כרוניקת הדואר בגבעת חיים איחוד /צוות הארכיון

בפורום הארכיונאים ביקשו לקבל מידע על היסטוריית הדואר בקיבוצים. 

ארכיונאים הם למעשה עם של לקטים ובלשים, ובקשות כאלה מתקבלות בברכה. 

להלן הכרוניקה של הדואר בקיבוצנו שלוקטה מהמקורות שבארכיון. 

את הלקט ההיסטורי חותם סיפור נחמד של רחל נחמני על הסבא שלה - "סבא נחמני" שחילק דואר ועיתון בשנים הראשונות של הקיבוץ.

*תוספות והערות יתקבלו בברכה אצל צוות הארכיון.

22.01.1954 - לתשומת לב החברים: לרגל העלאת תעריפי הדואר אנו מבקשים את החברים להשתמש בעיקר בגלויות לכתיבה בפנים הארץ. לחו"ל בדואר-אוויר אנו שולחים אך ורק איגרות. מכתבים ישלחו בדואר רגיל.

06.02.1954 - לתשומת לב החברים! החל מהראשון לפברואר הועלו במידה ניכרת תעריפי הדואר גם לחו"ל. החברים מתבקשים להתחשב בכך.

22.01.1955 - הסתיים המו"מ עם הנהלת הדואר ביחס להתקנת טלפון במשקנו. ההתקנה תעלה 1400 ל"י, ותבוצע עוד בחודש ינואר.

13.02.1955 - בימים אלו הודיעה לנו סוכנות הדואר שעובדים בהתקנת קו הטלפון למשקנו. יש לצפות לכך שבימים הקרובים יצלצל לראשונה הטלפון אצלנו. מספרנו יהיה: חדרה 347. אף סוכנות דואר תקום אצלנו בקרוב, לעת-עתה ישלח אלינו שק-דואר מחדרה, שיגיע באוטובוס לפני הצהריים. עד להקמת סוכנות דואר עצמאית, תהיה סוכנות הדואר שלנו בחדרה.

1 באפריל 1955 - נפתח סניף הדואר. "לכבוד המאורע הודפסו והוחתמו ע"י משרד הבולאות 1,500 מעטפות מצוירות בידי זאב גוטקינד" (אביה של פתי ידיד).

אוקטובר 1955 - סיכום שלושה חודשי שירות הדואר הראשונים: בולים ב- 418 ל"י, 34 מברקים נשלחו, 50 נתקבלו, 20 חבילות נשלחו, 76 נתקבלו (פניה אל הנהלת הדואר: "היקף זה מצדיק משכורת לאיש"). פנינו להנהלת הדואר בבקשה לקבוע משכורת לאיש העובד בסוכנות הדואר אצלנו. במכתב ציינו את היקף השירות של הסוכנות בשלושת החודשים הראשונים לקיומה. בולים: נמכרו ב-418 ל"י. מברקים: נשלחו 34, נתקבלו 50. חבילות: נתקבלו 76, נשלחו 20.

יולי 1959 - עולה דרישה ציבורית בעלון להקים בקיבוץ מערך תיבות דואר פרטיות כבכל מקום מתוקן "יש אומרים, שהמצאה זאת אינה מוגנת על ידי פטנט אמריקאי או אנגלי. ואפילו כן, אין זה צריך להרתיענו. נוכל להציג את פתרוננו כתגלית עצמאית: ארון גדול ונפלא, בעל תאים רבים ודלתות מצויידות במנעולים, והחל משעת הצהרים ניתן להוציא את הניירות שהגיעו בעזרת האיילה של ישראל..."

אוקטובר 1960 - אבא נחמני פרש מעבודתו בחלוקת עיתונים, וכבר קודם לכן מחלוקת הדואר, שעסק בהן שנים רבות.

גידול יוני דואר במשק הילדים

יולי 1963 - בעלון מסופר על גידול יוני דואר במשק חברת הילדים (30 במספר). בטיולי הילדים שולחים את היונים, ו-95% מהיונים חוזרות לקיבוץ. זמן התעופה של יונה מכפר גלעדי לגבעת חיים: שעה ו-3/4. מערד: 4 שעות.

1967 מלחמת ששת הימים, ציפי שניר בדואר

נובמבר 1970 - המזכירות מקבלת את תנאי הדואר להפעלת הטלפון הציבורי, הרקת הקופה והאחריות ע"י המשק.

אוקטובר 1976 - משולחן המזכירות - העלאת דרגת סוכנות הדואר, משרד הדואר שיגר מכתב בו הוא מציין שהיקף העבודה בסוכנות הדואר שלנו התרחב, דבר המחייב להעלות את מעמדה מסוכנות סוג ד' לסוג ב'. השינוי במעמד הסוכנות יאפשר הרחבת השירותים למשק ולחבר בתחומים שונים: פעולות כספיות: כל תשלום לבנק הדואר, כולל חידוש רשיונות רכב ונהיגה, השירות הבולאי, קניית המחאות כסף וכו'. מברקים בארץ ובחו"ל (העברה ישירה), משלוח חבילות לחו"ל. שינוי המעמד יחייב הפרדה בין מרכזיית הטלפון ומשרד הדואר וגם בכך ישופר השירות בשני התחומים.

תאי דואר ישנים - אמירה קרול ובלה וולף

ינואר 1977 - סוכנות הדואר שלנו עלתה מדרגה ד' לדרגה ב'. עליזה שילר מנהלת את שירותי הדואר לאחר שעברה הכשרה בדואר חדרה.

עליזה שילר מימין

מימין רותי ברוך, ציפי שניר בדואר 1976

04.02.1977 - ביום ראשון התשיעי לינואר, נפתחה – בהשתתפות המנהל המחוזי לשירותי דואר - במעמד צנוע "סוכנות דואר סוג ב'". כידוע, תבע משרד הדואר להעלות את מעמד הסוכנות מסוג ד' לסוג ב' כדי לשפר את השירות ולאפשר לבצע כאן כמעט כל פעולות הדואר (עסקות כספיות, כולל עסקות בנק הדואר לסוגיהן) כמו בבית דואר בעיר. העלאת מעמדה של סוכנות הדואר תתרום, ללא ספק, לשיפור שירותי הדואר.

03.03.1978 - העברת הדואר והמרכזיה למשרד שבקומת הקרקע של חדר האוכל החדש.

30.06.1978 - החל מיום ראשון יחולו השינויים הבאים: שק הדואר יצא ב- 09:30 בבוקר. פירוש הדבר: החברים צריכים עוד יום קודם לכן - עד שעות הערב - לשלשל את מכתביהם לתיבת הדואר כדי להבטיח את משלוחם ביום המחרת. דברים דחופים אפשר להביא בבוקר עד שעה 09:00. מכונית הדואר הלוקחת את הדואר, מביאה בעת ובעונה אחת גם את הדואר המיועד לנו.

פברואר 1979 - סוכנות הדואר עברה למקומה החדש בקומת הקרקע של חדר האוכל.

14.11.1983 - בשעה טובה רכשנו מכונת ביול לסוכנות הדואר שלנו. מצורפת כאן מעטפה עליה הוטבעה דוגמה של הגלופה. בשעת כתיבת המען אתם מתבקשים לקחת בחשבון את המקום הדרוש להטבעת הגלופה ולהנמיך בהתאם את כתיבת המען.

7.7.1992 - נבדקת האפשרות להעברת תאי הדואר למנהלה.

שנות ה-90 – הדואר בגבעת חיים איחוד מפסיק להיות מוכר כסוכנות דואר והופך להיות "דואר נע". דברי הדואר מגיעים לקיבוץ עם ניידת הדואר הארצית. עירית ברון אחראית על הדואר באותה העת.

עירית ברון בדואר

ספטמבר 1995 - בשעה טובה נחנכו תאי הדואר החדשים בחדר האוכל. מספרי התיבה של כל חבר זהים לקוד המשפחתי.

אוקטובר 1995 - מהדואר – אנא הקפידו לסמן את שמכם בזמן שאתם לוקחים עיתון. דאגו שרק אחד מבני המשפחה ייקח עיתון, לאחרונה חסרים עיתונים.

אפריל 2005 - מה-1 לאפריל יחויבו החברים בתקציבם בגין עלות שירותי הדואר. למעט חבילות לחיילים.

האוטו האדום ובלהה וקסלמן

דצמבר 2017 - תודה גדולה לבלהה וקסלמן על שנים של עבודה מסורה בדואר. תחליף אותה בתפקיד טובה גבר. במהלך חודש דצמבר תערך חפיפה. מאחלים לשתיהן בהצלחה!

עבודות של טובה גבר בדואר

יולי 2018 - הדואר עובר למתחם המכבסה מול החשמליה.

חזי אחיטוב מעביר את התאים

עד כאן כרוניקה יבשה מתוך דברי הימים של הקיבוץ. אבל חשוב לנו להוסיף את שמות האנשים שעבדו כל אותן שנים במסירות בדואר, מאז ועד עתה: סבא נחמני, אלי ורפל, ציפי שניר, בלה וולף, עליזה שילר, דרורה קרול, עירית ברון, בלהה וקסלמן, טובה גבר.

*אם שכחנו מישהו אנא עדכנו אותנו.

דרורה קרול מחלקת דואר

גם אחרי כל המידע הנ"ל, לא מצאנו תשובה לכמה מהשאלות שהעסיקו אותנו. למשל: מתי בדיוק החלו לחלק דואר לתאים? איפה הם עמדו בהתחלה? באחת התמונות הצלחנו לראות שהם הותקנו בחזית הצפונית של המזכירות, אך האם הם היו שם מן ההתחלה?

ראינו שבשנת 1959 עולה הדרישה של חברים להכין תאים לדואר כבכל מקום מתוקן, ושב-1960 פורש סבא נחמני מעבודתו בחלוקת הדואר. אם כן, מתי באמת התקינו את התאים והיכן הם מוקמו, על כך לא קיבלנו תשובה מלאה.

נזכרנו, בעזרת חברים, שהתאים היו ממוקמים במרפסת המקורה שנבנתה כתוספת לצריף המזכירות בקיר הצפוני, שם גם הייתה הכניסה לחדר מרכז המשק. בפינה אחרת נוסף יותר מאוחר תא הטלפון הציבורי ששירת את צורכי החברים. להזכירכם, בבתי החברים לא היו טלפונים עד שנות השמונים. 

יענקלה הורוויץ

תאי הדואר הראשונים היו עשויים מעץ, כנראה עבודת יד של הנגריה שלנו. הסדר של השמות היה על פי א'-ב' של שמות המשפחה. כך קרה שלעיתים נוצר מצב של חוסר בתאים כי היו הרבה שמות משפחה באותה אות, והיה צריך להזיז לא פעם את מיקום התאים. שיטה מסורבלת ולא יעילה. 

שמעון הישראלי היה זה שדחף לשנות אותם וגם את שיטת המספור. שמעון הבין את חשיבות השיטה האחידה שלפיה לכל משפחה יש מספר שמלווה אותה בכל – במספר התקציב, במספר הטלפון, ובתא הדואר ובמחסן בגדים. היה לו ברור שכדי להכניס את השיטה הזו - התאים מסודרים על פי השיטה העשרונית, הוא גם צריך לדחוף להחלפת התאים. וכך, הוא הציג את עצמו כמועמד לוועדת ההשקעות ודאג לקדם את המטרה שלו, שבסופו של יום עזרה מאד לכולנו. 

וכך, בשנת 1995 נחנכו התאים מן המתכת, קצת קרים ולא אישיים, אבל יעילים. עברו עוד 23 שנים והם נדדו למתחם המכבסה, ומצאו את עצמם במיקום שבו היו פעם תאי הכביסה שבהם מיינו את הכביסה לסוגיה השונים. 

במקום כביסה לתאים מחלקים עלונים
רועי אסטליין, ליאור אסטליין

והיום, מכתבים כבר פחות שולחים ואת מקומם תפסו חבילות מאמזון...

זכרונות מהדואר (ומסבא שלי) רחל נחמני 

סבא שלי ("אבא נחמנזון" בכפר סאלד, ו"סבא נחמני" בגבעת חיים) היה בקיבוץ "הורה", לא "חבר". למרות הסטטוס ה”מדיר” הזה - הוא היה הקיבוצניק הכי שרוף שהכרתי. הגם שהיה כבד-שמיעה ומעולם לא התרגל למכשיר השמיעה שלו שצפצף כל הזמן (הוא כמובן לא שמע את הצפצוף אבל סובביו שמעו גם שמעו) - הוא לא ויתר על אף אסיפה, על אף הרצאה, על אף מדורת ל”ג בעומר של חברת הילדים, והיה צופה בריקודים אחרי המסיבות, עד הריקוד האחרון ומתמוגג. הוא ישב תמיד בשורה הראשונה וגמא בצמא את הדברים, השירים, הקצבים.

סבא לא שמר על כשרות, אבל מתוך כבוד לשאר ה”הורים” בקיבוץ - אכל לרוב ב”מטבח הכשר” שהיה בקומה התחתית של חדר האוכל הישן. ואחר כך עלה אל חדר האוכל שעליו לא ויתר. היה לו חשוב לחוש את הזרימה הקיבוצית, לראות אנשים, ובעיקר נשים.

התפקיד שנתנו לו, להיות מחלק הדואר והעיתונים, הושיב אותו בחדר האוכל וענה בדיוק לצרכיו החברתיים:

ובתפקיד זה סבא הכיר את כל הקיבוץ; כמו שכיום הקופאית בחדר האוכל מכירה כל אחד מהקהילה. הוא ישב בכניסה לחדר האוכל, לפניו "סדרן" משרדי שהכיל את הדואר הנכנס מסודר לפי הא׳-ב׳ ולצידו ערימת עיתונים.

העיתונים - כמובן "דבר", אבל היו גם קוראי "על המשמר", "למרחב" Jerusalem Post וגם עיתון בשפה ההונגרית Uj Kelet שחולקו “במשורה” - לא לכל קורא/משפחה אלא רק לכל בית. נציג הבית שזכה ראשון לקבל מסבא את העיתון היה אמור להעביר אותו לשכנו ואם השכן התעכב בקריאה נשלח אליו בן-השכן לשאול “גמרתם כבר לקרוא?"

ונחזור לסבא שלי: מי שנכנס לחדר האוכל, ולא התעכב לשאול "יש לי משהו?" ואכן היה לו דואר - סבא היה רץ אחריו ומוסר לו את הדואר.

והיו לו פייבוריטים, ובעיקר פייבוריטיות, ובמיוחד צעירות (מהאולפן, מתנדבות, וגם מקומיות) שזכו מצידו ליחס מועדף: בתוך הסדרן היו מוצנעות חפיסות שוקולד אותן היה מעניק לנשואות חסדיו.

בשלב מסוים החליט מי שהחליט בקיבוץ שהגיע הזמן להשתכלל ולהיפטר מחלוקת הדואר הפרימיטיבית הזאת. הותקנו תאי-דואר מעץ שתחילה שוכנו בחדר המזכיר הטכני בצריף המזכירות ואח”כ הוצאו למרפסת מחוץ לצריף עצמו. היו אלה תאי עץ עם דלת לכל תא (מתאי הזה הוצאתי יום אחד מכתב שגרם לי תחילה לעמוד ולצחוק במשך כעשר דקות, ואח"כ עוד מספר דקות לתהות ולבסוף להבין מיהו השולח. המכתב עדיין שמור איתי). אני זוכרת שבט"ו בשבט כל תא "קיבל" שקית שהכילה מפירות ארצנו - שקדים, בוטנים, ותערובת פירות מיובשים.

מדי פעם התא שלי החביא גם אוצר מיוחד: קליפות אשכוליות מסוכרות שברגרל (יצחק ברגשטיין) הכין בזמן ששמר על הקיטור ב"גת". לא זוכרת מאין לברגרל נודעה אהבתי המיוחדת לקליפות האשכוליות המסוכרות, וגם מעולם לא טרחתי לברר אם היו לי שותפים-מתחרים לתאווה זו. אני משערת שהיו. אני כן זוכרת שהיה ביני לבין ברגרל קשר-אשכוליות שהתחיל בתיבת הדואר.

לכתבות נוספות בבלוג