חינוך על קצה המזלג אז והיום / חנוש מורג
הנושא גדול עלי בכמה מידות, אך הוא מאגד בתוכו כמה סוגיות שמונחות על שולחני כבר זמן מה, ואין לי כל רצון לקבור אותן תחת ערמות של חובות ושל משימות שוטפות. פשוט בא לי שהן יראו אור עולם, וגם אם לא יקראו אותם כל אלה שאליהם מכוונים הסיפורים, לפחות בדברי הימים של הקיבוץ יהיו רשומים. נכון שכולנו יודעים את התורה "הקיבוץ משחר לידתו ידע לשים את החינוך כנושא בעל חשיבות ראשונה במעלה", אך גם נכון הוא שהנושא לא התגבש מראש כמשנה סדורה. התקדמו תוך כדי למידת הנושא עם ריבוי הלידות והילדים בחצר הקיבוץ. סיפור ידוע על מרים ברץ מדגניה - כשנולד בנה גדעון, שהיה הבן הראשון בקיבוץ, בתי ילדים עדיין לא היו באופק, והיא, שרצתה לחזור לעבודה ברפת, וידעה שמקום העבודה שמור לה רק לתקופה קצרה שלאחר הלידה, הבינה שאין לה ברירה אלא לקחת איתה את בנה איתה לעבודה. כדברי מוקי צור אפשר היה לזהות מיד איפה הילד מונח - איפה שהייתה ערימת זבובים... אל מול החינוך המתקדם שמקבלים היום ילדינו בבית הספר, לא פעם נשאלות שאלות ועולות מחשבות, אם אכן טוב עושים שמקצועות הליבה תפסו את מקומם של מקצועות העמלנות, המוזיקה,