החום והגיל גורמים לך לא פעם להרהר – מה עשינו
פעם בחופש הגדול? גם אז היה לנו כל כך חם? ואיך בכלל שרדנו קיץ בלי
מזגנים? מבלי להיכנס לתיאוריות ההתחממות של כדור הארץ, בא לי להעלות זיכרונות,
תרגיל טוב למוח ולכוח היצירה הרדומה, מה היו הבילויים שלי כילדה, מה אני זוכרת
מהתקופה שכה חיכינו לה – החופש הגדול.
הדבר הראשון שקופץ בתור – הוא המספר 26. ולמה? זה
המספר של ימי העבודה שבהם היינו חייבים לעבוד. תבינו – כבר במספר הזה טמון הקאץ',
כי איך אפשר להרגיש חופש כשברור לך שמחצית ממנו אתה חייב להיות במסגרת קבועה לך
מראש. ולא רק זאת, הייתה בעיה – מי יהיו הילדים שיסכימו לעבוד במחצית השנייה של
החופש, את משק הילדים הרי לא סוגרים באוגוסט... כנראה שתמיד היו ילדים שאהבו לדחות
את המטלות שלהם, והם העדיפו לחשוב בדרך של 'אכול ושתה'...
אחרי שתמה תקופת העבודה באו "חובות"
מוכתבים אחרים – מחנה וקייטנה, וגם אם הם נחשבו ככיפים, לגביי, למשל 'מחנה' לא
בדיוק נחשב כיף, הם היוו צו עליון, לא אתה קובע מה תעשה בימי החופש.
וכך נשארו להם שבועיים לבילוי כלבבך. כאן, היינו
אדונים לזמננו. אני זוכרת, למשל,…
תגובות
הוסף רשומת תגובה