ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

  לכל עולה יציאת מצרים משלו. לא חשוב אם היציאה היתה מרצון, מתוך תשוקה ל"ארץ חדשה אתה היום עובר!" או מתוך מנוסה מפני צר ומפני רוצח. ואינני יודע אם לברכה או לקללה היתה לנו העובדה שלא קם לנו משה רבנו ולא הוביל אותנו במדבר 40 שנה כדי שכובשי הארץ יהיו רק כאלה שזיכרון "סירי הבשר של מצרים והדגה שביאור" יהיה זר להם ולעומת המדבר האכזר "זבת חלב" ארץ זו. ארץ ישראל העניה והצרה, ארץ ללא אוצרות טבע וללא מים זורמים, ארץ זו תהיה כגן עדן ובאמת ארץ זבת חלב ודבש, ותמיד תמיד כשאני נוכח בין אנשים הזוכרים בגעגועים, מה טוב היה "לנו" שמה ו"בבית", איזה סדר ואיזה נקיון נראה ברחובותיה של בוקרשט או מוסקבה - האם זה לא בדיוק דברי הרוטנים נגד משה? בדיוק כפי שהעבדים מארץ גושן שכחו את סבלנות העבדות וכל הרעות שעשו להם נוגשיהם וזכרו את סדר ואת הנקיון "אצלנו בבית" - הבית שהקיא איתם.   והנה אפיזודה מ"יציאת מצרים שלי". אוקטובר 1933. ידידי ואני עולים על אוניה איטלקית ששמה "אדריה". תחשבו על כך - אוניה איטלקית פשיסטית של מוסוליני ושנינו ס

הבלוג שלנו מרגיש קצת זנוח, ואין פלא - חודש וקצת לא כתבנו. אמנם המוני אדם לא צבאו על פתחנו בדרישה לטקסטים נוסטלגים, אבל בהחלט שניסתי מותנינו כדי לכתוב קצת מה קורה בארכיון. חלוצות סביב יום האישה העלנו לפייסבוק כל פעם סיפור אחר של מייסדת חלוצה של הקיבוץ.  איך נבחרו הדמויות?  באופן אקראי, לפי מה שהיה מענין בדף ההנצחה שלהם, וגם לפי בקשות של בני משפחה. בקשות של בני משפחה זה תמיד מרגש ונעים, כי אז יש לנו קשר עם הציבור ואנחנו לא פועלים בחלל ריק.  כמובן שהיו כאלה ששאלו - אבל איך לא העלתם את... לצערנו לא ניתן להעלות תמיד את כולן/ם וצריך לקבל את זה.  בסוף הכתבה מספר ציטטות של חלק מהנשים. פעם היתה כאן שממה השבוע הייתי בחדר האוכל, ונפגשתי עם אחד הילדים מול ברז הסודה המיתולוגי. הוא התבונן בתמונה של חדר האוכל הישן ושאל אותי לגבי כל האדמה מסביב למבנה. הסברתי לו שכך זה היה פעם - שלא היה כאן כלום, ושאת חדר האוכל הישן החליפו בחדש, זה שעד היום משתמשים בו. כמה צמא ורצון יש לילדים לשמוע על מה שהיה כאן פעם. רק צריך לעשות את זה מותאם אליהם. כדאי לקרוא את מה שכתבה סער בר בעלון על משימת הבר מצווה. היא מסבירה א