סוניה נטע - הספד של נכדתה

חלק מעבודת המתנדבות בארכיון זה להקליד הספדים. והנה הספד שהקלידה מרים ארזי שמצא חן בעיני. הוא היה כל כך 
ויז'ואלי. וגם תהיתי - למה שבתה שביתת רעב מיכל נטע - הנכדה של סוניה נטע?


סוניה ומישה נטע



סוניה נטע - סבתא, כותבת הנכדה מיכל (נטע) 1998


ביום ראשון בבוקר הייתה התרגשות קטנה בשמים, סבא עמד בשערי הגן וחיכה...

הוא ידע שהיא תבוא וכבר המון זמן הוא מצפה, מתגעגע, דואג.

אבל נעזר בסבלנות: שהרי אין להאיץ בחיים על אף הייסורים.

אבל הנה היא מגיעה.

והוא מחה דמעה מהעיניים הכחולות שלו, ובזרועות חסונות חיבק את הכתפיים שלה הרועדות. היא חייכה אליו חיוך עייף ומאושר... והעיניים שלה נצצו בשמחה אילמת כי הגרון עוד ניחר והנשימה כבדה. הוא הסביר לה שעוד מעט יעברו הכאבים, ויחלימו הפצעים ושלווה גדולה תבוא... וכל הזמן ליטף אותה בעיני שמיים אוהבות ובידיים חמות החליק את שערה הלבן והרך.

אחר כך כשחזר אליה קולה הם ישבו חבוקים, והיא סיפרה לו על הארץ שכל כך התכערה! על הגידולים הממאירים שצמחו בה.

ועל המשפחה שיפתה ועל המצטרפים החדשים: יובל ויאקי, ועל הפרחים שנבטו ומקשטים אותה. על התימני הקטן והתימנייה הפיצקל'ה... ועודד ועידו ועומר, נועה ענת ויעלי שהוא כל כך אהב, שגדלה ויפתה משנה לשנה. וסיפרה לו שענבל התחתנה ומאושרת אמיצה ומצליחה. ואולי אפילו עלי סיפרה שעוד מטיילת ומבולבלת, פה ושם שובתת רעב, או צונחת לאיזו מחלה טרופית.

סבא ישב והקשיב הוא הרי יודע הכול, הוא כל הזמן עם היד על הדופק אבל רצה לשמוע את קולה. שהרי כל כך התגעגע... כל-כך התגעגע. עכשיו הם יושבים ומשוחחים (ויש להם הרבה על מה...)

סבא עם סינור מכין לביבות גבינה וסבתא שותה תה. והם כל כך זקופים ואוהבים.

אני רוצה שתדעו שככה נזכור אתכם: חיוכים קטנים, עיניים כחולות וחומות, נשיקה מרפרפת, חיבוק אמיץ, סבונים מריחים, לביבות גבינה, אבוקדו, עציצים עם עלי לבבות, מוזאיקה ופיטנגו.

אני רוצה שתדעו שחשבתי בעיקר עליכם בעשרת ימי שביתת הרעב.

שנורא רציתי להיות הגשמת החלום הציוני שלכם, ולא אכזבתו. שקשה לי בארץ הזו שחלמתם, - ועוד לא ויתרתי.

רוצה להודות לכם על אבא שלי האהוב והיקר כל-כך ולהבטיח לשמור עליו. כמו שתמיד דאגת. סבתא. וגם להתווכח כמו שסבא נהג לעשות.

אתם יודעים, אנחנו כולנו כאן בבית שלכם היפה, בין כל הספרים והפסלים, האבנים והזיכרונות, בגינה פורחת עם המנגו וציפור גן העדן וכל הוורדים האלה הבוערים תמיד ומפיצים ריח משוגע של אהבות ישנות וגעגועים חדשים.

מיכל נטע – נכדתכם

סוניה במחסן בגדים

בא לכם עוד מהעבר העשיר של הקיבוץ? מוזמנים להיכנס לכאן  סיפורים

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סדר זה סדר... / חנוש מורג

סיפורה של תמונה / חנוש מורג

קבוצת רותם? קבוצת אורן? אנא הושיעו, הארכיון מבולבל!

טעימות לשבועות!

חלקת הדשא האלוהית / היידי עפרון

הארכיון תחת מטריית ניהול המידע / היידי עפרון

מי אני ומה שמי?

זיכרונות ילדות מכיתת גפן / אראלה בורנשטיין (לברון), 2017

רק תמונה אחת... היידי וחנוש

ראש השנה, שיר עם היסטוריה / רחל גליק (נחמני) ואנשי (נשות!) הזיכרונות