סקיצות ללילה בגן דולב / שרון רשב"ם פרופ
בכל ערב היינו מגיעים מלווים באחד ההורים אל הגן. היו הריטואלים הרגילים, לכל ילד היו ההרגלים שלו. צחצוח שיניים, שירותים והפרידה מבגדי הערב לטובת הפיג'מה שחיכתה על המיטה. כל הורה בחר לנצל את הזמן הזה לטובת טקס פרטי עם ילדיו. הקראת סיפור בהמשכים, שיחה שקטה או כמה מילות פרידה. לאט לאט היו הקולות משתתקים. ההורים היו נפרדים והמטפלת הייתה שמה תקליט על הפטיפון במסדרון (העגורים) או שרה לנו שיר ערש שאהבה (במשעול בלב שדות... זוג פוסע לבדו וידה בתוך ידו...). היינו שוכבים במיטות. כל אחד עם עצמו. לפעמים היינו מתלחשים ביננו, מחכים שהמטפלת תלך לביתה. אלו שהחליטו להירדם היו נעלמים לתוך שינה. בחוץ היו צרצרים, תנים, ציפורי לילה, ינשופים. כל אלו קיבלו ממדים עצומים, מכושפים. ולי היה החלום שהיה חוזר לבקר אותי כמעט בכל לילה, דב ואריה לבן היו רודפים אחרי מסביב למבנה של הגן. רודפים ורודפים עד שהייתי קופצת לתוך סל הכביסה. ליל מנוחה. סקיצות ללילה בגן דולב//שמן על בד//110X110//2009 ועכשיו חברים - לא כל התמונות מזוהות אז בבקשה... השכבה, משפחת שמיר 1973