רשומות

מי זוכר את צריף המזכירות הישן? צוות הארכיון

תמונה
למי שלא זוכר ולמי שלא היה כאן אז כדי לזכור, נספר את סיפור צריף המזכירות שהוקם  לפני כ-70 שנה,  בעת הקמת הקיבוץ, ועמד היכן שהיום עומד בנין המנהלה ה"חדש" (משנת 1984). נושאים חשובים ביותר עברו במזכירות ההיא של פעם, וגם לצריף עצמו סיפור מרתק מהיכן הגיע. כשנחנך המבנה החדש והצריף סיים את תפקידו, התקיימה מסיבה בבית וינה. ארנון לפיד כתב סאגה נוסטלגית שבה סיכם את רגעיו היפים של הצריף המיתולוגי: "הוא היה בתוכנו יותר מן הנאמן בחברים. הוא היה צומת דרכים, עמוד-התיכון, דופק החיים, עין-הסערה. הוא שמע את הקשות במחלוקות, הנוקבים בדיונים, העסיסיות ברכילויות. הוא ידע ראשונה את מצהלות השמחה, את גאוות ההישגים, את בשורות האיוב."   צריף המזכירות היה מה שקראו אז - "צריף שוודי".  מהו צריף שוודי? מישהו אמר איקאה? כן אותו הרעיון... לפני כ-70 שנה ייבאו לארץ צריפים שוודים (יש הטוענים שבכלל המקור שלהם מגרמניה) שנועדו לבניה זולה ומהירה. הם הובאו כשהם ארוזים בחלקי קורות וכאן בארץ נבנו לתלפיות. שימושים רבים ייעדו להם, כמו למשל, מגורים זמניים לעולים חדשים. בקיבוצים רבים עשו בהם ג

מכתב אישי לחברים החדשים בקיבוץ / מוקי צור

תמונה
הטקסט הבא פורסם באתר התנועה הקיבוצית - קישור מוקי צור במכתב אישי לחברות וחברי הקיבוצים הרבים שחזרו והצטרפו לחיי הקיבוצים בכל רחבי הארץ בשנים האחרונות: "מבקש אני לקרוא לכם שותפיי הצעירים להיות מעורבים לא רק בנעשה בביחד של המקום בו קבעתם את ביתכם כיום, אלא ללמוד ברצינות את שהיה וממנו אפשר לקבל השראה ליצור את הפרק שלכם" מוקי צור וידלין בועידת התק"ם בגבעת חיים מכתב תמים מחבר ותיק לחברים החדשים בקיבוץ מכתב תמים זה מיועד לחברים החדשים בקיבוץ. להפתעתי ולשמחתי הם רבים. זקנתי ואני מבין היטב שאני מהגר בזמן ולא תמיד מבין את שפתו ומכשיריו של הדור הצעיר, ובכל את אני מעז לכתוב מכתב זה לצעירים ממני שלא החלו את חייהם בקיבוץ בימי מלחמה ומחסור אך כמו הוותיקים נקראו להחלטה אישית קשה להצטרף לקיבוץ. גם אם מתגוררים בדירות מרווחות יחסית. גם אם ילדיהם לא לנים בבית הילדים. ההחלטה להצטרף לא היתה פשוטה: לחיות חיים קהילתיים עמוסים, לרוב בפריפריה. לשם כך יש לקבל החלטות קשות. אני  מבקש לכתוב מכתב זה כי אני מאמין שרבים מבינים שלמרות שלא ניסחו בבירור מה הם רוצים מהקיבוץ ומעצמם, אזי בהחלטתם לשלב גורלם ב

איך נפלתי בשבי הרומאים / חנוש מורג

תמונה
*זיכרון שסופר במפגש מחזור 31.12.2019   1953-1963 ילדים במחנה אוהלים זיכרון ילדות מחנות החטיבה לא היו מן האירועים שחיכיתי להם.  כל חופש רציתי להיות אחרי שתי משימות - לסיים את 26 ימי העבודה שהעיבו עלי מתחילת החופש ואת מחנה החטיבה.  יציאה מהבית, המקום הבטוח והמוגן, תמיד גרמו לי סוג של דיכאון קל, מילה שאז בכלל לא נחשפנו לה.  ולמחנה על אחת כמה וכמה. מחנה הקנאים בכיתה ה' היה הראשון בשורת מחנות הקיץ.  כשמגיעים למחנה ומתמקמים, תמיד היו כמה שידעו מה צריך לעשות. אני לא הייתי מאלה.איזה מתקנים לבנות ואיך לעשות כפיתה מרובעת, ואני? אף פעם לא ידעתי איך מחברים סנדה לסנדה שבסוף יצא מהן מתקן למקלחת או לבישול. הפעילות העיקרית של אותו מחנה היה משחק שבו הקנאים נלחמים ברומאים. היום קוראים לזה סימולציה. לקחנו את משחק התפקידים נורא ברצינות. היינו הקנאים ואוי לנו אם ניפול בשבי לידי הרומאים. הפחד נבנה כבר שם, כשתיארו לנו את חוקי המשחק. הכתובת הייתה על הקיר. הפחד שיתק אותי, ונפלתי קרבן חסר ישע לידי מחנה הרומאים.  את שארית ימי המחנה נשאתי כשהחוט על פרק ידי היה כאות קין.  לא יודעת מה אתם זוכרים מן המחנה הראשון

על חדרי האירוח עם סימה אמיתי 1985

*חבל שאי אפשר לסדר שיהיו שוב חדרי אירוח :-)  --------------------------------------------------------- במשך השנתיים האחרונות היתה סימה אחראית על חדרי האירוח בקיבוץ, במגרת חברותה בוועדת דירות. עם סיום התפקיד והעברתו לנאווה, מסבירה סימה את הנושא ומסכמת את תפקידה בתחום זה: בגבעת חיים כיום ארבעה חדרי אירוח, שלושה מהם בין דירות ותיקים, מתוך מגמה לארח בהם הורי חברים, קרובים,ידידים וכו'. חדרי האירוח נחוצים מאד, ואין לדעתי להפחית מהמספר הקיים היום. החודשים העמוסים ביותר הם חודשי הקיץ וכמובן ימי החגים. במידת האפשר הקפדנו מאד לא לאפשר שימוש בחדרים – למטרות דיור זמניות, והדבר חשוב ביותר. במשך השנתיים האחרונות נוספו לחדרים פריטים שונים כתמונות, כיסויי מיטה וכן הוחלף חלק מהריהוט, זאת על מנת להעלות את רמת החדר ולשפר את מראיהו. כמובן שיש עוד הרבה מקום לשיפורים שונים בחדרים. ומילים אחדות על השימוש ההולם בחדרי האירוח: נחוץ מאד להחזיר במועד את המפתחות, לשמור על נקיון החדר ולהקפיד שלא יעלמו מתוכו חפצים. כבר נתקלנו בתופעות כאלה- וחבל. חשוב גם במידת הצורך להודיע עם החזרת המפתחות על קילקולים שונים

דובוש מלך הכולבויניקים

תמונה
מתוך פוסט בפייסבוק – 10 שנים למותו של דובוש.  מיכל כהן הבת של דובוש ואביטל (בן אור) כתבה טקסט לזכרו שפורסם בעלון כפר עזה.      שורה למטה מימין לשמאל - אביטל בן-אור, רינה נבון,  למעלה מימין לשמאל - חנוש, עירית שילה, ששי בוכהולץ                               דובוש מלך הכולבויניקים בכפיפה אחת גרו הרציני - איש ערכים ורוח, חוקר מטעם עצמו, יסודי ומושקע, איש עקרונות מחמיר, יש ויגידו נוקשה, ולץ שובב - בדחן, הומוריסט וקוסם, שטותניק פרוע, יש ויגידו חתרן. אכן  - משיכת חבל לא פשוטה בין ה"יורם", גלגולו הקדום של החנון, ל"דובוש", פושטק אגדי (ממסורת החסידות) פורע חוק וסדר, אשר הואר במפגשו עם הבעל שם טוב. כך חברו להם אהבת הסדר ופריעת הסדר וקסמה של הרוח, אז איך בכלל אפשר לנוע עם חבורה מורכבת שכזו המתכנסת לה באיש אחד? סיפור מחאת הכולבויניקים הוא אולי דרך טובה לראות משהו מאיך העסק הזה עבד. ולמרות שכבר סופר, ונדרש ומוחזר, תמיד כיף ומצחיק לחזור אליו. מעשה שהיה כך (בערך) היה. חדר האוכל הראשון בגבעת חיים איחוד ערוך לארוחה עם כלים על השולחנות עם כלבוייניק ב 9.2.1994, לפני 27 שנה, ימים של סע

היכן התקיים טקס אבן הפינה? התשובה כנראה בגוף הכתבה

תמונה
על פי ישראל כץ המיקום המדויק של טקס אבן הפינה שהתקיים לפני 69 שנים, ב-23 במאי 1952, הוא איפה שעומד הבית של עליזה שילר, מהצד השני של הכביש, מול הבית של מוטי וסמדר זעירא. זאת שמעה מפיו חנוש מורג. ישראל כץ בטקס אבן הפינה ב-1952 (משמאל האיש הגבוה עם הכובע, עומד ליד איציק פניגר): בתמונה הבאה רואים את ישראל כץ מסביר לילדים על הטקס והכותרת של התמונה שמצאנו אצלנו:   "ילדים משוחחים עם ישראל כץ במקום שבו הונחה אבן הפינה"  (ראו את השלט גזית נבנה כפי שהיה בטקס אבן הפינה המקורי). השילוט על בית עליזה שילר שנעשה ב-2012 לכבוד 60 לקיבוץ: בשלט כתוב: דירת חברים* זהו שריד אחרון מדגם שנעלם מן העולם, שבו הצניעות וההסתפקות במועט עדיין שלטו בתכנון ובבניה. הדגם הזה נבנה בשנת 1952-1953, ושימש כמודל לכל התנועה הקיבוצית, כי היו בו גם שירותים וגם מטבחון קטן, לוקסוס במושגים של אותם זמנים.  היו שני טיפוסי בתים: בשיכון א' בתים דו-משפחתיים; בשיכון ב' – בתים עם ארבע יחידות – בקצוות למשפחות ובתווך חדרים ליחידים. לכל דירה היו שתי כניסות, זו הסיבה שבגבעת חיים איחוד היו תמיד גינות מטופחות מסביב לבתים. מקו

מעלילות שרלוק הולמס בארכיון גח"א / היידי עפרון

תמונה
תמונה לזיהוי שהועלתה בפייסבוק של הקיבוץ, שלחה אותנו לכיוונים שונים, עד לפתרון. שרלוק הולמס היה גאה בנו. רקע תמר בר אילן העבירה לארכיון ערימה של תמונות שהיו אצלה מתערוכת ה-40 המרשימה שהוצגה בבית וינה בשנת 1992.  תמונה אחת שמעולם לא ראינו בארכיון תפסה את עינינו: אז מה רואים בתמונה? מאחור רואים את חדר האוכל הראשון (היכן שהיום נמצא חדר האוכל הקיים שהוקם ב-1977), משמאל, הכניסה הראשית שלו. לפני חדר האוכל אין עדיין ריצוף וגינון. במרכז שוטרים צבאיים עם אופנועים צבאיים וילדי קיבוץ מסביב. ילדי הקיבוץ לבושים בחולצות פסים כפי שהיה נהוג בזמנו (או משבצות), הבנים לבושים אותו הדבר והבנות לבושות אותו הדבר.  שרלוק - מה היה האירוע לדעתך? פנינו להמונים במדיה וקבלנו עזרה מרובה! דן שגיא אמר שכנראה זה היה ביקור של אישיות מאובטחת, לפי מכוניות שרד שחורות מרשימות. חן אמיתי זיהה את המכונית הקרובה כקרייזלר אימפיריאל (אולי מודל 1955) והשנייה כקאדילק. את המשאית מימין הוא זיהה כמשאית צבאית עם סימון של צנחנים (לפי הצבע על הפגוש). חן חשב שאולי מדובר באירוע הקשור לטקס אבן הפינה של בית בית וינה, שאליו הגיעו אנשים רמי דר