עוד סיפור קטן על ענף המים / יהושע שרון

זיגי במדידות בשדה

אחרי הפילוג טובה קאול נשארה נאמנה לקיבוץ המאוחד.

זיגי קאול, בעלה,  עבר לעבוד בנקודה החדשה של האיחוד אבל חזר לישון במאוחד. 

אליהו, שכולנו הכרנו כיד ימינו של זיגי במשך שנים, כבר אז עבד במטבח של המאוחד, עד שזיגי לקח אותו לעבוד איתו באיחוד. זה היה זיווג מיוחד, שהמשיך עד מותם.

זיגי ואליהו בעבודה

פעם באו לביקור בקיבוץ ההורים של מרים שרון - משפחת ירדן. כיאה להולנדים חרוצים הם ביקשו לעבוד. אימא של מרים עבדה במטבח, האבא הצטרף לענף המים, לעזור לאליהו. אליהו דיבר פרסית ועברית; אבא של מרים הולנדית בלבד, אבל הם הסתדרו, יתר על כן ממש התיידדו. בשפת הגוף והרבה תנועות ידיים יצרו קשר. הם עבדו ביחד בחצר המים בעבודות שונות. 

היה אז הר של חתיכות צינורות פוליאטלין שחורות באורך של 6-5 מטרים שנשארו ללא שימוש אחרי שינוי שיטת ההשקיה בפרדס. זיגי המציא שיטת הלחמה כדי לחבר את החתיכות. הוא בנה פטיש עגול שבצד אחד היה קצת קטן מהקוטר החיצוני של החתיכות ובצד השני גדול במקצת מהקוטר הפנימי של הצינור ברוחב גדול יותר. חיממו את הפטיש עד שהיה אדום, ודחפו את החתיכה לצד הקטן וקוטר מהצינור הגדול יותר לצד השני עד שנמסו.  ואז דחפו את החתיכה לתוך הקוטר הגדול. 

ימים שלמים עבדו אליהו ועוזרו והתוצרת הייתה צינורות שימושיים באורך של 100 מטר. לבסוף חיברו את הצינור לברז מים לוודא שאין בו נזילות. 

עמי רטר ואליהו

יום אחד אחרי שגמרו לחבר 100 מטר, אליהו עשה תנועה כאילו הוא שותה מכוס. אבא של מרים הבין שאליהו הולך להכין קפה. אבא ירדן היה שובב. הוא לקח דלי מים ושפך על כל 16 החיבורים בצינור. אליהו בא וכמעט שהשתגע למראה הנזילות, עד שראה את אבא ירדן מתכופף מצחוק.