מי את לאה גרונדיג? תעלומה בארכיון / חנוש מורג
את עינו של מורדי מורג צדה מודעה בעיתון גלריה בהארץ. במודעה היה כתוב:
מדרזדן לתל אביב - יום עיון ותערוכה. לאה גרונדיג בפלשתינה 1933-1948.
לאה גרונדיג? השם נשמע למורדי מוכר, ומיד הוא שלף מזכרונו את ההקשרים לקיבוץ גבעת חיים.
כילד אהב לקרוא בספר שיצא לכבוד 15 שנה לקיבוץ גבעת חיים (לפני הפילוג). הוא זכר שמבין דפי הספר היו גם איורים של אותה ציירת - לאה גרונדיג.
זכר ולא טעה!
.jpg)
התחקיר הנוסף נעשה מול אלדד גיל בארכיון של גבעת חיים מאוחד.
הוא מייד אישר שבארכיון תלויה סדרת רישומים של הקיבוץ, שצויירו על ידי לאה גרונדיג, ונתרמו לקיבוץ על ידי משפחתה, אחרי מותה.
כל אחד מהארכיונים החל בתחקיר קטן.
אלדד ראיין את נאווה כהנא שהיתה ארכיונאית במאוחד והיא זו שקיבלה את החומרים. נאווה סיפרה על הקשר של אותה אמנית לקיבוץ. היא הגיעה לקיבוץ כמבקרת, כנראה בשנת 1946. הונזו, אומן הבובות הידוע, שיכנע אותה להשאר ולחיות בקיבוץ. זו היתה תקופה קצרה, שלאחריה היא חזרה לדרזדן בשנת 1948.
אצלנו בארכיון, קרה דבר קצת יותר מפתיע.
ללא כל קשר לאותו סיפור, אנו עוסקים כל הזמן במיון לסריקות מסמכים מתוך מיכלי הקיבוץ. במיכל "האוכלוסיה" שבו מצויים הרבה מכתבי תודה מאורחים ואנשים אחרים שהזדמנו לחצר הקיבוץ, מצאה אביבה שניר דף כתוב בגרמנית ועליו הערה בכתב ידו של פינדה שפע, מותיקי הקיבוץ.
.jpg)
את ההקשרים הבלתי צפויים עשיתי מייד. הכתבה עוסקת באמנית לאה גרונדיג, שעד לפני שעות ספורות היתה אנונימית עבורנו.
.jpg)
דברים בלתי צפוייה קורים בארכיון, כשזה קורה באופן שבו המבט הגלובלי נפגש עם המבט המקומי, זה מרגש ממש.
אמנית שהתגוררה שנים ספורות בגבעת חיים, הטביעה חותמה שם בדרכה המיוחדת, לפתע מתבררת כפיגורה מוכרת בעולם האמנות.
מעניין אם הפן הזה של היותה אמנית חלוצה בתקופה מסויימת בחייה יעלה גם הוא בדיון ובתערוכה.
.jpg)
מידע נוסף לעיון:
1. באינטרנט מצאנו את המידע הבא עם משפט אחד לגבי הקשר הקיבוצי שלה, אבל גבעת חיים לא מוזכרת:לאה גרונדיג.
2. לאה גרונדיג היתה אמנית מפורסמת בעולם, ציירה רבות בהקשר של השואה, ויש אפילו רחובות הקרויים על שמה (יש המגדירים אותה מהציירות החשובות במאה ה-20!). ואנו כאן בארכיון הצלחנו לפתוח צהר קטן אל שנים עלומות בחייה, שבהן איירה דימויים מהקיבוץ.
עוד מידע עליה
3. ועוד מידע מפתיע - מכירים את הספר המפוזר מכפר אז"ר? אז לאה גרונדיג איירה אותו במהדורה המוקדמת לזו שאיירה לאה גולדברג.
4. בויקיפדיה בערך נחום איתן התגלה גם הסיפור המרתק הבא:
איתן היה ידוע כחובב נשים, אך מעולם לא נישא ולא העמיד צאצאים. האישה היחידה אותה היה מוכן לשאת הייתה הציירת היהודייה ילידת גרמניה, בעלת הדעות הקומוניסטיות, לאה גרונדיג. הוא נהג לבקר בגרמניה לעתים קרובות וכך הכיר את לאה, רעייתו של הצייר הגרמני-נוצרי הקומוניסט הנס גרונדיג. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בשל רדיפת הגרמנים את היהודים והקומוניסטים, נכלאו בני הזוג במחנות ההשמדה.
עם סיום המלחמה הצליח נחום איתן בדרך שאינה ידועה עד היום לאתר את לאה, לסדר לה אצל הבריטים סרטיפיקט (רישיון כניסה לארץ), להעלותה ארצה עם ציורים רבים שלה ושל בעלה, ולשכן אותה בביתו. גרונדיג הייתה בטוחה כי בעלה נספה במחנות והיא חיה עם איתן בדירתו ברחוב בילו בתל אביב כידועים בציבור. בעזרת קשריו הרבים עם סופרים, משוררים ומוציאים לאור הוא איפשר לגרונדיג למצוא תעסוקה, והיא זכתה לאייר ספרים רבים, ביניהם "עצים מדברים", "המפוזר מכפר אזר", "בגיא ההריגה" המתאר את זוועות השואה ואחרים. היא המשיכה לצייר גם ציורים אחרים, בעיקר כאלה הנוגעים בשואה. אולם, מאמציו של נחום איתן לשלבה בחיי האומנים בישראל לא צלחו והיא נותרה זרה ולא מקובלת, אולי בשל דעותיה הקומוניסטיות. גרונדיג נהגה לבקר מדי פעם בגרמניה ובאחד מביקוריה פגשה באקראי את בעלה ששרד את המחנות וחזרה לזרועותיו ולגרמניה המזרחית הקומוניסטית. היא הותירה בישראל את נחום שבור הלב ואת כל אוסף ציוריה.
ציור הורה של גרונדיג בבית של עירית פטרקובסקי (הבת של הונזו) מתוך הבלוג של ענת בדר
מדרזדן לתל אביב - יום עיון ותערוכה. לאה גרונדיג בפלשתינה 1933-1948.
לאה גרונדיג? השם נשמע למורדי מוכר, ומיד הוא שלף מזכרונו את ההקשרים לקיבוץ גבעת חיים.
כילד אהב לקרוא בספר שיצא לכבוד 15 שנה לקיבוץ גבעת חיים (לפני הפילוג). הוא זכר שמבין דפי הספר היו גם איורים של אותה ציירת - לאה גרונדיג.
זכר ולא טעה!
התחקיר הנוסף נעשה מול אלדד גיל בארכיון של גבעת חיים מאוחד.
הוא מייד אישר שבארכיון תלויה סדרת רישומים של הקיבוץ, שצויירו על ידי לאה גרונדיג, ונתרמו לקיבוץ על ידי משפחתה, אחרי מותה.
.jpg) |
| אכן, בקיבוץ גבעת חיים היה פר בשם שטן |
כל אחד מהארכיונים החל בתחקיר קטן.
אלדד ראיין את נאווה כהנא שהיתה ארכיונאית במאוחד והיא זו שקיבלה את החומרים. נאווה סיפרה על הקשר של אותה אמנית לקיבוץ. היא הגיעה לקיבוץ כמבקרת, כנראה בשנת 1946. הונזו, אומן הבובות הידוע, שיכנע אותה להשאר ולחיות בקיבוץ. זו היתה תקופה קצרה, שלאחריה היא חזרה לדרזדן בשנת 1948.
אצלנו בארכיון, קרה דבר קצת יותר מפתיע.
ללא כל קשר לאותו סיפור, אנו עוסקים כל הזמן במיון לסריקות מסמכים מתוך מיכלי הקיבוץ. במיכל "האוכלוסיה" שבו מצויים הרבה מכתבי תודה מאורחים ואנשים אחרים שהזדמנו לחצר הקיבוץ, מצאה אביבה שניר דף כתוב בגרמנית ועליו הערה בכתב ידו של פינדה שפע, מותיקי הקיבוץ.
את ההקשרים הבלתי צפויים עשיתי מייד. הכתבה עוסקת באמנית לאה גרונדיג, שעד לפני שעות ספורות היתה אנונימית עבורנו.
 |
| מתוך הבלוג של יורם שיפמן |
דברים בלתי צפוייה קורים בארכיון, כשזה קורה באופן שבו המבט הגלובלי נפגש עם המבט המקומי, זה מרגש ממש.
אמנית שהתגוררה שנים ספורות בגבעת חיים, הטביעה חותמה שם בדרכה המיוחדת, לפתע מתבררת כפיגורה מוכרת בעולם האמנות.
מעניין אם הפן הזה של היותה אמנית חלוצה בתקופה מסויימת בחייה יעלה גם הוא בדיון ובתערוכה.
מידע נוסף לעיון:
1. באינטרנט מצאנו את המידע הבא עם משפט אחד לגבי הקשר הקיבוצי שלה, אבל גבעת חיים לא מוזכרת:לאה גרונדיג.
2. לאה גרונדיג היתה אמנית מפורסמת בעולם, ציירה רבות בהקשר של השואה, ויש אפילו רחובות הקרויים על שמה (יש המגדירים אותה מהציירות החשובות במאה ה-20!). ואנו כאן בארכיון הצלחנו לפתוח צהר קטן אל שנים עלומות בחייה, שבהן איירה דימויים מהקיבוץ.
עוד מידע עליה
3. ועוד מידע מפתיע - מכירים את הספר המפוזר מכפר אז"ר? אז לאה גרונדיג איירה אותו במהדורה המוקדמת לזו שאיירה לאה גולדברג.
4. בויקיפדיה בערך נחום איתן התגלה גם הסיפור המרתק הבא:
איתן היה ידוע כחובב נשים, אך מעולם לא נישא ולא העמיד צאצאים. האישה היחידה אותה היה מוכן לשאת הייתה הציירת היהודייה ילידת גרמניה, בעלת הדעות הקומוניסטיות, לאה גרונדיג. הוא נהג לבקר בגרמניה לעתים קרובות וכך הכיר את לאה, רעייתו של הצייר הגרמני-נוצרי הקומוניסט הנס גרונדיג. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בשל רדיפת הגרמנים את היהודים והקומוניסטים, נכלאו בני הזוג במחנות ההשמדה.
עם סיום המלחמה הצליח נחום איתן בדרך שאינה ידועה עד היום לאתר את לאה, לסדר לה אצל הבריטים סרטיפיקט (רישיון כניסה לארץ), להעלותה ארצה עם ציורים רבים שלה ושל בעלה, ולשכן אותה בביתו. גרונדיג הייתה בטוחה כי בעלה נספה במחנות והיא חיה עם איתן בדירתו ברחוב בילו בתל אביב כידועים בציבור. בעזרת קשריו הרבים עם סופרים, משוררים ומוציאים לאור הוא איפשר לגרונדיג למצוא תעסוקה, והיא זכתה לאייר ספרים רבים, ביניהם "עצים מדברים", "המפוזר מכפר אזר", "בגיא ההריגה" המתאר את זוועות השואה ואחרים. היא המשיכה לצייר גם ציורים אחרים, בעיקר כאלה הנוגעים בשואה. אולם, מאמציו של נחום איתן לשלבה בחיי האומנים בישראל לא צלחו והיא נותרה זרה ולא מקובלת, אולי בשל דעותיה הקומוניסטיות. גרונדיג נהגה לבקר מדי פעם בגרמניה ובאחד מביקוריה פגשה באקראי את בעלה ששרד את המחנות וחזרה לזרועותיו ולגרמניה המזרחית הקומוניסטית. היא הותירה בישראל את נחום שבור הלב ואת כל אוסף ציוריה.
ציור הורה של גרונדיג בבית של עירית פטרקובסקי (הבת של הונזו) מתוך הבלוג של ענת בדר
.jpeg)
.jpg)
נהדר, היידי. וכל הכבוד לכל ארכיון גבעת חיים.
השבמחקמיפעת אופק, מנהלת ארכיון קיבוץ גת
מרתק! תודה על התחקיר
השבמחקרענן
סיפור מדהים. הכל מתחיל עם מורדי, "בור סוד שאינו מאבד טיפה"...וכשזה פוגש בחנוש, מה צריך יותר מזה? סקרנית, ממוקדת מטרה, והרי התוצאה. והציור של אותה לאה, התלוי בביתה של עירית, מעורר תיאבון לראות עוד עבודות שלה, ובכלל סיפור חייה, מרתק ממש!
השבמחקתודה לכם על ההזדמנות המרגשת שהגשתם לפתחנו. רעיה מ
יש ברשותי ציור של לאה גרונדיג משנת 1943. הציור היה שייך בעבר לפרידה יפה, אמה של מרים (יפה) הישראלי שביחד עם ראובן ייסדה את שושלת הישראלים בגבעת חיים. מוזמנים לביתי לראות. ברכה הישראלי.
השבמחקלאה גרונדיג הייתה דמות מרתקת ומוכשרת במיוחד. אהבתי לקרוא את סיפורה ואיך גלתה את בעלה שניצל וחזרה לגרמניה.
השבמחקדיבשה אחותו של נחום איתן סיפרה לבתה עזגד כי בשיחה עם לאה שאלה אותה דיבשה מדוע היא ונחום לא נישאים זה לזו. תשובתה הייתה כי לא ידוע מה קרה לבעלה האנס וכרגע היא נשואה. אם יתברר לה שהאנס לא שרד את המחנות היא ונחום יתחתנו. אבל כידוע לאה מצאה את האנס וכך בארץ הפסדנו ציירת ענקית.
השבמחק