ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

מחסן משק אפרת אשל בהיסטוריה של ההתיישבות בארץ לא תמיד ידעו להעריך, ולא תמיד החשיבו את המבנים שהוקמו כמבני המשק. שלא כבאירופה, שם כל אסם וכל רפת נחשבים ומטופלים כחלק מן הקומפלקס של החווה כולה, וזוכים לטיפול ולשימור כמו מבני המגורים של המשפחה.  כאן בארץ, נטו להזניח את אותם המבנים, וברבות השנים אף אחד כבר לא הבחין ביופיים הפונקציונאלי, על אף שאותם ארכיטקטים שתיכננו את הקיבוץ והמושב בראשית ההתיישבות נתנו להם דגש אסתטי. והרי כבר נאמר שצורה ותוכן כרוכים זה בזה, וחלק ניכר מאיכויות המבנה נמדדות על פי הפונקציונאליות שלו. אם נבחן את המבנה של מחסן המשק נבחין בפרופורציות המושלמות, בעיצוב הגג הנאה ובחומריות הגולמית שלו. איכויותיו האסתטיות ניכרות לעין, והן היו תואמות לתפקוד שיועד לו.  בניית מחסן המשק, צילם עמרם נבו 1953 במקור היווה מחסן המשק מחסן תבואה ותערובת. בימים של טרם היות אמבר, היה בכל קיבוץ מחסן תערובת, שהוכנה לרוב במקום. מן המחסן חילקו את שקי התערובת לענפי החי, והרמפה של הפריקה והטעינה עדיין קיימת בצד הדרומי של המחסן.  משהוקם 'אמבר' מחסן המשק איבד את תפקידו כמחסן תערובת, והוא הוסב ל

(קול שעד כה ידע רק זמר) בתוכנו 15.9.56 נס' 122 אל נא תאמינו שלנו, לעצמים, אין חיים נפשיים משלנו.  אולי חיינו הם חיי רגש יותר מחייהם של אלה הקוראים לעצמם בני-אדם. יכולתי לספר לכם רבות על יצורים חסרי-רגש אלה. אם כי בגדי הוא בגד-עץ ואיני נזקק למחסן הבגדים ואף לא פניתי לנגריה ערב החג בבקשה (צודקת למדי) לחדש את הפוליטורה שלי, שניזוקה בטלטולים המרובים. ואם כי צנוע אני עד למאוד – אל תחשבו שלא מתרחש דבר בקרבי.  זמן רב שתקתי ורק השתדלתי להעניק לחברה את כל הטוב שבי. שירתתי אתכם במי חג ומועד, נתתי לכם לטלטלני כאוות נפשכם, אבל אתם, בני-האדם היהירים לא שמתם כלל לב, לא לענוותי השקטה ולא לסבלי. הכל בעינכם מובן מאליו וטעותכם היא לראות בי יצור חסר נשמה. את מיטב השירה הענקתי לכם מקרבי ותודתכם היה הרעיון להעמידני בפינת מקלט חשוך ומחניק. ושוב אתם טועים בהאמינכם, כי בחסדכם ובזכותכם ניצלתי משיכון איום זה. אך דעו – לי יש נשמה בקרבי, נשמה רגישה מאד והיא הפרה את מזימתכם. וכן נדדתי לתל-התרבות שלכם, מופקר לרוחות ולשרב, לטל ולמטר. מה אתם יודעים? הידוע לכם שהשחפת מכרסמת בגופי? חולה אני ואיני נכון יותר לשרתכם כ