ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

לפני כשבועיים נערך כנס מחקרי הקיבוץ: 'יד יערי' - 'גבעת חביבה'. מתוך כל התקצירים המעניינים היו מספר שהיו רלוונטים לדעתנו לזכרון ולארכיון. בתקצירים שולבו צילומים מהקיבוץ שלנו. תקציר הרצאה על מחקר בנושא כינון זיכרון קולקטיבי כדרך לניתוב שינוי ד"ר יהודית יואל, מכללת אורנים מחקר זה בודק את התהליך שעובר קיבוץ בודד על מנת ליצור זיכרון קולקטיבי דרך התרבות החומרית. לאור שינויים מהותיים באידאולוגיה ובמבנה החברתי, הבאים לידי ביטוי בעיקר דרך תהליך ההפרטה וחלוקת הרכוש בין חברי המשק, מחקר זה בודק כיצד הקיבוץ מנצל חפצים ככלי לכינון זיכרון סלקטיבי וויזואלי בר קיימה גם לדורות הבאים. הצגת מחקר זה מתמקדת בשני תחומים עיקריים: הראשון הוא הפגנת אידאולוגיה בפרהסיה, והשני הוא פיתוח דרכים חדשות להנצחת חברי הקיבוץ שהלכו לעולמם. דוגמאות של הפגנת אידאולוגיה בפרהסיה כוללות ניבים מוטבעים על ספסלים בשטח הציבורי, השבחת פריטים בעלי ערך היסטורי, הדפסת חולצות, והצגת מסרים ויזואליים ומילוליים במוסדות המהווים את מהות הקיבוץ: המבנים הציבוריים. בדרך כלל, אין בקיבוץ דוגמאות רבות של הנצחה

בפתח הדלת של הארכיון מצאנו לאחרונה ארגז קרטון ובו ספרים, פריטים שונים, ועוד חפצים שמהם הבנו מיד מי הניחה... המבט נפל על תמונה ממוסגרת באופן צנוע, ציור בגירי שעווה. סגנון הציור עורר בי "חשד" שהוא צויר על ידי גרטה יחיאלי   ומתכולת הארגז שיערתי שהתמונה הייתה תלויה בביתם הצנוע של משפחת פולק במשך שנים רבות. זה היה קדימון קטן למה הביא אותי לכתוב על שתי חברות קיבוץ, שהתהלכו בשביליו לאורך שנים רבות, עוד מראשיתו במאוחד. וכך, באופן כל כך מקרי, חושף בפני קרטון צנוע סיפור של ידידות בין שתי נשים: רות פולק    שהלכה לא מזמן לעולמה, וגרטה יחיאלי שנפטרה לפני שלושים שנים. כל אחת עולם ומלואו, והציור האינטימי הזה גורם לי לרצות לספר על כל אחת מהן, שתיהן צנועות בדרכן המיוחדת, אך כה שונות זו מזו. רציתי להשלים סיפור שלא הכרתי, מה הביא את גרטה לתת לרות ציור שלה. רות, אישה מופנמת, עדינה ונעימה. צעדה את דרכה בקיבוץ הרחק מאור הזרקורים. ביתם הצנוע של משפחת פולק, דוגמא לרוח המקום ששרתה כאן לאורך כל השנים. רות עצמה התרחקה כל השנים מאור הזרקורים, גם אם היו לא פעם קרובים אליה מאד, ולו