איפה איפה הם, הצריפים ההם? / חנוש מורג 2018

בעבודה השגרתית בארכיון יש גם מבצעים קצת יותר מיוחדים ומשמעותיים.

באחד מהם אנו עוסקים כעת – סריקת כל הפלקטים שנעשו כאן במשך השנים. לא צריך להיות ידען גדול כדי לנחש שאת רובם עיצבה, קישטה וכתבה אגי ורדי. אין ספק שהיא מאלה שכתב ידם, במובן הרחב של המילה, יישאר כאן לדורות הבאים.

פה ושם יש גם כישרונות נוספים, ותמיד מרגש לפגוש עיצוב מיוחד ויוצא דופן, ויש לא מעטים, כי הרי כישרונות לא היו חסרים כאן: ארנון, גדי, נילי, נגה ועוד...

גיוס ביום "אבות ובנים" לשיפור שכונת הצריפים

ההתרגשות הזו גם מלווה לא פעם בתמיהה – מה, כאלו היינו?

קצת פתטי לפגוש בתמימות שאפיינה את חיי הקיבוץ בשנים הראשונות שלו, אבל יש גם הרבה הערכה כשרואים כמה ערכיים ניסינו ורצינו להיות. חוגי למידה, ירח עיון, הרצאות על נושאים חובקי עולם – חברה סקרנית, יצירתית. ניכר שהיו כאן פעם אנשים שתחומי העניין שלהם היו מאד מגוונים. איפה היום ישב ציבור חברים לשמוע דברים מפי חבר כנסת (ברוך אזניה שהיה גם חבר קיבוץ) על הנעשה בארץ ובעולם בתחום הפוליטי והכלכלי? וכן, היו אנשים שרצו לשמוע ובאו בערב שבת, וישבו בחדר האוכל הישן כדי "לרכוש דעת".

בין כל המגירות שהוצאנו לסריקה הייתה מגירה של מפות מהעבר, בעיקר מפות של חלקות האדמה בקובני, בקקון ובמרץ.

מיפוי הצריפים בשנת 1966, לא ידוע מי צייר/שרטט

מפה אחת קטנה כבשה אותי במיוחד – המיפוי של כל הצריפים בקיבוץ. עבורי זו הייתה מציאה אמיתית. מזמן חשבתי שחבל שאין בארכיון שירטוט של שכונת צריפי בית הספר. אם רוצים לספר את הסיפור של לגדול ב"קיבוץ של פעם" אפשר להתבונן בשרטוט של שכונת הצריפים וכל ההיסטוריה מתחילה לחיות.

הנה השכונה שלי, זו שליד משק בית ספר. המבנה של הכיתה עדיין עומד וגם מבנה השירותים שלידו. כאן גרנו כשהיינו בכיתה ו-ח', שתי שורות של צריפים שבהם היו לנו חדרים קטנים, כל שלושה ילדים בחדר. ארון קיר שבו שלושה מדפים, לא היה צריך יותר, כי כמה בגדים כבר היו לנו... כמה טיפחנו את החדרון הזה, ולא רק את החדר, גם את הגינה שלידו, במיוחד כשהוכרזה תחרות בין כל הכיתות על השכונה היפה והמגוננת ביותר - תחרות פוזיטיבית, מי היה חושב על זה היום? בעצם, זה היה אותו הרעיון שבבסיסו עומד פרס א"י יפה המוענק על ידי התנועה לארץ ישראל יפה.

פרט מתוך מיפוי הצריפים בשנת 1966, לא ידוע מי צייר/שרטט

מהשכונות הללו נותרו מבני הכיתות. כמעט כל הצריפים נהרסו, אולי אחד או שניים עדיין עומדים היכן שהיה מרכז המוסיקה (חבל שלא השכלנו להשתמש במבנים אלה כבסיס לבית ספר משגב, וכך היינו נמנעים מבניית בית ספר מבוצר ומבוטן).

מחזור יא, בשכונת הצריפים שלהם בסוף שנות ה-50

במפה הזו ניתן לזהות את האזור של השכבה הצעירה, הבוגרת, הדשא הגדול ביניהם. זה הדשא שבו היינו משחקים משחקי הקפות שעות של גבי שעות, ובעיקר היה לו תפקיד חשוב – הוא סימן את הגבול בין הגדולים לקטנים. בחברת הילדים של פעם היו הירארכיות מאד ברורות, פעילות לכל הילדים הייתה פעם בשנה – במחנון ל"ג בעומר, בו היו קבוצות מעורבות של גדולים וקטנים. אירוע זה זכור לי כסוג של סיוט – להתחרות מול ילדים גדולים בספורט טבלאי, רובו ספורט היתולי כמו לרוץ בתוך שקי יוטה, כשאת יודעת שאת הולכת להפסיד ומורידה בכך את הסיכוי של הקבוצה כולה לנצח. והרי כאן הייתה מונחת היוקרה של הקבוצה כולה.

במפות אלו קמה ההיסטוריה לתחייה.

גיוס של חברת הילדים (אולי ביציקת מדרכות)
ביניהם -מאחור עודד בן אור, עמרם הישראלי, בנימין ברגשטיין
מימין גדי גיל ויוני פרינץ, מקדימה אורי יערי

למטה: עבודה של האמנית נעה יקותיאלי שנעשתה לפי התמונה למעלה, ומוצגת כיום במועדון

בנות מחזור יז בצריפים

מבנה לשימור, מבנה כיתת לימוד בצריפים

אתם בשוונג קריאה?

הנה עוד כתבות