איש השח מגבעת חיים / גרשון שפע

לאחרונה נכתב במדור השחמט של "הארץ" על מותו של יעקב ברנשטיין, שהיה חבר גבעת חיים איחוד בשנות ה־70 וה־80. בשנים אלו, לזיכרוני, הוא היה בין 4-5 השחקנים הטובים בארץ והוכתר כאלוף ההתיישבות העובדת וסגן אלוף ישראל, אחרי עוזי גלר מגח"מ.

יענקלה, כילד ניצול שואה, שהה במוסדות קליטה שונים עד שנשלח אלינו בבגרותו, בגיל 17-18, כנראה מהדסים, והצטרף כילד חוץ. הוא מיד התגלה כשחמטאי מחונן ושולב בקבוצת השחמט המעולה שלנו (כן, גם בשח היינו אלופים!). אחרי הצבא חזר לקיבוץ, ולצד יהודה מיכאלי ובומבה רפאלי, שיחק בד"כ בלוח השני/ראשון עם עוזי גלר.

דא עקא, יעקב היה, בלשון המעטה, "עוף מוזר" (בין השאר אירח במשך שבועיים בחדרו הצנוע את גדול השחמטאים בעולם, "מוזר" אף הוא - בובי פישר האמריקאי. אחדים מאיתנו זכו לראותו בחדר האוכל...). ברם, כנראה השילוב המוצלח בשח הפריע לקליטתו החברתית ולאחר כמה שנים עזב.

למחייתו היה פעיל באיגוד השחמט, לימד בחוגים של העירייה והתאדה מתודעתנו...

יהי זכרו ברוך.

במתבן יעקב ברנשטיין משמאל במשק הילדים 

"אני משקיף"

לזכרו של יעקב ברנשטיין - כתבה מאת עמירם קפלן (נלקח מהפייסבוק)

25/08/2026

התוודעתי ליענקלה לראשונה באליפות איחוד הקיבוצים והקבוצות, בשנת 1965, בתקופה בה שחמטאים רבים משלוש התנועות הקיבוציות השתלבו במשחקי תחרויות ברמה הגבוהה ואף בליגה הלאומית, הבכירה בישראל.

יענקלה זכה בתחרות ואילו אני סיימתי במקום השני המפתיע (מאחר ולא הייתי שחקן מדורג באותו אירוע), מאז אותה תחרות שמרנו על קשר, שחרג מעבר לתחום השחמט.

היו מספר שחמטאים שהגיעו לדרגת אמן, כאשר הבולטים ביניהם היו עוזי גלר מקיבוץ גבעת חיים מאוחד,  יעקב ברנשטיין מקיבוץ גבעת חיים איחוד ואמיר הלמן מקיבוץ אפיקים, שבלטו מעל עשרות פעילי שחמט קיבוצניקים בדרגות מועמדים לאמן ויותר.

 יענקלה היה "טיפוס", אוטו דידקטי בשחמט ובכלל שהרבה להגות בכתבים פילוסופיים, כמו שפינוזה, טנטרה ההודית ועוד.

אני רוצה לשרבב מספר אימרות של יענקלה על מהות החיים והשחמט.

כאשר שאלתיו אותו מדוע הפסיק לשחק שחמט תחרותי ועבר להיות חצי מקצוען בשש בש הוא השיב: 

"אני בקושי יודע מדוע אני עושה דברים ואתה רוצה שאתחיל להסביר מדוע אני לא עושה דברים?!"

הוא אמר לי "המסעים שלי בשחמט הם מעניינים וטובים, אבל הבעיה שלי שהמסעים הטובים שלי לא מעניינים ואילו המסעים המעניינים שלי לא טובים".

בהקשר לא שחמטי הסביר לי יענקלה את התפישה שלו לחיים, לפוליטיקה, לדברי חברים וכו' – "אני לא בעד, אני לא נגד, אפילו לא ניטראלי: אני משקיף!".

"כמו שמצלמה לא מפתחת רגש או דעה כלפי מה שהיא רואה, כך גם אני". כפי שהבנתי, זו תפישה חלקית של תורת הטנטרה ההודית, אבל יענקלה באמת לא היה מגיב פנימית; ברוב חייו, היה אדיש לדעות ולא התרגש או הגיב להן.

הסיפור, או ה"אגדה" של חבריו, שגם אני גדלתי עליה, הייתה שיענקלה, יליד בודפשט 1939, נמסר למשפחה נוצרית ב-1943, כאשר הגרמנים הנאצים הגיעו להונגריה ולמעשה עלה לישראל בתום המלחמה,  כאשר הוא לא הכיר או זוכר את הוריו שנספו בשואה.

לפני כשנה ורבע, במאי 2025, שוחחתי איתו על זיכרונות הילדות.

הוא זכר את הוריו בוודאות: אביו, שהיה נגר, נלקח לשרת בצבא ההונגרי ונספה בקרבות מול הצבא הסובייטי. הוא לא זכר את שם האב.

עם זאת, אמו ברטה, שהייתה תופרת, "אישה פשוטה" לדברי יעקב, זכורה לו מאד.

המשפחה המצומצמת עברה לגטו בודפשט כבר ב-1942, יחד עם קרובים נוספים (על פי עדות קרוב משפחה שחי בישראל). 

ב-1944, על פי עדות יעקב, האימא נלקחה למחנה ההשמדה אושוויץ, ואז התארגנה בגטו קבוצת ילדים בראשות מדריך שיעקב זכר, והם עסקו כל הזמן במציאת אוכל ומקום לישון. בכפר הילדים הם שהו עד עלייתו של יעקב לישראל בפברואר 1948 בהיותו בן 9. עלייתו הייתה באמצעות רכבת מסגד הונגריה לפריז, משם למרסיי ובאנייה לישראל לשער העלייה בחיפה.

בית ספר עממי הוא סיים במוסד "אונים" בכפר סבא, ואז עבר למוסד החינוכי בן שמן שם שהה כל תקופת בית הספר התיכון ונשאר קשור למדריך בשם נוח.

חניך אחר בן גילו של יעקב, יצחק כוכבי מחיפה, נשאר אתו בקשר מאותה תקופה, עד לפני 9 שנים. 

בצבא יענקלה שירת בשלישות הראשית ואילו במילואים היה צופה בחיל האוויר לזיהוי מטוסי אויב.

יענקלה השקיע שעות רבות במכונים של התנועה הקיבוצית, בעיקר בשכונת אפעל רמת גן.

יענקלה עזב את קיבוץ גבעת חיים לא ברוח טובה, לאחר שהתנועה הקיבוצית עברה את המהפך הכלכלי ולא הסכימה יותר להכיל בתוכה חברים לא יצרנים.

מספר עובדות ונתונים בחייו השחמטאים שח יעקב:

■ בתחרות נתניה 1968 שיחק גם פישר, שזכה בתחרות באופן משכנע. השניים התיידדו, פישר האמריקאי הוזמן לקיבוצו של יעקב ושהה שם שבועיים. שנים מאוחר יותר, וידא האמן הבינלאומי אלכס רבינוביץ, שהתמודד עמו במשחקי הבזק, שאמנם יריבו הוא באמת בובי פישר ולא תוכנת מחשב, בעזרת פריט הטריוויה יענקלה ברנשטיין וקיבוץ גבעת חיים.

■ אחת מנקודות השיא של יעקב היה ההישג מקום שלישי באליפות ישראל 1967 שבה סיים במקום השלישי 

עם 10 נקודות מ-15 משחקים (!) וניצח בין היתר את יצחק אלוני וישראל גלפר.

■ בשיאו הגיע יעקב למד כושר בינלאומי 2425 ונותר עם מד כושר 2402 בערוב ימיו.

■ תרומתו לשחמט הייתה גם בעריכת מדור השחמט "על המשמר" במשך מספר שנים עדן וכן בהדרכת חניכים במוסד בו לימד גם מקצועות אחרים, וכן צעירים ממועדוני שחמט ברחבי ישראל.

■ לפני 5 שנים ערך איגוד השחמט מחווה בערב הוקרה מיוחד לשחמטאים שתרמו כל אחד מהכיוון שלו להתפתחות השחמט בישראל, ויעקב ברנשטיין ז"ל היה אחד המוזמנים למפגש זה, בניהול ועריכה של האמן פידה אמציה אבני.

■ יעקב שיחק במדי מועדון השחמט כפר סבא בליגה א', לפני כ-25 שנה ואפילו במסגרת אליפות קבוצות וותיקים, לפני כשנה וחצי.

■ ראוי לציין שיעקב ברנשטיין שיחק בליגה הלאומית בקבוצת חדרה ובקבוצת עמק חפר שהתאחדו, יחד עם עוזי גלר, אבנר בר ניר, אברהם מלאכי, אלמוג בורשטיין כראש הקבוצה, האחים בלפור ואחרים.

השמות שמופיעים ברשימה זו, מכילים כמעט את כל הדמויות שליוו את יעקב במהלך חייו.

לפני שנים לא מעטות, הוא עבר לגור בישוב נווה עובד, ושם התוודע למספר חברים "חדשים", כמו אסף סופר, הרצל, עובדת סוציאלית שאיני זוכר את שמה, ומטפלות שהיו צמודות אליו בשנים האחרונות.

יעקב לא היה מוטרד כלל ממותו המתקרב והיה עונה לי על מצב בריאותו - ה"שבוע הקרוב, כנראה אשרוד"

ולא היה לו כל חשש מסיום הדרך; היה שלום עם העובדה לחלוטין!

לפני שישה ימים, בדרכנו לרמת הגולן, נכנסנו, דוד גדסי ואני, לביקור קצר בביתו של יעקב. כשמצאנו אותו במצבו במיטתו, היה ברור שסוף הדרך מתקרב, למרות שהוא היה מחובר למציאות והצליח להגיב רציונלית לשאלות ואמירות, אם כי במאמץ רב.

המטפלת הפיליפינית, אן, בישרה לנו בצאתנו שהרופא של יעקב אמר לה בימים האחרונים שיעקב is dying...

חבל על דאבדין ולא משתכחין!

יהי זכרו ברוך!

כתבות נוספות בבלוג