ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

לפעמים מענין לקרוא מה נכתב אז, כשהאירוע היה טרי, ונשאל את עצמנו - מה למדנו מכך?   "קשה בלעדיך כי הלכת לי ומה שבינינו נגמר" ביום שלמחרת רצח רבין שודרו בכל תחנות הרדיו שירים עבריים ברצף. לאחר שהושמע השיר "קשה בלעדיך" של הזמרת שרון ליפשיץ, אמר השדרן בקול מהורהר "כל שיר מקבל כעת משמעות חדשה, הכל מתקשר לרבין, הכל נראה אחרת". אחרי המשפט הזה נדמה היה לי פתאום כאילו כל שיר אהבה ששודר, נכתב כקינה לראש-הממשלה המנוח. התחלנו לגלות משמעויות חדשות בכל דבר. כל סטיקר על מכונית הפך לדבר הסתה. כל ראיון עם איש שמאל הפך להתקפה. יצחק רבין ויגאל עמיר הפכו לנציגי שני מחנות אויבים שכל גוון אפור ביניהם לא אפשרי ומתנצל- או זה, או זה. ערכים הפכו קדושים או בזויים ומאורעות יומיומיים קבלו ערך מוסף היסטורי.שום דבר כבר לא מתקבל כפשוטו- הכל לאור הרצח, הכל לאור השינוי, לאור המשבר, הגילוי הנורא. הנטיה למצוא בכל מקום משמעויות נוספות ורבדים עמוקים ואפלים, הביאה עם הזמן להקצנת העמדות והגדלת הקיטוב בתוכנו. כבר אין מי שמצביע ביבי ורוצה שלום. אין דור שדורש שלום ואוהב את ארץ ישראל. שחור או ל

מפרגנים לארכיונים/מוזיאונים של קיבוצים - איזה יופי של עבודה עם הקהילה (אומרים שפרגון עושה טוב לעור הפנים) *מתוך הפייסבוק של ארכיון אפיקים כמה מפתיע ומשמח לראות שהדברים הפשוטים, הסיפורים והחפצים מצליחים עדיין לדבר לילדים שלנו. לרגע הפכנו לחלוצים וחלוצות, הכרנו חפצים ומושגים של "פעם", עשינו חידון פנטומימה על מקומות באפיקים ולסיום תצוגת אופנה וריקוד למנגינת "פה בארץ חמדת אבות" גירסת הראפ והקירל (גם אני למדתי היום משהו). תודה לאימהות שפנו אלי בבקשה לעשות פעילות במוזיאון ואתגרו אותי. זאת היתה חוויה נהדרת שפתחה פתח לרעיונות נוספים. "ופשוטים ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע" אז מה היה לנו היום? ילדי גן שקד לא ויתרו, וביקשו גם הם לבוא לבקר במוזיאון היֹה-היה. נפגשנו בשתי קבוצות וקודם כל ניסינו להבין מה זה ״מוזיאון״ ומה זה ״היֹה-היה״ ואיזה חפצים שומרים במוזיאון היֹה-היה. בעזרת חידון פנטומימה שהציגו האמהות והסבתות המלוות למדנו על חפצים מפעם: חולץ מגפיים, פְליט, כפכפי עץ למקלחת ונושא-אוכל (או נושא כלים). אחר-כך שיחקנו ב-2 קבוצות במשחק זיכרון שהכנתי לכבוד ילדי הגן.

45 שנה עברו ואני זוכרת את היום הזה כאילו קרה אתמול.  זה היה בסוכות. כל הקיבוץ חגג במסיבת סוכות ואני ישבתי בסוכה שלנו בבית עם צירי לידה. בזמן הזה, בין ציר לציר, הספקתי לאפות עוגה נהדרת עם משמשים  לכבוד סוכות רבקה'לה רותם (מספר המתכונים הורוד הנהדר שכולם השתמשו בו). יותר מאוחר בלילה נסעתי לבית החולים ואיתי, חצי מהעוגה הטעימה. החלטתי לתת אותה לצוות הרפואי לאחר הלידה. הצוות אכל בהנאה מרובה מהעוגה ואני אמרתי "מי שבא לעבוד בערב החג - מגיעה לו עוגה!" (וכמובן שגם ביקשו את המתכון). באותו לילה גילי שלי נולדה, ומאז ארבעים וחמש שנה, אני אופה את אותה עוגה לכבוד החגיגה הכפולה. כל שנה בנינו סוכה והיות ואני שייכת למשפחת דקל - גם נטענו דקלים. עוזי, גדי, דבורה וגילי הדר,  ענת ועודד ברנע, רותי ושירן חי, צפרא ושרון מייקלס סוף שנות ה-70 גילי הדר בכל שנותיה של גילי בגן ביום ההולדת הייתי מביאה עוגה לגן לשמחת הילדים והגננות ומספרת את סיפורה של אותה עוגה. טיול לסיני  מימין לשמאל - תמי בן אור, דבורה הדר, ימימה שפע   טורט פירות של רבקה'לה רותם שש ביצים אחד ורבע כוס סוכר אחד ורבע כ