ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

פינה בדרך//שמן על בד//110x110//2009 יום כיפור תמיד זכור לי כיום חם. כזה שמשתדל להוסיף עוד תענית קטנה לאלו שמאתגרות את מי שכבר צם ממילא. בבוקר היינו קמים ורצים אל האופניים שלנו. אני מנסה להזכר איך נראו שלי ולא מצליחה. משתדלת להעלות בדמיון איזה זוג מאיזשהוא גיל. לא, לא עולה לי בראש. אולי המשפט הזה לא נכון? אבל אני בטוחה שכן נסעתי על אופניים ביום כיפור. מוזר. נעזוב את האופניים לרגע. אני כן זוכרת את הצעידה ברגל למושב חרב לאת. מעבר לפינה של כפר חוגלה. זו לא היתה הליכה ארוכה. ברכב מדובר בכמה דקות נסיעה, אבל היינו קבוצה גדולה וקולנית של ילדים וההחלטה ללכת לבית הכנסת של חרב לאת תמיד נראתה מאוד דרמטית, כאילו מי שמצטרף עושה איזו החלטה מרשימה, איזו פעולה הרואית שלא כל אחד מסוגל לעמוד בה. ההליכה לשם היתה קשה כי היה חם. איכשהוא אני זוכרת את טביעת האספלט החם על כף רגל יחפה. החלטה אווילית, ללכת יחפה, אבל כך היינו בדרך כלל, יחפים. היינו מגיעים לבית הכנסת בשקט הגדול שמסביב ורק מתוך המבנה היה נשמע זמזום אנושי תמידי, תפילה שנשמעה לאוזני אחרת כמו שפה זרה. חלק מאיתנו היו נכנסים פנימה,...