מחסן המשק לאן? / חנוש מורג 2022

מחסן משק אפרת אשל

בהיסטוריה של ההתיישבות בארץ לא תמיד ידעו להעריך, ולא תמיד החשיבו את המבנים שהוקמו כמבני המשק. שלא כבאירופה, שם כל אסם וכל רפת נחשבים ומטופלים כחלק מן הקומפלקס של החווה כולה, וזוכים לטיפול ולשימור כמו מבני המגורים של המשפחה. 

כאן בארץ, נטו להזניח את אותם המבנים, וברבות השנים אף אחד כבר לא הבחין ביופיים הפונקציונאלי, על אף שאותם ארכיטקטים שתיכננו את הקיבוץ והמושב בראשית ההתיישבות נתנו להם דגש אסתטי. והרי כבר נאמר שצורה ותוכן כרוכים זה בזה, וחלק ניכר מאיכויות המבנה נמדדות על פי הפונקציונאליות שלו. אם נבחן את המבנה של מחסן המשק נבחין בפרופורציות המושלמות, בעיצוב הגג הנאה ובחומריות הגולמית שלו. איכויותיו האסתטיות ניכרות לעין, והן היו תואמות לתפקוד שיועד לו. 

בניית מחסן המשק, צילם עמרם נבו 1953

במקור היווה מחסן המשק מחסן תבואה ותערובת. בימים של טרם היות אמבר, היה בכל קיבוץ מחסן תערובת, שהוכנה לרוב במקום. מן המחסן חילקו את שקי התערובת לענפי החי, והרמפה של הפריקה והטעינה עדיין קיימת בצד הדרומי של המחסן. 

משהוקם 'אמבר' מחסן המשק איבד את תפקידו כמחסן תערובת, והוא הוסב לבית אריזה לתפוחי העץ של המטע המקומי. כבית אריזה הוא היה פעיל בתקופת הקטיף, ועל תהליך האריזה המקומית הופקדו חברים רבים, כמו: משה מוהר ואלכס בנאי, כנציגי ענף המטעים, וזאב גוטקינד בעל ידי הזהב כנציג התחום הטכני. לידם עזרו חברים רבים שגויסו לעונת האריזה. 

לאחר מכן, כשכבר לא היו מטע וגם לא תפוחים, עמד המחסן מיותם, עד שהתגלה כוחו הנוסף – החלל הגדול והנפח הוסבו לאיחסון. הוא היה כעין 'כולבויניק' לכל החפצים הציבוריים והפרטיים שלא נמצא להם מקום איחסון. וכך במשך שנים, מפתח ממילן צ'רבנקה פתר לך בעיית איחסון, והמחסן התמלא והתמלא בגרוטאות ובחפצים שבעליהם שכחו אותם כבר מזמן...

יום אחד גילינו את יופיו כחלל למסיבות, הוא לבש ופשט צורה בעיצוב מקומי והיווה מקום אלטרנטיבי למסיבות פרטיות ולא רק, למשל את משימת "הכר את קיבוצך" חגגו במשך כמה שנים בלב התפאורה האותנטית של המחסן, והקסם היה רב. 

מחסן משק, הצעה למוזיאון רישום עמוס רשב"ם

במבצע גדול לפני כמה שנים רוקנו אותו מכל הג'אנקיאדה, ואז בוודאי חשב מי שחשב (אני, למשל) שהנה מגיעה שעתו הגדולה ויימצא לו התפקיד הראוי. רעיונות לא חסרים – למשל: סטודיואים ליזמים בתחומי העמלנות השונים או בהייטק. ליצור בתוכו כעין 'קרדו' קטן שבו יתאכלסו ענפי יצירה והייטק תחת קורת גג אחת (לא מזמן פתחו משהו דומה ברופין – 'ארטורה'). הרעיונות ישנם, אבל הכסף הוא המכשלה. שנת יובל לקיבוץ זו הזדמנות לטפל במבנים זנוחים (ויש כאלו עוד – למשל, מגדל המים) ששינו את ייעודם אך הם עדיין נחשבים ליצירת מופת שכדאי לשמר ובכך גם לתת את הטעם המיוחד למקום.

מחסן המשק- אלינה ספשילוב

עוד שתי אנקדוטות שמורות עימי כעין צוואה שאני חולמת שגם פעם תמומש: 

האחת באה מתחם האמנות. לפני שנים רבות הרבה ידיד לצייר את מבנה מחסן המשק, ואף תמצת אותו באופן מובהק למוטיב הבית החוזר בעבודותיו, בעיקר אלו מהתקופה המושגית בציור שלו. לפני כמה שנים הגיע לקיבוץ אדריכל שימור שעשה כאן תחקיר מטעם המועצה לשימור בתים, ורצה למפות את המבנים שיש בהם פוטנציאל לשימור. כשראה את מחסן המשק ושמע שהוא מהווה דימוי חוזר בעבודותיו של ידיד, אמר לי במילים אלו: "רק בגלל עובדה זו הוא ראוי לשימור".

ידיד רובין

והשנייה - זה היה בטיול בוקר שעשיתי עם אלכס קשטן (אלכס, אביהן של נעה ויהודית היה ארכיטקט אנין טעם וזכויותיו עומדות לו גם בגין המבנים שבנה בגבעת חיים - מועדון, בתים כוללים, פעוטונים וגם בגלל פרויקטים נוספים – שיחזור חצר כינרת ועכו). באותו טיול הוא פרש בפני את ה'אני מאמין' שלו לגבי החצר הקיבוצית: "לחצר המשק הקיבוצית צריך לתת את אותה תשומת הלב בגינון כמו באיזור מבני החברים והילדים". זו הייתה תובנה חשובה עבורי. אז גם הבנתי מה עומד מאחורי המראות הכפריים שהוקסמתי מהם בטיוליי  באירופה.

נדמה לי שהגיע הזמן שנפנים שזכינו במתנה יקרה – מבנה מרכזי בעל יופי אדיר ונדיר, שעלינו לשקם אותו, לאכלס אותו בפעילות ראויה ויפה שנותנת גם מענה כלכלי וגם מענה תרבותי, חברתי וחינוכי.

צילם יוסי רום