חצר הקיבוץ

חדר האוכל

מועדון הקיבוץ
מזכירות והנהלת הקיבוץ
בריכת השחייה לילדים לאחר השיפוץ
רחבת בית טרזין המחודש


עצי אלמוגנים בחנייה הגדולה



נוי בקיבוץ



השארו בעניינים, בהמשך יתווספו עוד תמונות...



תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הארכיון והמוות / היידי עפרון

תמונה
טראח. ישר לפנים. כותרת אם היא טובה, היא כמעט חצי מהעבודה של כתבה... נשימה עמוקה. יש הירגישו מאויימים מהכותרת. יש שיסתקרנו ויש את אלה שמיד יבינו. משפט באנלי שאני חייבת לציין ולא יעזור לכם כלום - המוות הוא חלק מהחיים. מוות של אנשים מסביבנו, מוות של יקירים לנו, והמוות שלנו. מוות זה לא דבר שקל לכתוב עליו, קשה לחשוב אותו וקשה לדבר אותו. בבית הספר יש שיעורי חשבון, אנגלית, ואפילו שיעורי מין בגיל המתאים. אבל שיעורי מוות? הרי זה חלק כל כך מהותי מחיינו. הבעיה היא שלא יודעים ממש להתמודד עם הנושא, לא בהסבר לילדנו ולא בהסבר לנו עצמנו. ואם לא נתמודד עם זה, זה לא יהיה קיים? אני למשל לא עשיתי כרטיס אדי. למה? אפשר לתת לזה מלא תירוצים אבל האמת הכי ברורה (לי כמובן... רק על עצמי לספר ידעתי) היא שיש לי פחד קמאי שכזה, מוזר שכזה, ולא מובן, שאם אני אעשה כרטיס אזי אני אגרום לנבואה להגשים את עצמה... וזה לא ברציונל כי אפילו כשאני קוראת את זה, זה נראה לי דבילי. משהו רגשי שלא קשור למחשבה המושכלת. ואולי באמת איך שכתבתי את זה כאן בריש גלי בבלוג שלי (הקורא היחיד מחייך...) זה יגרום לי ללכת ו...
להמשך קריאה »

תמונת מחזור / ארכיון, היידי עפרון

תמונה
  מזמן לא כתבתי בבלוג וזה עצוב כי בראש שלי דווקא יש המון סיפורים ודברים מעניינים. אולי זה סיפתח לעוד סיפורים, זיכרונות ותמונות. לאחרונה נפגשו חברי קבוצת אורן (מחזור מ"ד) לפגישת מחזור.  בווטסאפ כתבו לי:  הי היידי, מה נשמע? את יודעת אם יש דרך לאתר בארכיון את הצגת בר המצווה של קבוצת אורן? הקבוצה שלנו וגם את חג המשק? סיימנו יב בשנת 2000 והצגת בר מצווה היתה בשנת 1995. אנחנו פשוט עושים מפגש מחזור בשבוע הבא. פגישת מחזור מד קבוצת אורן במשך השנים שאני בארכיון נפגשתי בכמה וכמה מפגשי מחזור ותמיד מעניין אותי הרצון של חברי הקבוצה להיפגש אחרי כל כך הרבה שנים. דווקא הפגישות מחזור של אנשים מבוגרים אפילו יותר מעניינות. אלה שגדלו לפני המעבר מהלינה המשותפת ללינה המשפחתית בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת. מחזור טו אני מסתכלת על תמונות המחזור הישנות בארכיון ורואה ילדים עומדים בשורות - שורה ראשונה, שורה שנייה, מישהו מחייך, מישהי מסתכלת הצידה, המטפלת עומדת לידם. אבל ככל שאני חושבת על זה יותר, אני מבינה שלא תמיד אני מסתכלת על כיתה או על קבוצה אלא על סוג של משפחה. במיוחד אלה שחיו ביחד עד שהלינה המ...
להמשך קריאה »

סיפור על אהבה, אומץ וציונות, יום השואה 2026

תמונה
יום השואה 2026, משפחת באואר-אסטליין *הוקרא על ידי אילת אסטליין ליד האנדרטה הבית שבו נולד הריברט באואר, או סבא מורדי, כפי שקראנו לו, נמצא בכפר הורנשטיין, מהלך שעה נסיעה מוינה. קומה אחת, גג רעפים משופע, ארובה מאבן, שלושה חלונות שתי כניסות, מעל אחת מהן שלט גדול "באואר יוזף – בשר ועופות". בחזית עץ ערמונים ומדשאה רחבה. ראיתי אותו בתמונה מצהיבה מסוף מלחמת העולם הראשונה, כרקע לצילום משפחתי, סבא מורדי עדיין תינוק בזרועות אביו העומד גאה בכניסה מתחת לשלט, ובעוד תמונה שצולמה לאחר כניסת הנאצים לאוסטריה, הפעם כרקע לשלט " יהודים אינם רצויים כאן " ובפעם השלישית באופן  אמיתי מאד לפני שלוש שנים, בביקור משפחתי במולדת הישנה של סבא. בהורנשטיין של עכשיו השבילים צרים ושקטים, בתים עם חצרות מדושאות ובהן אופניים ועצי פרי, מישהו עובר ותולה בנו מבטים, כמו שואל, רק בלב ובגרמנית "אני לא מכיר אותך. של מי את?" אבא של סבא מורדי, יוסף באואר, היה תלמיד חכם ובצעירותו יועד לרבנות. הוא שלט במספר שפות, ובמלחמת העולם הראשונה שירת כמתורגמן בצבא האוסטרו-הונגרי. אמא של סבא מורדי, פרידה באואר ל...
להמשך קריאה »

78 שנים מאז ההתקפה על כפר סאלד

תמונה
חזרנו לבלוג אחרי הפסקה ארוכה ועל כך צוות הארכיון מתנצל... ברור שהדבר הדיר שינה מעיניכם. גבעת חיים איחוד נוסדה על ידי חברי גבעת חיים וחברי כפר סאלד שפרשו אחרי הפילוג הקיבוצי בשנת 1952. ילדי כפר סאלד, שהיום הם סבים וסבתות בקיבוץ, היו ילדים קטנים כשהיתה ההתקפה הגדולה של הערבים על כפר סאלד. הם זוכרים בעצמם או דרך הוריהם את המתקפה הקשה. במתקפה נהרג ברונו בוכהולץ, אביהם של יורם וששי בוכהולץ. לשמחתנו, יוני פרינץ, שנולד בכפר סאלד העביר אלינו לארכיון טקסט מעניין מאותה ההתקפה מזווית קצת אחרת. כפר סאלד על צלע ההר מתוך מחקר של אורי מילשטיין על סיוע הבריטים ליישוב בישראל החודש לפני 78 שנים, בוצעה ההתקפה הגדולה ביותר עד אז, של ערבים חמושים על יישוב יהודי. כ 300-600 תוקפים. הקשר הטלפוני היה מקולקל. האתת נהרג ולמרות כל זאת הצליחו חברים ביישובי הסביבה להזעיק משוריינים בריטיים שסייעו להניס את התוקפים.  סיפור המעשה מטה , מתוך מחקר של אורי מילשטיין על סיוע הבריטים ליישוב בישראל. אחרי פשיטת הפלמ"ח על ח'סאס, ב-18 בדצמבר 1947, נשקפה סכנה ליישוביי צפון עמק החולה, ובייחוד לקיבוץ כפר-סאלד, המזרחי שבייש...
להמשך קריאה »

מי אני ומה שמי?

תמונה
בוקר עם דן שגיא. פשוט מדהים מה האיש הזה זוכר. את הדברים שהאיש הזה זוכר אני שכחתי אתמול... ארכיונאי מצוי חייב שיהיו לו כמה דן שגיאים וחנושים כדי להתחיל בכלל להבין מה יש לו מתחת לידיים. אבל למה להכביר במילים הרי אומרים שתמונה שווה אלף. אילזה ברונר בטיול בחוץ לארץ איציק הספר ודבורה רשבם אלכס קראוס ובניו (הראל ודותן) בחממה של המשתלה גרטה יחיאלי (אמא של נירה פארן) עם יפעת? דורית וטל רסיס האם של שושלת הורוויץ (רות) השער בכניסה לקיבוץ איה שוחט מייבשת שיער המנהלה בהיווסדה זיוה רום וחנה נבון במכון הפיזיוטרפיה חווה שפע מטפלת תינוקות מדופלמת חימום במכון הפיזיוטרפיה (ולא מכשירי עינוי?...) חן הייט פרינץ, אלדד בר שלום ז"ל, כרמל לוי, שחר רובין, שירי הדר שוביץ, דוד שרון בבר מצווה טובה מייקלס וגילי קרול ידיד רובין בסטודיו הישן יושו ענבר ויענקלה הוריוויץ זוג מזכירים מהעבר יעל רוזנברג בקבלה לחברות ישראל כץ בדמותו של רעמסס במסיבה לסיום הטיולים למצרים, בשנת ה-30 לקיבוץ עינת קידר (הבת של אלן ואלכס קידר) ...
להמשך קריאה »

מי את לאה גרונדיג? תעלומה בארכיון / חנוש מורג

תמונה
את עינו של מורדי מורג צדה מודעה בעיתון גלריה בהארץ. במודעה היה כתוב: מדרזדן לתל אביב -  יום עיון ותערוכה . לאה גרונדיג בפלשתינה 1933-1948. לאה גרונדיג? השם נשמע למורדי מוכר, ומיד הוא שלף מזכרונו את ההקשרים לקיבוץ גבעת חיים. כילד אהב לקרוא בספר שיצא לכבוד 15 שנה לקיבוץ גבעת חיים (לפני הפילוג). הוא זכר שמבין דפי הספר היו גם איורים של אותה ציירת - לאה גרונדיג. זכר ולא טעה! התחקיר הנוסף נעשה מול אלדד גיל בארכיון של גבעת חיים מאוחד. הוא מייד אישר שבארכיון תלויה סדרת רישומים של הקיבוץ, שצויירו על ידי לאה גרונדיג, ונתרמו לקיבוץ על ידי משפחתה, אחרי מותה. אכן, בקיבוץ גבעת חיים היה פר בשם שטן כל אחד מהארכיונים החל בתחקיר קטן. אלדד ראיין את נאווה כהנא שהיתה ארכיונאית במאוחד והיא זו שקיבלה את החומרים. נאווה סיפרה על הקשר של אותה אמנית לקיבוץ. היא הגיעה לקיבוץ כמבקרת, כנראה בשנת 1946. הונזו, אומן הבובות הידוע, שיכנע אותה להשאר ולחיות בקיבוץ. זו היתה תקופה קצרה, שלאחריה היא חזרה לדרזדן בשנת 1948. אצלנו בארכיון, קרה דבר קצת יותר מפתיע. ללא כל קשר לאותו סיפור, אנו עוסקי...
להמשך קריאה »

תוכן עניינים זה דבר משעמם? היידי עפרון

תמונה
אנחנו נתקלים בתוכן עניינים כמעט בלי לשים לב, בספר, בעיתון או באתר. בעמוד אחד קטן מופיעה בעצם מפת הדרכים שלנו: איפה נמצא מה ואיך להגיע בדיוק למה שמעניין אותנו.  לתוכן עניינים יש גם משמעות ארכיונאית. כשמישהו מחפש מידע מלפני עשרות שנים או כתבה מסוימת בעיתון ישן, תוכן עניינים מסודר הוא עוד כלי להגיע למידע. בארכיון גבעת חיים איחוד היו לנו לאורך השנים כמה מסמכים עם תוכן עניינים של העלון החודשי "בתוכנו", כשחלקם מוקלדים וחלקם סרוקים. למי שלא מכיר – עלון "בתוכנו" נכתב כבר בשנת 1952 עם עליית קיבוץ גבעת חיים איחוד לקרקע. השם "בתוכנו" הוא למעשה ירושה מהעלון מכפר סאלד (חלק מהמייסדים של גבעת חיים איחוד היו במקור מכפר סאלד). במהלך העבודה גילינו שרק בשנת 2003 התחילו להכניס תוכן עניינים לכל עלון בנפרד, כשבארי צימרמן היה עורך. למזלנו, ארכיונאי העבר של הקיבוץ דאגו לייצר מסמכי תוכן עניינים למקבצי עלונים ובראשם עדי נחמני.  המטרה שלנו היתה לרכז את כל המסמכים המפוזרים למסמך אחד ברור. לשמחתנו השנה נכנסה לתמונה נעה, מילגאית שקבלנו דרך המועצה האזורית עמק חפר. המילגאים מקבלים מלגה ב...
להמשך קריאה »

אהבה בגטו טרזינשטט

תמונה
מרים צ'רבנקה (לבית משפחות הס ורטהיימר) נולדה ב-1924 בצ'כוסלובקיה וגדלה בעיירה עם חיי תרבות עשירים ופעילות ציונית ענפה. כנערה הצטרפה לתנועת 'השומר הצעיר' ועסקה בחינוך ובהדרכה. במהלך מלחמת העולם השנייה נשלחה לגטו טרזין בצ'כיה יחד עם אחותה הקטנה רותי וסבתה. אבא שלה נלקח לפני שהגיעו לגטו, והיא לא ראתה אותו יותר. בגטו עבדה בטיפול בילדים, במטבח ובגן הירק. שם גם הכירה את מילה צ'רבנקה. מילה צ'רבנקה נולד ב-1921 בצ'כוסלובקיה, ועם פלישת הנאצים נשלח לעבודות כפייה, בהן נחשף לתנאים קשים במיוחד. מאוחר יותר הגיע לטרזין, שם פגש את מרים. השניים טיפחו מערכת יחסים שהתחזקה למרות התנאים הבלתי אפשריים סביבם.  בתאריך 24.3.1942 הגיעו רותי, סבתא ומרים לגטו טרזינשטט שבצ'כיה. הסבתא היתה כבר מעל שמונים, ולמרים מלאו בדיוק כמה ימים לפני כן 17.  החיים בגטו טרזין היו תערובת של פחד תמידי, עבודת כפייה, ורגעים נדירים של תקווה. עבור מרים ומילה, הגטו היה מקום שבו הכל נלקח – פרט לאנושיותם. הם עבדו קשה: במטבח, בגני ירק, במחסנים – לעיתים 16 שעות ביום. הם חיו תחת איומי טרנספורטים שיכלו לבו...
להמשך קריאה »

ארכיון

הצג עוד