קריקטורות של זאב גוטקינד, הווי הקיבוץ בשנותיו הראשונות










תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הפילוג שלי / שמעון הישראלי

תמונה
  שמעון הישראלי, בן גבעת חיים, יליד שנת 1940. נולד לפני הפילוג בקיבוץ המאוחד. שמעון סיפר את סיפור חייו בראיון לארכיון הקיבוץ. בחרנו להביא פרק אחד מתוך הריאיון פעם, 'גבעת חיים' הייתה רק 'גבעת חיים', בלי 'איחוד' או 'מאוחד'. הייתי בכיתה ז' כשעברתי לקיבוץ חדש, עד אז גדלתי עם כל בני כיתתי. החבר הכי טוב שלי היה עמית ממלוק, ואז היה הפילוג. הוא נשאר ב'מאוחד', ואני עברתי ל'איחוד'.   כל השנים גדלנו יחד. נולדנו באותו חודש, הלכנו לאותו פעוטון, לאותו גן ואחר כך גם לאותה כיתה. שנינו היינו ילדי טבע והסתובבנו הרבה בחצר הקיבוץ. היינו כל כך קרובים זה לזה שאני זוכר שבטיול השנתי לבית השיטה מישהו שאל אותנו אם אנחנו תאומים. כשההורים שלי לא היו - הייתי אצלו בבית, וכשההורים שלו לא היו   - היה הוא אצלי. היו לנו חוויות משותפות - גם יפות וגם מכאיבות. כשהוא קפץ ראש לבריכה ופתח את הראש רצתי איתו למרפאה וחיכיתי שיתפרו לו את החתך. כשהוציאו את שנינו מהשיעור והלכנו לשחק 'הקפות' ומצאנו מקל של טוריה, עמית אמר: "זה יהיה טוב להקפות", זרק את הכדור,
להמשך קריאה »

"אותות ומופתים" / יריב אמיתי

תמונה
בעודי שקוע במשימה המונומנטלית של סריקת האלבומים בארכיון, העיניים שלי תמיד נדדו לעבר לוח קטן, מרופד בשאריות קטיפה אדומה שראתה ימים יפים יותר ועליו סיכות - אותות מערכה ממלחמות ישראל, סיכות תנועות-הנוער מימים של תקומה ועוד. את התמונה יצרה חנוש מורג בערך בסוף האלף הקודם, כשלא רצתה שהסיכות הקטנות ילכו לאיבוד ושאנשים יוכלו להסתכל עליהם. המקור לסיכות היה מגוון, מאוספים שנים - סיכות שאספו פינדה שפע וחיים ויקטור (סבו של אמיר דלומי) ועוד. בין כל הסיכות בלטה סיכה יוצאת דופן, המורכבת משתי חרבות מוצלבות, עליהן מגן דויד כחול מאמייל ועליו המילה "ציון" שתפסה את מבטי. מי שמכיר אותי יודע, שכמו לעורב, גם לי יש משיכה לחפצים קטנים ונוצצים (בעיקר אם הם מספרים סיפור היסטורי או אישי), ובאותו הרגע החלטתי לברר במה מדובר. אבל היכן מבררים דבר כזה בימינו? - בפייסבוק כמובן! שלחתי תמונה של הסיכה המדוברת לאנשים הטובים בקבוצת "אספני סמלים וסיכות ישראלים" (בה אני חבר), ותוך רגעים ספורים החלו לזרום תגובות (כמות הפניות בפרטי, בקשות החברות וה"חיזורים" היתה כמעט מביכה), כך שהבנתי שמדובר
להמשך קריאה »

ורדה לביא מביאה לארכיון צילומים שצילם רפי!

תמונה
בכל אפליקציה, תוכנה ושאר מיני שטויות דיגיטליות לפעמים מוצאים טיוטות...  והטיוטות - ריחן כריח מאפה מופלא שיצא זה עתה מהתנור. אז הנה דוגמה לטיוטה. מצאתי אותה בבלוג. לא ברור למה לא פורסמה. ורדה כבר לא איתנו (חסרה בשבילים). ואני בכלל רציתי לכתוב פוסט על בן גוריון. בוקר נפלא, ורדה לביא מגיעה ומביאה צילומים. ככה צריך להתחיל את השבוע ארכיון! ואם כבר, כמה מילים על רפי הצלם: "רפי הגיע לגבעת חיים איחוד מקיבוץ צרעה (שהיה בין מיסדיו) אחרי שהתחתנו ב-1959. רפי הגיע כבר עם מצלמה לקיבוץ, והחל לצלם. הוא אהב לצלם אירועים, ילדים קטנים ונופים, וגם חתולים... היתה לו המון סבלנות לחכות לצילום הטוב. הוא היה מפתח בעצמו במקלט שליד משק חי. יש לי הרבה תמונות שצילם בבית. במיוחד אני אוהבת את תמונה שצילם שבה מופיע אברך צעיר מחייך בירושלים." מימין: יצחק שקדי, נטע ברוך, רבקה ורדי, ורדה לביא, דינה כרמי, אגי ורדי שנות ה-70, לאחר כיבוש סיני מחזור י, טיול לירושלים בכיתה ח' מחזור י' עם ורדה לביא המטפלת מחזור כ"ה מחזור "סקרלטינה"... חיברו את כל הנערים ו
להמשך קריאה »

יש ערימה של חבר'ה על הדשא / חנוש מורג

תמונה
  יש ערימה של חבר'ה על הדשא,  במילים אלה תיאר מאיר אריאל את ההווי של בני הקיבוץ ואין מתאים מכך לתיאור האווירה בצריפים של חברת הילדים בקיבוץ.  כל כיתה שכנה בשכונה משלה, כשבכל אחת מן השכונות כיתת לימוד בנויה, כשלידה מבנים של מקלחת ושירותים, ומסביב להם שתי שורות צריפים לחדרי המגורים. כל השכונות ביחד היוו את הקמפוס החינוכי, כלומר, את בית הספר הקיבוצי ואת חברת הילדים שהיו שזורים אחד בשני. מגרש משחקים בבית הספר הישן בצריפים הלימודים, חיי החברה והמסיבות כולם התקיימו בתוך השכונה שמעבר לקו האקליפטוסים שהפריד בין הצריפים למבני הקיבוץ. בדרך כלל נאלץ המורה להתחיל את השיעור עם המעטים שהצליחו להקים את עצמם ישירות מן המיטה לכיתה. המחברות והספרים היו תמיד בתוך התא שבשולחן בכיתה, תיק בית ספר – מי שמע על דבר כזה בכלל...   את הצהרים בילינו יום יום בעבודה במשק הילדים. משק בית ספר, גילי צנגן, טלה אקשטיין  1981-1983 עבודה במשק בית ספר צוות גן הירק אתה יורד לצריפים? כך שאלנו אחד את השני בתום ארוחת הערב. את שעות הערב עד הארוחה בילינו עם ההורים, לעיתים רחוקות לקחנו את המחברת או הספר איתנו בערב לבית
להמשך קריאה »

טיפוסים בגבעה - ציון חביב / ראיינו: מירהל'ה זיו ותמר בר-אילן

תמונה
בתוכנו 795, 8.6.2000   "אהבתי את העבודה, לא הרגשתי קושי ואני אוהב אותה עד היום" ציון חביב, בן 68 (נראה מצוין וצעיר!) נולד ב-14 במאי 1932, מה שמזמין קודם-כל מזל-טוב! בעל לנורית, אב לשני ילדים וסבא לנכד אחד. מוכר? מתחילים לזהות? כן, ציון – איש צוות הפרדס. ציון עולה לארץ מלוב ביולי 1949 בעלייה מסודרת, דרך תנועת הנוער בה היה חבר. עם קבוצת נער שהגיעו לשדה-אליהו, שם חיו כארבע שנים, כולל שירות צבאי בנח"ל. ב-1952 עלתה אימו. שתי אחיותיו הגיעו במשך הזמן לשדה-אליהו, לאחר שציון ביקש מהקיבוץ לקבלן ונענה ברצון. ציון ידע קרוא וכתוב עברית עוד בלוב, והשתלב טוב בשדה-אליהו. אלמלא הצורך לעזור לאימו, היה מן הסתם חבר קיבוץ. אך תסריט חייו נכתב אחרת. ציון חי בתחילה במעברה עם אימו, ואחר-כך בנתניה. את אשתו נורית הכיר במשתלת "מהדרין" ושניהם נעשו שם בעלי-מקצוע. מכאן גבעת חיים השתלבה בחייו, והוא בחייה. ב-1957 חיפשה גבעת-חיים "מרכיב" לכרם, שהיה אמור להחליף את הזנים. אל מרדכי שקדי, שהיה אז מרכז המשק, הגיעה שמה של נורית כמרכיבה טובה ויחד עם משה מוהר, איש הכרם, הל
להמשך קריאה »

מעלילות שרלוק הולמס בארכיון גח"א / היידי עפרון

תמונה
תמונה לזיהוי שהועלתה בפייסבוק של הקיבוץ, שלחה אותנו לכיוונים שונים, עד לפתרון. שרלוק הולמס היה גאה בנו. רקע תמר בר אילן העבירה לארכיון ערימה של תמונות שהיו אצלה מתערוכת ה-40 המרשימה שהוצגה בבית וינה בשנת 1992.  תמונה אחת שמעולם לא ראינו בארכיון תפסה את עינינו: אז מה רואים בתמונה? מאחור רואים את חדר האוכל הראשון (היכן שהיום נמצא חדר האוכל הקיים שהוקם ב-1977), משמאל, הכניסה הראשית שלו. לפני חדר האוכל אין עדיין ריצוף וגינון. במרכז שוטרים צבאיים עם אופנועים צבאיים וילדי קיבוץ מסביב. ילדי הקיבוץ לבושים בחולצות פסים כפי שהיה נהוג בזמנו (או משבצות), הבנים לבושים אותו הדבר והבנות לבושות אותו הדבר.  שרלוק - מה היה האירוע לדעתך? פנינו להמונים במדיה וקבלנו עזרה מרובה! דן שגיא אמר שכנראה זה היה ביקור של אישיות מאובטחת, לפי מכוניות שרד שחורות מרשימות. חן אמיתי זיהה את המכונית הקרובה כקרייזלר אימפיריאל (אולי מודל 1955) והשנייה כקאדילק. את המשאית מימין הוא זיהה כמשאית צבאית עם סימון של צנחנים (לפי הצבע על הפגוש). חן חשב שאולי מדובר באירוע הקשור לטקס אבן הפינה של בית בית וינה, שאליו הגיעו אנשים רמי דר
להמשך קריאה »

"עוגה לחגיגה כפולה" דבורה הדר

תמונה
45 שנה עברו ואני זוכרת את היום הזה כאילו קרה אתמול.  זה היה בסוכות. כל הקיבוץ חגג במסיבת סוכות ואני ישבתי בסוכה שלנו בבית עם צירי לידה. בזמן הזה, בין ציר לציר, הספקתי לאפות עוגה נהדרת עם משמשים  לכבוד סוכות רבקה'לה רותם (מספר המתכונים הורוד הנהדר שכולם השתמשו בו). יותר מאוחר בלילה נסעתי לבית החולים ואיתי, חצי מהעוגה הטעימה. החלטתי לתת אותה לצוות הרפואי לאחר הלידה. הצוות אכל בהנאה מרובה מהעוגה ואני אמרתי "מי שבא לעבוד בערב החג - מגיעה לו עוגה!" (וכמובן שגם ביקשו את המתכון). באותו לילה גילי שלי נולדה, ומאז ארבעים וחמש שנה, אני אופה את אותה עוגה לכבוד החגיגה הכפולה. כל שנה בנינו סוכה והיות ואני שייכת למשפחת דקל - גם נטענו דקלים. עוזי, גדי, דבורה וגילי הדר,  ענת ועודד ברנע, רותי ושירן חי, צפרא ושרון מייקלס סוף שנות ה-70 גילי הדר בכל שנותיה של גילי בגן ביום ההולדת הייתי מביאה עוגה לגן לשמחת הילדים והגננות ומספרת את סיפורה של אותה עוגה. טיול לסיני  מימין לשמאל - תמי בן אור, דבורה הדר, ימימה שפע   טורט פירות של רבקה'לה רותם שש ביצים אחד ורבע כוס סוכר אחד ורבע כ
להמשך קריאה »

חלוצי גבעת חיים רוחצים בים / כתב: פ.ש

תמונה
הקיץ כבר בפתח, וזה זמן מעולה להזכר בטקסט שכתב פ.ש (יודעים מי זה?). הקייצים של אז  לא היו פחות חמים מאלה שבימינו ויש האומרים שאפילו חמים יותר. בשבתות שלטו שעמום וחוסר מעש. בשעות הבוקר הראשונות עוד יכולנו לשכב באוהלים ובצריפים, כל עת שצינת הלילה השאירה מעט קרירות, שאיפשרה לנו מנוחת שבת שכה זקוקים היינו לה. עד שנולד הרעיון לרחוץ בים הקרוב – דהיינו מרחק של כ-3 – 4 ק"מ, מדובר על קו אוויר, כלומר ישר דרך החולות באדמות ואדי חווארת – מה שקוראים היום עמק חפר. הייתה זו חבורה של מנין חברים וחברות, רובם עולי מערב אירופה, יודעי שחייה פלוס-מינוס. רכב כבר היה לנו, ה"פורד", שהסיע דרך קבע את חברי קבוצת הבניין לחדרה, אך איש לא העלה על הדעת שהוא מסוגל לעבור את בחולות בלי ה"קולי" ואפילו עגלת הפרידות לא תעמוד במבחן שכזה (וגם לפרידות הגיעה שבת!). ואכן הלכנו... רצוצים ומיוזעים הגענו לחוף, והים הנפלא פיצה אותנו במלוא המחיר, אם לא מעבר לזה. כאן יש לומר, שבחוף מכמורת של היום, קרי בין נתניה וחדרה, לא נראתה נפש חיה, להוציא אולי "משוגע" מעין התכלת או כפר ויתקין. אחרי 2-3 שבת
להמשך קריאה »