קריקטורות של זאב גוטקינד, הווי הקיבוץ בשנותיו הראשונות










תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

"חורף בהיר בגבעת חיים איחוד" מי מכיר?!

תמונה
הכל התחיל כש... יום אחד, בחדר האוכל אריאל הרץ מגיע אלי ושולף קלטת אודיו (קסטה) ישנה: "תראי, הקסטה הזו היא מהספרייה של ברונר. חבר אמר לי שיש בה מוזיקה איכותית." כך חולפת לה תהילת עולם... אם תשאלו ילדים של היום אם הם יודעים מה זו קסטה או מה זה תקליט, הם מן הסתם לא ידעו... אצלנו בארכיון יש ארון אחד שיש בו קלטות אודיו (בלועזית קסטות), קלטות פשוטות כאלה שהיו פעם מכניסים לטייפריקורדר ושומעים. הקלטות האלה היו פעמים רבות מסתבכות בתוך המכשיר, ואז היו יוצאים מלא חוטים חומים, ארוכים, מבריקים, וזהו... הלכה הקסטה. עכשיו צריך לקנות קסטה חדשה או לדאוג שמישהו יקליט לך את המוזיקה האהובה עליך. ואצלנו? רוב הקלטות בארון שלנו אמורות להיות מתומללות... אני אומרת "אמורות" כי אני לא יודעת בדיוק אם כולן מתומללות. זה משהו שצריך לבדוק לעומק, וכמובן הכי טוב יהיה גם להמיר אותן... יוצאים מהארון כשחזרתי לארכיון פתחתי את ארון הקסטות שלנו. בעולם הארכיונאות, אם אתה שומר חומר בפורמט שעבר זמנו, ואתה כבר לא יכול לשמוע אותו, הרי שהחומר הלך לאיבוד. לכן אנחנו מחזיקים שלושה טייפי
להמשך קריאה »

מבצע אקסודוס (בלי פול ניומן)

תמונה
לארכיון הגיעה הזמנה לטקס זיכרון לאוניית אקסודוס והסיפור המרתק שלה. מעבר לזה שפרסמנו את ההזמנה בציבור, העברנו גם לאמיר שילה (שסבו וסבתו עלו באוניה זו) ולבלהה וקסלמן (שהוריה עלו באוניה זו) את ההזמנה.  אמיר ובלהה הרימו את הכפפה והשתתפו בטקס זיכרון לעלייתם של קרובי משפחתם באוניית אקסודוס. להלן מה שכתב אמיר על הנושא. חשבנו שיעניין עוד אנשים. צילם פריץ כהן - אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית, מחלקת צילומים  אמש התקיים טקס צנוע בהיכל התרבות האזורי בקיבוץ גן שמואל, שהעלה על הנס את המבצע האמיץ לעלייתם ארצה של מעפילי אקסודוס.  בין 4554 המעפילים היו גם סבי וסבתי, הוריה של אימי חנה שילה ביין ששרדו את השואה באירופה ורצו להגיע ארצה על האוניה ביולי 1947.  המעפילים לא הורשו להיכנס לתחומי הארץ וגורשו חזרה להמבורג בגרמניה. אני חושב על סבתי האהובה, אסתר, ניצולת אושוויץ שכבר הגיעה לחופי הארץ ומגורשת חזרה לגרמניה הארורה ממנה נמלטה ועל סבי, סבא מקס היקר, ששרד את תלאות המלחמה כשברח מפולין והצטרף לצבא האדום להילחם בנאצים -  שניהם חוזרים לגרמניה ושוהים במחנה עקורים. במחנה העקורים שהו קרוב לשנה עד קו
להמשך קריאה »

מחסן המשק לאן? / חנוש מורג 2022

תמונה
מחסן משק אפרת אשל בהיסטוריה של ההתיישבות בארץ לא תמיד ידעו להעריך, ולא תמיד החשיבו את המבנים שהוקמו כמבני המשק. שלא כבאירופה, שם כל אסם וכל רפת נחשבים ומטופלים כחלק מן הקומפלקס של החווה כולה, וזוכים לטיפול ולשימור כמו מבני המגורים של המשפחה.  כאן בארץ, נטו להזניח את אותם המבנים, וברבות השנים אף אחד כבר לא הבחין ביופיים הפונקציונאלי, על אף שאותם ארכיטקטים שתיכננו את הקיבוץ והמושב בראשית ההתיישבות נתנו להם דגש אסתטי. והרי כבר נאמר שצורה ותוכן כרוכים זה בזה, וחלק ניכר מאיכויות המבנה נמדדות על פי הפונקציונאליות שלו. אם נבחן את המבנה של מחסן המשק נבחין בפרופורציות המושלמות, בעיצוב הגג הנאה ובחומריות הגולמית שלו. איכויותיו האסתטיות ניכרות לעין, והן היו תואמות לתפקוד שיועד לו.  בניית מחסן המשק, צילם עמרם נבו 1953 במקור היווה מחסן המשק מחסן תבואה ותערובת. בימים של טרם היות אמבר, היה בכל קיבוץ מחסן תערובת, שהוכנה לרוב במקום. מן המחסן חילקו את שקי התערובת לענפי החי, והרמפה של הפריקה והטעינה עדיין קיימת בצד הדרומי של המחסן.  משהוקם 'אמבר' מחסן המשק איבד את תפקידו כמחסן תערובת, והוא הוסב ל
להמשך קריאה »

מי זוכר את צריף המזכירות הישן? צוות הארכיון

תמונה
למי שלא זוכר ולמי שלא היה כאן אז כדי לזכור, נספר את סיפור צריף המזכירות שהוקם  לפני כ-70 שנה,  בעת הקמת הקיבוץ, ועמד היכן שהיום עומד בנין המנהלה ה"חדש" (משנת 1984). נושאים חשובים ביותר עברו במזכירות ההיא של פעם, וגם לצריף עצמו סיפור מרתק מהיכן הגיע. כשנחנך המבנה החדש והצריף סיים את תפקידו, התקיימה מסיבה בבית וינה. ארנון לפיד כתב סאגה נוסטלגית שבה סיכם את רגעיו היפים של הצריף המיתולוגי: "הוא היה בתוכנו יותר מן הנאמן בחברים. הוא היה צומת דרכים, עמוד-התיכון, דופק החיים, עין-הסערה. הוא שמע את הקשות במחלוקות, הנוקבים בדיונים, העסיסיות ברכילויות. הוא ידע ראשונה את מצהלות השמחה, את גאוות ההישגים, את בשורות האיוב."   צריף המזכירות היה מה שקראו אז - "צריף שוודי".  מהו צריף שוודי? מישהו אמר איקאה? כן אותו הרעיון... לפני כ-70 שנה ייבאו לארץ צריפים שוודים (יש הטוענים שבכלל המקור שלהם מגרמניה) שנועדו לבניה זולה ומהירה. הם הובאו כשהם ארוזים בחלקי קורות וכאן בארץ נבנו לתלפיות. שימושים רבים ייעדו להם, כמו למשל, מגורים זמניים לעולים חדשים. בקיבוצים רבים עשו בהם ג
להמשך קריאה »

"האמת בפרסום" / יריב אמיתי

תמונה
 בוקר קייצי אחד, כשהאוויר מהביל מסביב, יריב נכנס לארכיון עם עיניים בורקות – "קבלנו אוצר".  ואכן, אחרי דפדוף באוצר הבנו שמתנה נאה שמרה לנו דבורה צנגן בעליית הגג שלה. שוב הגיע לידי (באדיבותם של חן ונתנאל החשמלאים) מטמון קטן שנותר מיותם במשך שנים רבות בעליית הגג של הבית בו גרו בזמנו דבורה ומנחם צנגן ז"ל.  שיעור בכלכלת בית  מירי יגודה, גייל לבקוביץ, דבורה צנגן דבורה, שהייתה מורה ותיקה לכלכלת-בית שמרה עלוני פרסומת ומתכונים ("קונטרסים" בלשון התקופה) של יצרני מזון, אגודות ממשלתיות לקידום תזונה נכונה, היגיינה ובריאות, התאחדויות חקלאיות והכל ברוח הקיצוב והצנע שאפיינו את שנות החמישים-שישים.  בתור חובב מושבע של גרפיקה ישראלית ישנה, לא יכולתי להישאר אדיש לאיורים הנפלאים של מעצבי התקופה ההיא, כגון: א. להמן והאחים שמיר שיצרו פרסומות מאוירות (מזכירות קצת את איורי ספרי הילדים של אותה תקופה) בצבעים עליזים, קריקטורות מקסימות, אמרות שפר שנונות שנועדו לסייע לעקרת הבית רבת-התושיה להכין מטעמים מזינים לבני המשפחה, תוך כדי שמירה על תקציב מאוזן ורוח ציונית מפעמת בלבבות ובקיבה. מעט &quo
להמשך קריאה »

גרי בר שלום מתחיל לצייר

תמונה
שנים רבות השתוקקתי להביע את עצמי ובעיקר את אהבתי לארץ ישראל. זה היה משהו משונה. ממש אהבה ממבט ראשון, מהרגע שירדתי מן האונייה, וזה מורגש גם בסיפורים. הרגשה שמעולם לא הייתה לי לגבי צ'כיה. לא היה לי שום דבר נגד צ'כיה, אני לא מאלה ששונאים את ארץ העבר שלהם, אבל, לא היה לי שום קשר. פה הרגשתי שייך מן הרגע הראשון שבאתי. ניסיתי לכתוב, וזה נראה לי כל כך שדוף, אז לא ידעתי מה לעשות.  אני, הלוא, עם ההגנה הסתובבתי בכל ארץ-ישראל. בכל פינה בארץ-ישראל. רציתי איך שהוא לומר את זה. ב-1954 הייתי בן 40, ואצל האנגלים יש פתגם: "החיים מתחילים בגיל 40"... אצל האצולה הבריטית גומרים אז את השרות הצבאי שלהם, ומתחילים לחשוב על נישואין וכך הלאה. ואצלי היה פתאום פתק על לוח מודעות בחדר האוכל, שמארגנים חוג ציור עם משה פרופס, אחד הציירים הידועים בארץ, שהיה אז חבר קיבוץ עין החורש, ומשום מה הייתה ביני לבינו כימיה מהרגע הראשון שנפגשנו, לא בתור צייר, בתור אדם לאדם.  החוג לציור בגבעת חיים איחוד - מימין לשמאל - רבקה רבינוביץ, נורית רפאלי, משה פרופס מורה-צייר, מדג'ה זליגר, שושנה פניגר, (?) היכן בקיבוץ מצוי
להמשך קריאה »

כיצד הגיע הציור של חיים ארלוזורוב לחדר העגול? / היידי עפרון

תמונה
קודם כל נתחיל מכך שחנוש אומרת שאף אחד לא קורא את הבלוג. אז אתם מתבקשים לעצור את חנוש בשבילים, ולהגיד לה שכן קוראים וזה ממש חשוב לתעד ולספר בבלוג! ועכשיו לחידה שלנו -  בחדר הישיבות העגול במזכירות יש תמונה של ארלוזורוב. אין צורך מן הסתם לספר לכם שעל שמו קרוי הקיבוץ שלנו. חלון ראווה בחד"א מוקדש ל-45 שנים לרצח ארוזורוב אבל האם ידעתם שגם המועדון לחבר הוקם לזכרו? הנה גיליתם משהו חדש - "בראשית קראו לו: 'בית התרבות ע"ש חיים ארלוזורוב'". ואם אתם רוצים לקרוא משהו נוסף יפה בנושא ארלוזורוב הנה קישור לטקסט נהדר של נירה פרינץ -  שלום חיים . אז מה החידה?  אנחנו לא נעסוק הפעם בחידת רצח ארלוזורוב, וגם לא נעסוק בסיבות שהובילו אולי לרצח ובאוירה שהיתה באותם הימים (למרות שלפעמים ההיסטוריה חוזרת על עצמה באופן כה מפתיע...). הפעם נעסוק בחידה - כיצד הגיעה התמונה של חיים ארלוזרוב לגבעת חיים איחוד?  קודם כל ראוי לדעת שהתמונה צויירה על ידי האמן פנחס ליטבינובסקי . השם מצלצל לכם מוכר אולי? מדובר באמן ישראלי מהידועים בארץ שאף זכה בפרס ישראל לציור בשנת 1980. ולאחרונה העזבון שלו זכה בפרסום
להמשך קריאה »

הפסיפס האבוד והאמנית האלמונית / היידי עפרון, חנוש מורג

תמונה
החזיקו חזק! אתם יוצאים למסע בעקבות יצירת אמנות יפה המוסתרת מתחת לשטיח בקיבוץ גבעת חיים איחוד, יש חנות יד שניה צבעונית וקסומה. מי שמגיע לחנות מסתובב לו בין פרטי הווינטג' ובלי משים דורך על ריצפת בטון שאת חלקה מכסים שטיחים. אם תבקשו מענת לוי, בעלת החנות, היא תרים את השטיח, ומתחתיו יתגלו שני פסיפסים גדולים ויפים של בעלי חיים וניכר מיד שיד אמן יצרה אותם. סיפורו של הפסיפס בשנת 1954 הונחה בקיבוצנו הצעיר אבן הפינה לבית התרבות, שעוד בטרם נחנך כבר ידעו להגיד שהוא ייקרא על שם חיים ארלוזורוב (כמו הקיבוץ עצמו). בית התרבות, שהארכיטקט שלו היה חבר הקיבוץ אלכס קשטן, היה אמור להיות חלק מהמרכז התרבותי חברתי של הקיבוץ או כפי שאלכס כינה זאת "לב הקבוצה".  מהבחינה הטופוגרפית קל לראות שהיה זה אך טבעי למקם אותו בלב היישוב, על גבעה. השם 'בית התרבות' הפך מהר מאד ל'מועדון חברים' ולא עבר הרבה זמן והוא נקרא פשוט 'מועדון'. באותו בית תרבות נבנתה ריצפה ובה שובצו שלוש עבודות פסיפס, מעשה ידיה של אמנית הפסיפס חיה פישהנדלר. חיה יצרה בקפידה ובמקצועיות פסיפס של בעלי חיים - עופר, שועל וח
להמשך קריאה »