הוצאת תפוחי אדמה בהוצאת עם עובד / נירה פרינץ

השבוע מתוכננים שני גיוסים לתחזוק הגינון בבית העלמין.

יום ד' 11.9.24 בשעה 16:30.

יום ו' 13.9.24 בשעה 8:00.

בהקשר הזה קפצנו לבקר את הטקסט של נירה פרינץ משנת 1988 שמתייחס לשנת 1958 בערך...

וכמובן שהכתוב משובח כתמיד.

מתוך חוברת "חיים בגבעה" שנת בר מצווה 1988

לספר היום לדור ה״שלט רחוק" איך אספנו תפוחי אדמה לפני שלושים שנים זה כמו לספר על מרד בר כוכבא.

היום הבן-אדם יושב בבית, לוחץ ב"שלט", פותח תשדיר "היית מאמינה היית מאמין, תפוח אדמה אינו משמין" ועוברות לפניו תוך חצי דקה עשרות תמונות על מתכונים כמו תפוח אפוי, תפוח בתנור, תפוח מאודה וכו' ..."

היינו בכיתה ט', יצאנו לגיוס הוצאת תפוחי אדמה. 

כל אחד קיבל מסגרת ברזל אליה חובר שק, ונצמד לחלקת אדמה באורך של 40 צעדים, וככה ארבע שעות, כפוף כפוף קרוב קרוב לאדמה - להרגיש שאדם ואדמה אחד הם. גורר אחריך שק מלא תפוחי אדמה וכל איזה עשר דקות מגיע הטרקטור, פותח תלם חדש מלא מפרי האדמה. והבוס, אורי וולף הגדול מכולם, סופר צעדים בגלל אי הבנות בין החברה...

בקיצור, קשה, חם, כבד ומיגע. אבל מה - הטרקטוריסט - מי אם לא יורם מנדלבאום עם העיניים הכחולות, היה מגיע כל עשר דקות ופותח תלם חדש ומקפיץ תפוחי אדמה נוספים.

יורם מנדלבאום

באחד הסיבובים אמר (ונדמה לי שהתכוון אלי): "בואי הנה, תעבדי יותר מהר" או משהו כמו "את משאירה בשטח תפוחי אדמה". זה "עשה לי את היום". אני, בכיתה ט, הוא בכיתה יב, עיינים כחולות, הראשון בארץ שירד את הדקה ב־100 מטר חתירה, ולי הוא אמר מה שאמר. עד היום אני לא יודעת אם התכוון אלי או למישהי אחרת...

ככה עברו שלושים שנים ומה נשאר? כאבי הגב, הזיכרונות המתוקים, ה"שלט רחוק" והעיניים הכחולות של מנדלבאום.

(וגיוסים? נשארו גם נשארו).

עבודה בנוי - השקיית עצים - מימין - נירה פרינץ, אילת גל, נירה שיפמן