ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

פפסיקו רכשה את סודהסטרים ב-3.2 מיליארד דולר.  ולא, אין לקיבוץ גבעת חיים איחוד מניות בסודהסטרים.  היינו רוצים... אבל זה תירוץ מצויין לבדוק ממתי יש סודה בחדר האוכל. אני בכלל עברתי לקיבוץ בגלל שיש סודה בחדר האוכל... ב1983 פינדה שפע מספר על הקמת המועדון ועל מכשיר הסודה הראשון: "ב-30 בנובמבר 1958 נבחרה באסיפה ועדת מועדון שהרכבה האישי לא צוין ביומני. אך שלינה רובין וברוריה ורטהימר, הראשונה בין אימהות הבית, היו בתוך הועדה. התחלתי להתרוצץ בכל הארץ בחיפוש אחרי ציוד. עברתי בתל אביב בבתי קפה, ושאלתי אם אין מתקן סודה, שהחליפו אותו לגדול יותר, ואכן מצאתי דבר שכזה, ואם כי היה זה בחלקו חלוד, ודי פרימיטיבי, קפצתי על המציאה, וראו פלא: הוא שימש לנו שנים רבות מאד." בנובמבר 1962 הופעל לראשונה מתקן סודה בחדר האוכל (הראשון)! אפילו היה איור חמוד בעלון: אחר כך היה גם מתקן לסודה בחדר האוכל השני, שקיים עד היום. והיו כאלה (אולי עוד היום) שהיו מביאים בקבוק וממלאים סודה כדי לקחת הביתה. והיו כאלה שהיה להם בבית סיפולוקס, להכנה ביתית של סודה (החברה שיצרה אותם היתה ישראלית) לסיכו...

החום והגיל גורמים לך לא פעם להרהר – מה עשינו פעם בחופש הגדול? גם אז היה לנו כל כך חם? ואיך בכלל שרדנו קיץ בלי מזגנים? מבלי להיכנס לתיאוריות ההתחממות של כדור הארץ, בא לי להעלות זיכרונות, תרגיל טוב למוח ולכוח היצירה הרדומה, מה היו הבילויים שלי כילדה, מה אני זוכרת מהתקופה שכה חיכינו לה – החופש הגדול. הדבר הראשון שקופץ בתור – הוא המספר 26. ולמה? זה המספר של ימי העבודה שבהם היינו חייבים לעבוד. תבינו – כבר במספר הזה טמון הקאץ', כי איך אפשר להרגיש חופש כשברור לך שמחצית ממנו אתה חייב להיות במסגרת קבועה לך מראש. ולא רק זאת, הייתה בעיה – מי יהיו הילדים שיסכימו לעבוד במחצית השנייה של החופש, את משק הילדים הרי לא סוגרים באוגוסט... כנראה שתמיד היו ילדים שאהבו לדחות את המטלות שלהם, והם העדיפו לחשוב בדרך של 'אכול ושתה'... אחרי שתמה תקופת העבודה באו "חובות" מוכתבים אחרים – מחנה וקייטנה, וגם אם הם נחשבו ככיפים, לגביי, למשל 'מחנה' לא בדיוק נחשב כיף, הם היוו צו עליון, לא אתה קובע מה תעשה בימי החופש. וכך נשארו להם שבועיים לבילוי כלבבך. כאן, היינו אדוני...