ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

להרבה דברים אנחנו קוראים 'חפץ' או חפצים. אלה הם דברים שאינם חי או צומח, אבל לא כל דבר דומם הוא חפץ. הר איננו חפץ, אבל שולחן, או צנצנת, הם חפצים. גם סתם אבן בשדה איננה חפץ. חפץ הוא משהו שמשתמשים בו (רוביק רוזנטל). אנחנו בארכיון חפצים בחפצים המגוללים סיפור. סיפור המלמד אותנו בזעיר אנפין על ההיסטוריה המקומית שלנו. החפצים הללו מונחים בארון, ומידי פעם מתעורר בנו החשק להציץ ולעורר בהם חיים.  הפעם החלטנו לממש את החשק הזה ולתת לחפצים לדבר ולספר את הסיפור שהם שותקים. הקופסה של פטר לפני כשנה נפגשתי עם פטר לנג ליד הקופה שבכלבולית. הוא קנה ביצים, והוציא קופסה מתוך התיק על מנת לארוז אותן. לא יכולתי שלא להתפעל ממנה, הרגשתי שבקופסה הזו מונחת חתיכת היסטוריה. פטר אמר לי שאת הקופסה הזו הוא יתרום בבוא היום לארכיון.  כעבור זמן אני ופטר יושבים בארכיון והוא מספר לי את הדברים הבאים: "הקופסה הזו ימיה כימי הקיבוץ, היא אצלי מראשית הקיבוץ. אני עבדתי אז בפלחה, היום קוראים לענף הזה גידולי שדה. בבוקר יצאתי לשדה בקאקון, וכל היום הייתי לבד על הטרקטור. לפרדס ולמטע הביאו אוכל בארגזים, אבל ב

העולם כפי שהכרתיו כילד מצורפת תמונה האומרת הכל (כמאמר הקלישאה "תמונה אחת שוה אלף מילים") בתמונה רואים את המקום בו גדלתי, גבעת חיים כפי שהיה נראה בימי ילדותי. אני מתכוון לשנים 1940 עד 1948. התמונה צולמה ב-1938 שש שנים לאחר יסוד הנקודה. אך בשש השנים הללו נבנו רוב המבנים וניטעו רוב העצים. וגם נולדו כבר כ 100 ילדים... במרכז התמונה גבעת חיים. בחזית, בדרום, מציץ מושב כפר חוגלה מימין, במזרח, לפני שדרה, קיבוץ עין החורש. והכי חשוב, מצפון לקיבוץ מעבר לשדרה (!) שני כפרים ערביים: הקרוב לקיבוץ, מנשיה, והרחוק יותר זלפי. השדרה החוצצת בין הקיבוץ לכפרים הערביים ניטעה ע"י הקרן הקיימת כאשר נרכשו אדמות עמק חפר (אז עדיין נקרא האיזור וואדי חאוורת) ותפקידה לסמן את הגבול הצפוני של העמק העתיד להיות מיושב בחלוצים שיבואו ליבש את הביצה ולהפריח את השממה, ביטוי שנשמע היום כמליצה אבל אז אלה היו החיים האמיתיים. כשהיתי בן חמש הוחלט בקיבוץ להוסיף בתי מגורים לחברים ונבנו 4 שורות של בתי מגורים על חשבון חלק נכבד של הפרדס, הנראה בתמונה בצד שמאל. שם גדלנו עמרם דבורה ימימה ואנוכי, עם רבים מבני