קריקטורות של זאב גוטקינד, הווי הקיבוץ בשנותיו הראשונות










תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

טיפוסים בגבעה - ציון חביב / ראיינו: מירהל'ה זיו ותמר בר-אילן

תמונה
בתוכנו 795, 8.6.2000   "אהבתי את העבודה, לא הרגשתי קושי ואני אוהב אותה עד היום" ציון חביב, בן 68 (נראה מצוין וצעיר!) נולד ב-14 במאי 1932, מה שמזמין קודם-כל מזל-טוב! בעל לנורית, אב לשני ילדים וסבא לנכד אחד. מוכר? מתחילים לזהות? כן, ציון – איש צוות הפרדס. ציון עולה לארץ מלוב ביולי 1949 בעלייה מסודרת, דרך תנועת הנוער בה היה חבר. עם קבוצת נער שהגיעו לשדה-אליהו, שם חיו כארבע שנים, כולל שירות צבאי בנח"ל. ב-1952 עלתה אימו. שתי אחיותיו הגיעו במשך הזמן לשדה-אליהו, לאחר שציון ביקש מהקיבוץ לקבלן ונענה ברצון. ציון ידע קרוא וכתוב עברית עוד בלוב, והשתלב טוב בשדה-אליהו. אלמלא הצורך לעזור לאימו, היה מן הסתם חבר קיבוץ. אך תסריט חייו נכתב אחרת. ציון חי בתחילה במעברה עם אימו, ואחר-כך בנתניה. את אשתו נורית הכיר במשתלת "מהדרין" ושניהם נעשו שם בעלי-מקצוע. מכאן גבעת חיים השתלבה בחייו, והוא בחייה. ב-1957 חיפשה גבעת-חיים "מרכיב" לכרם, שהיה אמור להחליף את הזנים. אל מרדכי שקדי, שהיה אז מרכז המשק, הגיעה שמה של נורית כמרכיבה טובה ויחד עם משה מוהר, איש הכרם, הל
להמשך קריאה »

ורדה לביא מביאה לארכיון צילומים שצילם רפי!

תמונה
בכל אפליקציה, תוכנה ושאר מיני שטויות דיגיטליות לפעמים מוצאים טיוטות...  והטיוטות - ריחן כריח מאפה מופלא שיצא זה עתה מהתנור. אז הנה דוגמה לטיוטה. מצאתי אותה בבלוג. לא ברור למה לא פורסמה. ורדה כבר לא איתנו (חסרה בשבילים). ואני בכלל רציתי לכתוב פוסט על בן גוריון. בוקר נפלא, ורדה לביא מגיעה ומביאה צילומים. ככה צריך להתחיל את השבוע ארכיון! ואם כבר, כמה מילים על רפי הצלם: "רפי הגיע לגבעת חיים איחוד מקיבוץ צרעה (שהיה בין מיסדיו) אחרי שהתחתנו ב-1959. רפי הגיע כבר עם מצלמה לקיבוץ, והחל לצלם. הוא אהב לצלם אירועים, ילדים קטנים ונופים, וגם חתולים... היתה לו המון סבלנות לחכות לצילום הטוב. הוא היה מפתח בעצמו במקלט שליד משק חי. יש לי הרבה תמונות שצילם בבית. במיוחד אני אוהבת את תמונה שצילם שבה מופיע אברך צעיר מחייך בירושלים." מימין: יצחק שקדי, נטע ברוך, רבקה ורדי, ורדה לביא, דינה כרמי, אגי ורדי שנות ה-70, לאחר כיבוש סיני מחזור י, טיול לירושלים בכיתה ח' מחזור י' עם ורדה לביא המטפלת מחזור כ"ה מחזור "סקרלטינה"... חיברו את כל הנערים ו
להמשך קריאה »

מעלילות שרלוק הולמס בארכיון גח"א / היידי עפרון

תמונה
תמונה לזיהוי שהועלתה בפייסבוק של הקיבוץ, שלחה אותנו לכיוונים שונים, עד לפתרון. שרלוק הולמס היה גאה בנו. רקע תמר בר אילן העבירה לארכיון ערימה של תמונות שהיו אצלה מתערוכת ה-40 המרשימה שהוצגה בבית וינה בשנת 1992.  תמונה אחת שמעולם לא ראינו בארכיון תפסה את עינינו: אז מה רואים בתמונה? מאחור רואים את חדר האוכל הראשון (היכן שהיום נמצא חדר האוכל הקיים שהוקם ב-1977), משמאל, הכניסה הראשית שלו. לפני חדר האוכל אין עדיין ריצוף וגינון. במרכז שוטרים צבאיים עם אופנועים צבאיים וילדי קיבוץ מסביב. ילדי הקיבוץ לבושים בחולצות פסים כפי שהיה נהוג בזמנו (או משבצות), הבנים לבושים אותו הדבר והבנות לבושות אותו הדבר.  שרלוק - מה היה האירוע לדעתך? פנינו להמונים במדיה וקבלנו עזרה מרובה! דן שגיא אמר שכנראה זה היה ביקור של אישיות מאובטחת, לפי מכוניות שרד שחורות מרשימות. חן אמיתי זיהה את המכונית הקרובה כקרייזלר אימפיריאל (אולי מודל 1955) והשנייה כקאדילק. את המשאית מימין הוא זיהה כמשאית צבאית עם סימון של צנחנים (לפי הצבע על הפגוש). חן חשב שאולי מדובר באירוע הקשור לטקס אבן הפינה של בית בית וינה, שאליו הגיעו אנשים רמי דר
להמשך קריאה »

"עוגה לחגיגה כפולה" דבורה הדר

תמונה
45 שנה עברו ואני זוכרת את היום הזה כאילו קרה אתמול.  זה היה בסוכות. כל הקיבוץ חגג במסיבת סוכות ואני ישבתי בסוכה שלנו בבית עם צירי לידה. בזמן הזה, בין ציר לציר, הספקתי לאפות עוגה נהדרת עם משמשים  לכבוד סוכות רבקה'לה רותם (מספר המתכונים הורוד הנהדר שכולם השתמשו בו). יותר מאוחר בלילה נסעתי לבית החולים ואיתי, חצי מהעוגה הטעימה. החלטתי לתת אותה לצוות הרפואי לאחר הלידה. הצוות אכל בהנאה מרובה מהעוגה ואני אמרתי "מי שבא לעבוד בערב החג - מגיעה לו עוגה!" (וכמובן שגם ביקשו את המתכון). באותו לילה גילי שלי נולדה, ומאז ארבעים וחמש שנה, אני אופה את אותה עוגה לכבוד החגיגה הכפולה. כל שנה בנינו סוכה והיות ואני שייכת למשפחת דקל - גם נטענו דקלים. עוזי, גדי, דבורה וגילי הדר,  ענת ועודד ברנע, רותי ושירן חי, צפרא ושרון מייקלס סוף שנות ה-70 גילי הדר בכל שנותיה של גילי בגן ביום ההולדת הייתי מביאה עוגה לגן לשמחת הילדים והגננות ומספרת את סיפורה של אותה עוגה. טיול לסיני  מימין לשמאל - תמי בן אור, דבורה הדר, ימימה שפע   טורט פירות של רבקה'לה רותם שש ביצים אחד ורבע כוס סוכר אחד ורבע כ
להמשך קריאה »

היכן התקיים טקס אבן הפינה? התשובה כנראה בגוף הכתבה

תמונה
על פי ישראל כץ המיקום המדויק של טקס אבן הפינה שהתקיים לפני 69 שנים, ב-23 במאי 1952, הוא איפה שעומד הבית של עליזה שילר, מהצד השני של הכביש, מול הבית של מוטי וסמדר זעירא. זאת שמעה מפיו חנוש מורג. ישראל כץ בטקס אבן הפינה ב-1952 (משמאל האיש הגבוה עם הכובע, עומד ליד איציק פניגר): בתמונה הבאה רואים את ישראל כץ מסביר לילדים על הטקס והכותרת של התמונה שמצאנו אצלנו:   "ילדים משוחחים עם ישראל כץ במקום שבו הונחה אבן הפינה"  (ראו את השלט גזית נבנה כפי שהיה בטקס אבן הפינה המקורי). השילוט על בית עליזה שילר שנעשה ב-2012 לכבוד 60 לקיבוץ: בשלט כתוב: דירת חברים* זהו שריד אחרון מדגם שנעלם מן העולם, שבו הצניעות וההסתפקות במועט עדיין שלטו בתכנון ובבניה. הדגם הזה נבנה בשנת 1952-1953, ושימש כמודל לכל התנועה הקיבוצית, כי היו בו גם שירותים וגם מטבחון קטן, לוקסוס במושגים של אותם זמנים.  היו שני טיפוסי בתים: בשיכון א' בתים דו-משפחתיים; בשיכון ב' – בתים עם ארבע יחידות – בקצוות למשפחות ובתווך חדרים ליחידים. לכל דירה היו שתי כניסות, זו הסיבה שבגבעת חיים איחוד היו תמיד גינות מטופחות מסביב לבתים. מקו
להמשך קריאה »

אז מה קורה אצלנו בארכיון / היידי עפרון

תמונה
הבלוג שלנו מרגיש קצת זנוח, ואין פלא - חודש וקצת לא כתבנו. אמנם המוני אדם לא צבאו על פתחנו בדרישה לטקסטים נוסטלגים, אבל בהחלט שניסתי מותנינו כדי לכתוב קצת מה קורה בארכיון. חלוצות סביב יום האישה העלנו לפייסבוק כל פעם סיפור אחר של מייסדת חלוצה של הקיבוץ.  איך נבחרו הדמויות?  באופן אקראי, לפי מה שהיה מענין בדף ההנצחה שלהם, וגם לפי בקשות של בני משפחה. בקשות של בני משפחה זה תמיד מרגש ונעים, כי אז יש לנו קשר עם הציבור ואנחנו לא פועלים בחלל ריק.  כמובן שהיו כאלה ששאלו - אבל איך לא העלתם את... לצערנו לא ניתן להעלות תמיד את כולן/ם וצריך לקבל את זה.  בסוף הכתבה מספר ציטטות של חלק מהנשים. פעם היתה כאן שממה השבוע הייתי בחדר האוכל, ונפגשתי עם אחד הילדים מול ברז הסודה המיתולוגי. הוא התבונן בתמונה של חדר האוכל הישן ושאל אותי לגבי כל האדמה מסביב למבנה. הסברתי לו שכך זה היה פעם - שלא היה כאן כלום, ושאת חדר האוכל הישן החליפו בחדש, זה שעד היום משתמשים בו. כמה צמא ורצון יש לילדים לשמוע על מה שהיה כאן פעם. רק צריך לעשות את זה מותאם אליהם. כדאי לקרוא את מה שכתבה סער בר בעלון על משימת הבר מצווה. היא מסבירה א
להמשך קריאה »

ספר התורה של קהילת וינה

תמונה
מה קרה לספר התורה של קהילת וינה ערב מלחמת העולם השניה, איך הוא קשור לחגלה, ואיך הוא קשור למשפחת בן אור בגבעת חיים איחוד? סקרנים? מוזמנים לקרוא... הכל התחיל כשדן שגיא מגבעת חיים איחוד (במקור מגבעת חיים מעבר לכביש) וחנה  חי בת למשפחת יוסלבסקי מוותיקי חגלה, למדו יחד בחברותא, וגלגלו את הסיפור מזיכרונותיהם עד שהגיע אלינו לארכיון... הקליד: יובל נקר בית הכנסת המשותף התקיים בצריף על גבול חגלה וגבעת חיים. הצריף שימש ביתם הזמני של משפחת לינדנפלד וכשעברו לבית הקבע, הפך הצריף לבית הכנסת. החלוצים החילוניים שהגיעו לארץ בעליות השלישית והרביעית והקימו את הישובים, לא גילו זיקה לדת. מספר שנים לאחר מכן עם עליית האנטישמיות באירופה, הזמינו החלוצים הצעירים את הוריהם שיצטרפו אליהם למפעל הציוני ויברחו מאירופה שעם עליית הנאצים הפכה מסוכנת ליהודים. משנה לשנה הצטרפו ליישובים שרק הוקמו ההורים שהגיעו מאירופה. בניגוד לדור החלוצים החילוני, ההורים שמרו על המסורת ובכדי לאפשר להם את שמירת היהדות, כפי שנהגו באירופה, הוקם בית הכנסת המשותף.  ב-1939 עם פרוץ המלחמה כשהבינו שלום וציפורה הפנר (סבא וסבתא של חנוך, עודד, יוסף ו
להמשך קריאה »

דובוש מלך הכולבויניקים

תמונה
מתוך פוסט בפייסבוק – 10 שנים למותו של דובוש.  מיכל כהן הבת של דובוש ואביטל (בן אור) כתבה טקסט לזכרו שפורסם בעלון כפר עזה.      שורה למטה מימין לשמאל - אביטל בן-אור, רינה נבון,  למעלה מימין לשמאל - חנוש, עירית שילה, ששי בוכהולץ                               דובוש מלך הכולבויניקים בכפיפה אחת גרו הרציני - איש ערכים ורוח, חוקר מטעם עצמו, יסודי ומושקע, איש עקרונות מחמיר, יש ויגידו נוקשה, ולץ שובב - בדחן, הומוריסט וקוסם, שטותניק פרוע, יש ויגידו חתרן. אכן  - משיכת חבל לא פשוטה בין ה"יורם", גלגולו הקדום של החנון, ל"דובוש", פושטק אגדי (ממסורת החסידות) פורע חוק וסדר, אשר הואר במפגשו עם הבעל שם טוב. כך חברו להם אהבת הסדר ופריעת הסדר וקסמה של הרוח, אז איך בכלל אפשר לנוע עם חבורה מורכבת שכזו המתכנסת לה באיש אחד? סיפור מחאת הכולבויניקים הוא אולי דרך טובה לראות משהו מאיך העסק הזה עבד. ולמרות שכבר סופר, ונדרש ומוחזר, תמיד כיף ומצחיק לחזור אליו. מעשה שהיה כך (בערך) היה. חדר האוכל הראשון בגבעת חיים איחוד ערוך לארוחה עם כלים על השולחנות עם כלבוייניק ב 9.2.1994, לפני 27 שנה, ימים של סע
להמשך קריאה »