ארוחת ארבע, מוסד קיבוצי

לפני זמן מה אמר לי מישהו בעדינות: זה מאד יפה מה שאת כותבת, אבל לגבעת חיים איחוד יש חתיכת היסטוריה, ולפעמים את כותבת על נושאים שוליים, פחות חשובים.

השאלה היא מי מחליט מה חשוב ומה לא חשוב?

קודם כל, דלת הארכיון תמיד פתוחה לקבל כל היסטוריה כתובה, גם פיזית וגם דיגיטלית. ותמיד אנחנו שמחים (שמחות, - תגידו, יש יותר ארכיונאים או ארכיונאיות?) לגישה להיסטוריה המפוארת של המקום.
אנחנו משמרים את הזיכרון, אוספים אותו, ולפעמים, אנחנו גם מאדירים אותו. אבל לא רק. לארכיון יש תפקיד קהילתי בחיבור המקומי. הארכיון יכול לתת לאנשים תחושה של שייכות למקום, והתחברות להיסטוריה. הארכיון נותן לאנשים "בית" לזיכרונות, לתחושות הקולקטיביות של הפרט בהתחברותו לכלל, במקרה הזה הקהילה. הוא יכול לפעמים "להאיר" אנשים שלא תמיד נמצאים במרכז העניינים, אלה הנחבאים, שאולי בלי הארכיון היו נעלמים בתוך השכחה.
אני מוצאת שדווקא לכתוב על דברים הנשמעים אזוטריים זה חשוב מאד. זה מעורר זיכרונות, זה מאיר דברים נוספים וזה משליך אנשים למנהרת הזיכרון שלהם.
אז רבותי, פעם כתבתי שהאלוהים נמצא בפרטים? אז הוא נמצא גם בסיפורים האזוטריים...

ועל מה כל ההקדמה המפוארת הזו?

אתמול, במהלך ראיון לעלון עם היו"ר החדש ברוך גושן, הוא אמר שהוא מזמין מישהו (לא זוכרת את מי...) לבוא אליו לארוחת ארבע.

ארוחת ארבע... אחח...

ואני בתמימותי חשבתי שכבר אין ארוחות ארבע... ונזכרתי בסבא וסבתא שלי.

ארוחת ארבע היתה פעם מוסד קיבוצי שהקפידו בו מאד.

בשעה ארבע (בול...) היו מכינים קפה, ניחוח הטוסט היה עולה כשהטוסטים היו מקפצים בעליזות מהטוסטר, הירקות היו נחתכים דק-דק, הגבינה הלבנה הייתה מוגשת לשולחן, ולפעמים עם חתיכת עוגה לסיום הארוחה.
יאמי. בלוטות הרוק שלי מתמלאות מהריח הזה. יושבים, אוכלים, מקשקשים, איזה שכן או שכנה קופצים לביקור.


שרון רשב"ם פרופ, ארוחת ארבע עם סבתא (דבורה רשב"ם) תערוכת יחיד "אהבה כחולה" 4/12/14 בית יד לבנים רחובות
"סימן הדרך המנחם של היום היה ארוחת הארבע עם סבתא דבורה, שבישרה בו בזמן את התקרבותו של הלילה..."


המקור של המנהג הזה היה כמדומני, עוד בימי הלינה המשותפת, כשהילדים היו מגיעים מבית הילדים לבית ההורים, כולם היו יושבים בצוותא ומשוחחים. זה היה מין זמן איכות (טוב, איכות הופך את זה למאד סובייקטיבי, ואולי מתקשר למושג המודרני זמן איכות עם הילדים בזמן שאנחנו עובדים לעזאזל כמו חמורים....). 
ואם נלך יותר רחוק אז בתחילת הקיבוץ ארוחת הארבע בכלל הוגשה בחדר האוכל נכון?

אולי בכלל זו השפעה של המנדט הבריטי בארץ? תה של שעה ארבע, או במקרה שלנו כמובן – קפה.

אז הנה - יש עדיין ארוחות ארבע במרכזונים (בערך), ויש בתים שעדיין יש בהם ארוחות ארבע.

רציתי לכתוב על זיכרונות קיבוציים שקיימים בארכיון מהמלחמות בשנים עברו, והגעתי לארוחת ארבע. עדיף לא?


יוחזרו לאלתר ארוחות הארבע!

בבקשה תזמינו אותי לארוחת ארבע...

היידי
חלון הארכיון, לפתע צומח עשב שוטה וממנו יוצא פרח נהדר (כהשלכה על נושאים אזוטריים)

ואחרי שכתבתי את כל זה, הלכתי ובדקתי יותר לעומק את המילה אזוטרי - 

אזוטרי הוא דבר סודי הידוע רק למביני עניין. מקור המילה הוא ביוונית, במילה esoterikos שפירושה - שייך לחוג הפנימי esōteros הוא פנימי.

המילה נהגית בצירה, ונכתבת ללא יו"ד אֵזוֹטֵרִי.

השימוש המקורי במושג מיוחס לאריסטו, הפילוסוף היווני, שחילק את הידע לשניים: ידע אקזוטרי (חיצוני), שהוא נחלת הכלל, וידע אזוטרי (פנימי), הידוע רק לאנשי סוד.

אז מה יש לי להגיד?  חחחח....






תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סדר זה סדר... / חנוש מורג

סיפורה של תמונה / חנוש מורג

טעימות לשבועות!

קבוצת רותם? קבוצת אורן? אנא הושיעו, הארכיון מבולבל!

הארכיון תחת מטריית ניהול המידע / היידי עפרון

חלקת הדשא האלוהית / היידי עפרון