגיות יש בנושא התצלומים.
החשיבות של תיאור וזיהוי הצילום הן משימות חשובות מאין כמוהן, בייחוד שעם השנים מתמעטים האנשים שזוכרים.
זה קצת מירוץ נגד השעון.
לגבי תיאור התמונות יש שתי אסכולות - האחת לתאר את מה שרואים בתמונה באופן אובייקטיבי (יש דבר כזה בכלל?) ויבש.
בהרצאה של בחורה מתעדת מיד ושם, היא מסבירה שאולי התיאורים שלהם לתמונות נשמעים לפעמים קרים ומנוכרים, אבל ככשיש כל כך הרבה רגשות בנושא, כיצד ניתן להתייחס לזה, במיוחד ביחסיות בין תמונה לתמונה. מי מחליט מה נורא יותר? האם כשהמתעד כותב שבתמונה נראים אנשים מצעדת המוות (הגדרה כמובן מאוחרת יותר כי באותו הזמן היא לא נקראה כך) האם צריך לכתוב שהם סובלים או שהתנאים היו לא אנושיים? או שזה היה נורא?
האסכולה השניה אומרת שאמנם תמונה אחת שווה אלף מילים אבל אם לא יהיה כיתוב מסביר, במקרים רבים לא נדע מה היא הסיטואציה ונדמיין אותה. לא תמיד יהיה קשר בין מה שנדמיין למציאות שהיתה.
ראו דוגמה:
מגניב, אנשים מסתכלים אל האופק ממגדל המים שלנו, אולי כדי לראות נדידה של שקנאים?
אז זהו שלא... הם מסתכלים לראות את הפיצוצים במלחמה מרחוק... (1967 מלחמת ששת הימים).
האם להגדיר אותם כקיבוצניקים? או כקבוצת אנשים? האם לכתוב שאיש אחד חבוש כובע טמבל? האם לציין שבאותו זמן העצים עוד לא הסתירו את מגדל המים?
אוסנת הוכדורף (אחות של חגי דור) לומדת בשקדנות?
אז זהו, שלא. היא רושמת הודעות שהגיעו למזכירות במלחמת ששת הימים.
וזה רק קצה קצהו של הנושא המורכב הזה...
ואחתום בהמלצה -
ביד טבנקין (רמת אפעל) היכן שהתקיימה הסדנה הועלתה תערוכה יפה מאד של עופרה שפירא, בת קיבוץ יפתח - גשר נייר.
התערוכה דנה בקיבוץ וביחסו (האמביוולנטי לעיתים) לדת מאז היווסדו. וכל זה בתמונות של מגזרות נייר יפהפיות.
ולסיום בקשונת - אנחנו שמחים לקבל חומרים, אבל אנא בצורה מסודרת, ולא ליד הדלת, ורשמו פרטיכם. תודה!!
המסמך אקסל שעבדנו עליו במשך שלושה שבועות (קטלוג כרזות שמיועדות לסריקה בספריה לאומית) השתבש וכל הנתונים נמחקו. מהגיבוי הצלחנו להוציא רק מעט מהנתונים.
אז המצב רוח היה קצת ירוד. אבל מכל דבר כזה לומדים, זה נכון...
אבל השבוע אנחנו במצב רוח יותר טוב.
אמנם אנחנו צריכים לעשות שוב את כל העבודה אבל קבלנו פרס מיד טבנקין על משלוח של תמונות קיץ לעמוד הפייסבוק שלהם - סיפורו של קיבוץ. קבלנו שתי כרזות מקסימות של אראלה המאיירת מקיבוץ הל"ה (מוטי זעירא - פועם ונפעם).
את הפרס קבלנו ביום סדנה מעניין שהיה על תצלומים בארכיון - קטלוג, שימור, תיאור, סריקה, איחסון ועוד... אתם לא מאמינים כמה סוגיות יש בנושא התצלומים.
החשיבות של תיאור וזיהוי הצילום הן משימות חשובות מאין כמוהן, בייחוד שעם השנים מתמעטים האנשים שזוכרים.
זה קצת מירוץ נגד השעון.
לגבי תיאור התמונות יש שתי אסכולות - האחת לתאר את מה שרואים בתמונה באופן אובייקטיבי (יש דבר כזה בכלל?) ויבש.
בהרצאה של בחורה מתעדת מיד ושם, היא מסבירה שאולי התיאורים שלהם לתמונות נשמעים לפעמים קרים ומנוכרים, אבל ככשיש כל כך הרבה רגשות בנושא, כיצד ניתן להתייחס לזה, במיוחד ביחסיות בין תמונה לתמונה. מי מחליט מה נורא יותר? האם כשהמתעד כותב שבתמונה נראים אנשים מצעדת המוות (הגדרה כמובן מאוחרת יותר כי באותו הזמן היא לא נקראה כך) האם צריך לכתוב שהם סובלים או שהתנאים היו לא אנושיים? או שזה היה נורא?
האסכולה השניה אומרת שאמנם תמונה אחת שווה אלף מילים אבל אם לא יהיה כיתוב מסביר, במקרים רבים לא נדע מה היא הסיטואציה ונדמיין אותה. לא תמיד יהיה קשר בין מה שנדמיין למציאות שהיתה.
ראו דוגמה:
אז זהו שלא... הם מסתכלים לראות את הפיצוצים במלחמה מרחוק... (1967 מלחמת ששת הימים).
האם להגדיר אותם כקיבוצניקים? או כקבוצת אנשים? האם לכתוב שאיש אחד חבוש כובע טמבל? האם לציין שבאותו זמן העצים עוד לא הסתירו את מגדל המים?
אוסנת הוכדורף (אחות של חגי דור) לומדת בשקדנות?
אז זהו, שלא. היא רושמת הודעות שהגיעו למזכירות במלחמת ששת הימים.
וזה רק קצה קצהו של הנושא המורכב הזה...
ואחתום בהמלצה -
ביד טבנקין (רמת אפעל) היכן שהתקיימה הסדנה הועלתה תערוכה יפה מאד של עופרה שפירא, בת קיבוץ יפתח - גשר נייר.
התערוכה דנה בקיבוץ וביחסו (האמביוולנטי לעיתים) לדת מאז היווסדו. וכל זה בתמונות של מגזרות נייר יפהפיות.
ולסיום בקשונת - אנחנו שמחים לקבל חומרים, אבל אנא בצורה מסודרת, ולא ליד הדלת, ורשמו פרטיכם. תודה!!
.jpeg)
תגובות
הוסף רשומת תגובה