ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

אִמַתִי על אמא שלי אספר כאן. הייתי שמחה לספר עליה ועל אבי גם בטרם עלייתם ארצה, אבל אנחנו, שייכים היינו לדור שלא רצה לדעת על הוריו בחוץ לארץ, והם לא רצו לספר לנו על חייהם בגולה. זהו פרק עצוב מאוד לגבי, אך כך זה היה אז. רצינו הורים צברים ולא הורים מהגולה אבל זה שיך כבר לפרק אחר בזיכרונות. כאן אני רוצה לספר על אמא - שרה וינט, שהייתה מדריכה לצמר בשנות ה-30 במאה שעברה. שרה וינט, אימה של דבורה עמלי טווה צמר אנו התגוררנו עדיין בשער-הנגב (המקום שבו שהו חברי כפר סאלד לפני שעברו לגליל), ואין לי מושג (ירוק) כיצד גילו את המומחיות של אמי בנושא הצמר - מגזיזת הצמר, דרך כביסה, צביעה, סירוק, טוויה, אריגה, סריגה, ואפילו יצירת מרבצים מעור הכבשה והצמר. את הקורסים היא העבירה בתל-אביב בבית החלוצות. זכורים לי היטב הביקורים אצלה - תלמידותיה נהנו להאכיל אותי בממתקים, ואני התענגתי על כך כי בזמנו זכינו למעט מאד ממתקים. דבורה (עמלי) ושרה וינט את המעיל והכובע הארוגים בתמונה עם אמי צילמו באוגוסט. אמנם אני מחייכת כאן בתמונה אבל זכור לי שממש בכיתי כשהלבישו אותי, כי היה נורא חם. שאר התמונות...