איך נפלתי בשבי הרומאים / חנוש מורג

*זיכרון שסופר במפגש מחזור 31.12.2019

  1953-1963 ילדים במחנה אוהלים


זיכרון ילדות

מחנות החטיבה לא היו מן האירועים שחיכיתי להם. 

כל חופש רציתי להיות אחרי שתי משימות - לסיים את 26 ימי העבודה שהעיבו עלי מתחילת החופש ואת מחנה החטיבה. 

יציאה מהבית, המקום הבטוח והמוגן, תמיד גרמו לי סוג של דיכאון קל, מילה שאז בכלל לא נחשפנו לה. 

ולמחנה על אחת כמה וכמה.


מחנה הקנאים בכיתה ה' היה הראשון בשורת מחנות הקיץ. 

כשמגיעים למחנה ומתמקמים, תמיד היו כמה שידעו מה צריך לעשות. אני לא הייתי מאלה.איזה מתקנים לבנות ואיך לעשות כפיתה מרובעת, ואני? אף פעם לא ידעתי איך מחברים סנדה לסנדה שבסוף יצא מהן מתקן למקלחת או לבישול.

הפעילות העיקרית של אותו מחנה היה משחק שבו הקנאים נלחמים ברומאים. היום קוראים לזה סימולציה. לקחנו את משחק התפקידים נורא ברצינות. היינו הקנאים ואוי לנו אם ניפול בשבי לידי הרומאים. הפחד נבנה כבר שם, כשתיארו לנו את חוקי המשחק. הכתובת הייתה על הקיר. הפחד שיתק אותי, ונפלתי קרבן חסר ישע לידי מחנה הרומאים. 

את שארית ימי המחנה נשאתי כשהחוט על פרק ידי היה כאות קין. 

לא יודעת מה אתם זוכרים מן המחנה הראשון שלנו - אני את הבושה הזו - נפילה בשבי הרומאים - המשכתי לשאת עוד הרבה אחרי סיום המחנה.


החופש הגדול של פעם

 1954 מחנה לג בעומר

במחנה סוף שנות ה-50 תחילת ה-60

ומסורת המחנות ממשיכה גם היום (ללא חוט אות קיין...)

מחנה פסח בני המושבים 2017

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הארכיון והמוות / היידי עפרון

הכל כלול / חנוש מורג

עצי הברוש בדרך לבית הקברות / נורית וולף

היו לילות / חנוש מורג

להוציא מהנפטלין / יובל דניאלי

מי אני ומה שמי?

"הפועל" גבעת חיים – שנים ראשונות / פינדה שפע

מה תגיד סבא ברונו? / נעה בוכהולץ

ארכיון

הצג עוד