אז מה קורה אצלנו בארכיון / היידי עפרון

הבלוג שלנו מרגיש קצת זנוח, ואין פלא - חודש וקצת לא כתבנו.

אמנם המוני אדם לא צבאו על פתחנו בדרישה לטקסטים נוסטלגים, אבל בהחלט שניסתי מותנינו כדי לכתוב קצת מה קורה בארכיון.

חלוצות

סביב יום האישה העלנו לפייסבוק כל פעם סיפור אחר של מייסדת חלוצה של הקיבוץ. 

איך נבחרו הדמויות? 

באופן אקראי, לפי מה שהיה מענין בדף ההנצחה שלהם, וגם לפי בקשות של בני משפחה.

בקשות של בני משפחה זה תמיד מרגש ונעים, כי אז יש לנו קשר עם הציבור ואנחנו לא פועלים בחלל ריק. 

כמובן שהיו כאלה ששאלו - אבל איך לא העלתם את... לצערנו לא ניתן להעלות תמיד את כולן/ם וצריך לקבל את זה. 

בסוף הכתבה מספר ציטטות של חלק מהנשים.

פעם היתה כאן שממה

השבוע הייתי בחדר האוכל, ונפגשתי עם אחד הילדים מול ברז הסודה המיתולוגי.

הוא התבונן בתמונה של חדר האוכל הישן ושאל אותי לגבי כל האדמה מסביב למבנה.

הסברתי לו שכך זה היה פעם - שלא היה כאן כלום, ושאת חדר האוכל הישן החליפו בחדש, זה שעד היום משתמשים בו.

כמה צמא ורצון יש לילדים לשמוע על מה שהיה כאן פעם. רק צריך לעשות את זה מותאם אליהם.

כדאי לקרוא את מה שכתבה סער בר בעלון על משימת הבר מצווה. היא מסבירה את הנקודה יפה.

ואפרופו הילד... נחשו מי הוא - הנין של העורך הראשון של "בתוכנו" וחברו של בן גוריון.

נושא העברת הסיפורים והחיבור לשורשים מוביל אותנו לצורך החשוב במרכז מורשת מקומי.

בהתחלה היתה מחשבה להקים אותו יחד עם הספריה במרפאה הישנה ואז הוחלט שרק הספריה תהיה במבנה.

בימים אלה, מדובר על הקמת מרכז מורשת במחסן המשק הישן שעבר הרבה גילגולים (וכמעט נהרס לטובת חניה), היכן שהיתה החנות החמודה של "לה פלום" של מרים לביא.

הצורך במרכז מורשת פעיל וחוויתי לא צריך להיות רק המטרה של הארכיון, זו צריכה להיות מטרה קהילתית חשובה, והלוואי ויהיו עוד אנשים שהנושא חשוב להם שיביעו את דעתם בנושא.

             משמר השרון, תמונה גדולה בחזית מבנה ציבורי, מוארת ויפה

                     המראה איך נראה המקום פעם. צילם אלדד ורדי

יש הרבה עשיה בתחומים שונים -

חנוש מגיהה סיפורי חיים ותשוב עוד מעט לראיין.

יריב אמיתי מתחיל בפרויקט "וידאו" שבו נעשה סדר ונבדוק מה ממורשת הוידאו העשירה עבר המרה ומה לא, ומה מקוטלג, ומה צריך לקטלג ועוד... הרבה עבודה בנושא. כמובן שבנתיים אתם יכולים להנות מהסרטים באתר הקיבוץ (אינה נדרשת סיסמה) וגם במערכת החדשה של הטלוויזיה.

יש לנו מערכת ארכיון חדשה שמסובסדת על ידי המועצה, ואנחנו צריכים לבדוק אותה. כרגע מתוכנן פיילוט עם החומר שבו עוסק אשר ישראל - בנושא הבינוי של הקיבוץ. נעדכן בהמשך.

במקביל אנחנו ממשיכים עם סריקות של תמונות וזיהויין (יריב וחנוש) וכמובן קטלוג של מסמכים.

המתנדבות שלנו ממשיכות במרץ בלתי נלאה - 

רותי חי ממשיכה להקליד חוברות זכרון. החוברת האחרונה שהיא הקלידה - של שרי. מרתק!

יערה בן אור ממשיכה בפרוייקטים שונים כגון - הקלדת סיפורי חיים והקלדת הפמפלט המיתולוגי (פיסת היסטוריה ששוה לכם לקרוא).

אנחנו ממשיכים לצלם ולתעד את החיים בקיבוץ לטובת הדור הבא, ואתם תמיד מוזמנים להעביר אלינו תמונות וחפצים.

אנחנו גם ממשיכים להתענין וללמוד מה קורה בארכיונים אחרים. 

בסיור של ארכיונאי עמק חפר בנורדיה למדנו קצת על המקום (אל תהיו קטנונים... אנחנו יודעים שזה במקור היה מושב שיתופי של בית"ר :-)), ומה רבקה הארכיונאית המקומית עושה וקיבלנו רעיונות מדליקים. 

עכשיו רק צריך זמן ליישם אותם...

הנה לדוגמה שחזור של צריף עץ שבו ניתן לערוך תערוכות מתחלפות

תמונות ממתכת על ציר זמן של הישוב.

כבסים תלויים ליד המכבסה הישנה 

הם לא בתנועה כי רבקה הארכיונאית שפכה עליהם כל מיני חומרים כימיים כדי שישארו לאורך זמן

כמו כן, נערך לאחרונה סיור ביוזמת הארכיון עם חזקי סיבק סגן ראשת המועצה. חיזקי מקדם בעמק את הנושא של שימור אתרים, היסטוריה ותיירות כפרית. הזמנו אותו על מנת להראות לו את השדרה המרכזית בקיבוץ הכוללת אתרים מרכזים בעלי חשיבות היסטורית וענין היסטורי-תרבותי. שמחנו לראות את התתלהבות שלו מהמבנים לאורך השדרה ומהנוי המקומי. 

ויש עוד דברים מעניינים שאנחנו עושים אבל נשאיר קצת לפעם אחרת.

ב23.5. השנה נהיה בני 69 ובשנה שאחרי בני 70!

זה לא הולך ברגל, וחייבים להתחיל לחשוב מה לעשות בשנת ה-70...

נתראה בארכיון או מחוצה לו!

מוזמנים לכתוב ולדבר איתנו.

צוות הארכיון

ציטוטים:

מרים גל

""בשנת 1937 נשלחתי לקורס המ"מיות הראשון בארץ, מפקד קורס היה יוסף אבידר. כשחזרתי הביתה הייתי האישה הראשונה במשק שהדריכה חברות בכל מקצועות הנשק, בתרגילי לילה, ובכל מה שהיה מקובל ללמד ב"הגנה". מאחר ובאותה תקופה לא הייתה מקובלת הכשרה מקצועית לריכוז משק, קיבלתי על עצמי את התפקיד בפעם הראשונה וכיהנתי בו שנתיים."

שושנקה דייג

"עבדתי בריצוף תשע שנים. כשעברנו לוואדי חווארת ריצפתי את הצריף הראשון של כפר ויתקין, וגם בגבעת-חיים. גם את הבית שעמד על גשר הירדן, הבית של רוטנברג שבו התארח המלך חוסיין, ריצפתי. אז כבר היינו בגבעת-חיים. גם לריצוף הצריפים הראשונים של אפיקים קראו לי.

אבל, תמיד תמיד חשבתי על עבודת האדמה. תמיד חייתי את הרעיונות. עד היום. אם אנחנו לא נעבוד את האדמה, היא לא תהיה שלנו.

יש כל מיני עבודות פשוטות, ואני תמיד ראיתי בהן את הטוב שבעבודות. הרבה מאד עבודות אהבתי. אבל ריצוף זה מקצוע."

רחל לבקוביץ

"ואז, הגיעו ימי הפילוג בתנועה הקיבוצית, ובקיבוץ גבעת חיים. אני, שהייתי רחוקה מפוליטיקה, פתאום לא מצאתי את שמי בין המלמדים עברית. חשדו בי שאני יכולה להעביר את העולים החדשים לפלג שהיה "מסוכן". זו הייתה אחת הסיבות שהצטרפתי לחלק שנעשה אחר כך "האיחוד". אני זוכרת את התקופה הזאת כקשה מאד בשבילי. אני זוכרת את היום בו חילקנו את כיתתי לשתיים, בכיתי. כאשר העברנו את המטלטלין שלנו לנקודה החדשה, לדירה החדשה שלנו, שוב בכיתי מרה – עזבנו משק ובו עצים ושיחים לרוב, והגענו למקום שממה, חולות וחולות. אני עבדתי אז שנה בחדר האוכל הזמני שלנו, שהיה ממוקם בצריף, שהיה קודם חדר האכילה של הילדים. הצריף היה ממוקם באמצע הדרך בין שני הקיבוצים. את האוכל היינו מקבלים בטנדר, שהיה נוסע מהמטבח הזמני בקיבוץ המאוחד. אם היה חסר משהו, זה לא היה פשוט. בכל אופן האנשים שהיו באים מאוחר, קיבלו גם כן מזון לארוחת הצהריים, כי עד השעה שלוש חיממתי את האוכל על שתי פלטות חשמליות.

לעוד כתבות בבלוג