ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

הגעתי במקרה לבלוג המקסים של יותם זעירא "גרגרן בשלכת", ובתוך המלל הנחמד שהוא כותב מארה"ב גם מצאתי זכרונות שלדעתי שווה לשמר. אז הנה שני קטעים מקסימים ובסוף גם הלינק לבלוג. והטארט סלק וגבינת עזים נראה סוף הדרך! תהנו! היידי "ממה היו מורכבים, בעצם, החופשים הגדולים שלנו כילדים? כשסיפרתי לתום, האחיין שלנו, שאף פעם לא הייתי בקייטנה, הוא לא האמין לי. ואולי בצדק. בקייטנה במובן העירוני שלה בטוח שלא הייתי, ואף אחד לא חילק לי לחמניה ושוקו. כשהיינו מזכירים ליד "אחראית החופש הגדול" בקיבוץ (בחופשים המוצלחים באמת מינתה ועדת החינוך של הקיבוץ שתיים כאלו) את המושג "קייטנה", היינו מקבלים בדרך כלל את התשובה ש"בחופש הגדול שלנו בקיבוץ כל יום זו קייטנה". והיה בזה הרבה מהאמת. כלומר, הייתה קייטנה "פורמלית". אלו היו שלושה-ארבעה ימים שבהם נסענו לקיבוץ בצפון שהתחלף איתנו בבתי-ילדים, עושים טיול עם אלי דניאל ב"מסלולי מים", הולכים למרכז קנדה להחליק על הקרח, ומקבלים שטר של 20 ש"ח כדי לקנות איתו פיצה וברד לפני הסרט, בדרך חזרה (כשגדלנו, ...

לפני זמן מה אמר לי מישהו בעדינות: זה מאד יפה מה שאת כותבת, אבל לגבעת חיים איחוד יש חתיכת היסטוריה, ולפעמים את כותבת על נושאים שוליים, פחות חשובים. השאלה היא מי מחליט מה חשוב ומה לא חשוב ? קודם כל, דלת הארכיון תמיד פתוחה לקבל כל היסטוריה כתובה, גם פיזית וגם דיגיטלית. ותמיד אנחנו שמחים (שמחות, - תגידו, יש יותר ארכיונאים או ארכיונאיות?) לגישה להיסטוריה המפוארת של המקום . אנחנו משמרים את הזיכרון, אוספים אותו, ולפעמים, אנחנו גם מאדירים אותו . אבל לא רק. לארכיון יש תפקיד קהילתי בחיבור המקומי. הארכיון יכול לתת לאנשים תחושה של שייכות למקום, והתחברות להיסטוריה. הארכיון נותן לאנשים "בית" לזיכרונות, לתחושות הקולקטיביות של הפרט בהתחברותו לכלל, במקרה הזה הקהילה. הוא יכול לפעמים "להאיר" אנשים שלא תמיד נמצאים במרכז העניינים, אלה הנחבאים, שאולי בלי הארכיון היו נעלמים בתוך השכחה . אני מוצאת שדווקא לכתוב על דברים הנשמעים אזוטריים זה חשוב מאד. זה מעורר זיכרונות, זה מאיר דברים נוספים וזה משליך אנשים למנהרת הזיכרון שלהם . אז רבותי, פעם כתבתי שהאלוהים נמצא בפרטים? אז ה...