איך נפלתי בשבי הרומאים / חנוש מורג
*זיכרון שסופר במפגש מחזור 31.12.2019
מחנות החטיבה לא היו מן האירועים שחיכיתי להם.
כל חופש רציתי להיות אחרי שתי משימות - לסיים את 26 ימי העבודה שהעיבו עלי מתחילת החופש ואת מחנה החטיבה.
יציאה מהבית, המקום הבטוח והמוגן, תמיד גרמו לי סוג של דיכאון קל, מילה שאז בכלל לא נחשפנו לה.
ולמחנה על אחת כמה וכמה.
מחנה הקנאים בכיתה ה' היה הראשון בשורת מחנות הקיץ.
כשמגיעים למחנה ומתמקמים, תמיד היו כמה שידעו מה צריך לעשות. אני לא הייתי מאלה.איזה מתקנים לבנות ואיך לעשות כפיתה מרובעת, ואני? אף פעם לא ידעתי איך מחברים סנדה לסנדה שבסוף יצא מהן מתקן למקלחת או לבישול.
הפעילות העיקרית של אותו מחנה היה משחק שבו הקנאים נלחמים ברומאים. היום קוראים לזה סימולציה. לקחנו את משחק התפקידים נורא ברצינות. היינו הקנאים ואוי לנו אם ניפול בשבי לידי הרומאים. הפחד נבנה כבר שם, כשתיארו לנו את חוקי המשחק. הכתובת הייתה על הקיר. הפחד שיתק אותי, ונפלתי קרבן חסר ישע לידי מחנה הרומאים.
את שארית ימי המחנה נשאתי כשהחוט על פרק ידי היה כאות קין.
לא יודעת מה אתם זוכרים מן המחנה הראשון שלנו - אני את הבושה הזו - נפילה בשבי הרומאים - המשכתי לשאת עוד הרבה אחרי סיום המחנה.
.jpeg)
תגובות
הוסף רשומת תגובה