הביטו מטה, הו בני תמותה!
![תמונה](https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjNcgQX96_ouOkQa9m7wmFN39EjUGk3qS8z7PDj0WU4PJ3SOiF0l4090ellNwAWNSRNRnRLJljKqpQ38-zJI2q4YwAQ3gC_prbimCuWd-h3YsVgaTbaPM3PkH6UiKlxX6u97CoWaIQrAGeE/s320/Nevo_0942.jpg)
הכותרת הזו התגלגלה לי על הלשון בצורה כה נעימה שהייתי פשוט חייבת לרשום אותה! אני אוהבת ללכת בקיבוץ, בשבילים - להגיד שלום, לשוחח, להביט בכל פינה. שמתי לב שלאחרונה אני יותר ויותר הולכת ומדברת בנייד או מסמסת. הרי בנינו, זה זמן מעולה - בין לבין, להספיק כל מיני דברים - לקבוע תור לרופא, להזכיר לגדול להביא את אחותו, לכתוב לי תזכורת למה שאולי אשכח עוד מעט... הרי אחר כך מגיעים לעבודה ושוכחים הכל. אז זהו - החלטתי לנסות שלא לדבר בשבילים ולא לסמס. ודווקא להסתכל למטה חשוב מדי פעם, ולא רק לצדדים. צילם: עמרם נבו למה? כי פעם עשו מדרכות באהבה ופעם ציירו על המדרכות, ויש מקומות בקיבוץ שאפילו יש שרידים לאותן יצירות אמנותיות. משה דייג בנה מדרכות והיה מצייר עליהן -לעיתים קווים מעוגלים, דגמים ואפילו ממש ציורי אובייקטים כמו מכונית ואווירון. קיים היום, ליד פינה חמה הישנה, צילמה: מירלה זיו הנה מה שסיפר משה דייג: "...עם הגינון והבנייה נדרשתי גם לתת פתרונות להולכי הרגל. התחלתי ללמוד את מלאכת ריצוף המדרכות. וכך, באופן לא מתוכנן מראש, התחילה כאן אופנת המדרכות המצויירות. ליד בתי הי