הפסיפס האבוד והאמנית האלמונית / היידי עפרון, חנוש מורג

החזיקו חזק! אתם יוצאים למסע בעקבות יצירת אמנות יפה המוסתרת מתחת לשטיח

בקיבוץ גבעת חיים איחוד, יש חנות יד שניה צבעונית וקסומה. מי שמגיע לחנות מסתובב לו בין פרטי הווינטג' ובלי משים דורך על ריצפת בטון שאת חלקה מכסים שטיחים. אם תבקשו מענת לוי, בעלת החנות, היא תרים את השטיח, ומתחתיו יתגלו שני פסיפסים גדולים ויפים של בעלי חיים וניכר מיד שיד אמן יצרה אותם.


סיפורו של הפסיפס

בשנת 1954 הונחה בקיבוצנו הצעיר אבן הפינה לבית התרבות, שעוד בטרם נחנך כבר ידעו להגיד שהוא ייקרא על שם חיים ארלוזורוב (כמו הקיבוץ עצמו). בית התרבות, שהארכיטקט שלו היה חבר הקיבוץ אלכס קשטן, היה אמור להיות חלק מהמרכז התרבותי חברתי של הקיבוץ או כפי שאלכס כינה זאת "לב הקבוצה". 


מהבחינה הטופוגרפית קל לראות שהיה זה אך טבעי למקם אותו בלב היישוב, על גבעה. השם 'בית התרבות' הפך מהר מאד ל'מועדון חברים' ולא עבר הרבה זמן והוא נקרא פשוט 'מועדון'.

באותו בית תרבות נבנתה ריצפה ובה שובצו שלוש עבודות פסיפס, מעשה ידיה של אמנית הפסיפס חיה פישהנדלר. חיה יצרה בקפידה ובמקצועיות פסיפס של בעלי חיים - עופר, שועל וחסידה.

בעלון משנת 1955 מצאנו את המידע הבא: "אבן הפינה לבית התרבות ע"ש חיים ארלוזורוב נורתה ב- 18.6.1954, ובאוגוסט 1955 השלימה חיה פישהנדלר, ידידת המשק, את עבודת הפסיפס בחדר הקטן של בית התרבות. מלאכת מחשבת זו יש בה משום התחדשות של אמנות ישראלית עתיקה. הצלחתה של חיה פישהנדלר, בעשותה מלאכה מקורית, תמשוך עין כל ומביני דבר יעמדו על ערכה האמיתי. בזה נתונה לך תודתנו והלוואי והתחלה זו של צבירת נכסי אמנות תמצא המשך ראוי לה". כמו כן היה כתוב שם שהאמנית יצרה את העבודה הזו במוסד קשישים בפרדס חנה כמתנה למשק (הקיבוץ רק סיפק את החומרים).


גלגולו של פסיפס

פשטותו של המועדון ויופיו נשמרו גם אחרי השיפוץ שעבר בתחילת שנות ה-2000. אבל על פנינה אחת לא השכלנו לשמור (כנראה מטעמים טכניים) - על הרצפה המקורית ובה הפסיפסים.

אורי דייג, שהיה אז מרכז בנייה הבין את חשיבותו של הפסיפס. הוא התעקש, ובזהירות רבה הוציא ביחד עם פיני (שהיה בזמנו חבר צוות נאמן) את קטעי הפסיפס. אחד משלושת הפסיפסים לא שרד את עבודת החילוץ (החסידה), אך את השניים הנותרים העביר בהצלחה לבית הקפה שנפתח באותו זמן בסמוך למוזיאון "הנקודה" על ידי פתי ונחום ידיד. הקיבוץ, לצערנו, לא ידע לשמור על המוזיאון (והיום, גם לא מצליח להקים אחד כזה) ובמקום בית הקפה נפתחה 'חנות בגדים יד שניה' של ענת לוי בת הקיבוץ.

הפסיפסים של העופר והשועל חבויים היום מתחת לשטיחי החנות. 



כאן נסגר מעגל: אלכס קשטן שתיכנן את המועדון (ועוד מבנים רבים ויפים בקיבוץ ובארץ), ויזם את רצפת הפסיפס הוא הסבא של ענת לוי בעלת החנות שבה שוכנים היום שניים מהפסיפסים. 

חיה'לה פישהנדלר בתיקון רשת דייג עין גב 1945
צילם 
נפתלי אופנהיים - ביתמונה מתוך ויקיפדיה

האמנית – חיה פישהנדלר

היום ניתן בקלות למצוא הכל באינטרנט, נכון? אז זהו שלא תמיד... המידע על חיה היה מועט ומקוטע אך שמחנו לכל ידיעה שהוסיפה לנו ולו מעט עליה ועל קורותיה.

בעזרת ארכיון עין גב, שולי ירקוני מארכיון חיפה, והאתר המוערך של יד בן צבי "סקר אמנות הקיר בישראל", גילינו שהיא נולדה ב-1917 בגרמניה ושמם של הוריה היה יעקב ודבורה. היא הייתה שנתיים בהכשרה בפרנקפורט, והגיעה לקיבוץ עין גב ב-1937 עם פלוגת 'בתלם'. בראשית דרכה בעין גב עבדה בענף הדיג בתיקון רשתות (מתחבר לשם המשפחה שלה – פישהנדלר...).

היא עזבה את הקיבוץ בתחילת שנות ה-50 והתמקדה בעבודות פסיפס ככלי תרפויטי, הדריכה קהילות לשיקום, וקיבלה הזמנות מאנשים פרטיים. היא הוזכרה על ידי גדעון עפרת בסקירתו על 'אמנות קירונית בישראל: שנות ה-50' שהביא כדוגמאות את עבודות הפסיפס שיצרה עבודות בבית התרבות של קיבוץ בית-העמק ופסיפסים שעיצבה בפונדק דייגים בחיפה.

בחיפה נעשה ניסיון מטעם חברת 'המשק' להקים חבר-פועלים שיעסקו בציורי פסיפס ובהם מונומנטאליים, בניהולה של חיה. ב-1957 הם יצרו עבודות למסעדה וגלריה ריץ' ברח' חיים 5 חיפה. בפסיפסים, שחלקם שרדו עד היום, מופיעים יעלים וצבאים התואמים לסגנון הפסיפסים בקיבוץ שלנו. 



מתוך האתר סקר אמנות הקיר בישראל, יד בן צבי
www.wallart.org.il

כנראה שחיה הייתה מעורבת ביצירת הפסיפס במלון 'ציון' בחיפה. כמו כן היא הייתה אחראית ומדריכה בשני בתי מלאכה של אמנות הפסיפס של חברת המשקם בחיפה ובגבעתיים. בנוסף, היא גם הדריכה נשים במועדון ויצ"ו בנתניה בתפירת בובות. בין 1956 ל-1959 יצרה חיה עבודה גדולה ביד אליהו תל אביב בבית הבראה של שרות נשים סוציאלי; הציגה בתערוכת 'תחיית הפסיפס' במוזיאון חיפה, והציגה לפי הזמנת האדריכל פנישל בתערוכה עולמית בבריסל – בביתן ישראל.


היכן נעלמו עקבותיה של חיה?

משנות ה-60 אין לנו מידע על חיה. פנינו אל נחום פישהנדלר עורך דין בחיפה והתברר שהוא אכן קרוב משפחה רחוק של חיה. הוא סיפר לנו שלחיה הייתה אחות תאומה בשם חנה שניצלה מהרכבת האחרונה לאושוויץ. עוד הוא זוכר שהייתה לה גלריה ביפו ושהיא נפטרה ערירית. הוא גם חיבר אותנו לקרובי משפחה קרובים יותר ולאחר התכתבויות הצלחנו לדבר עם אירנה, אחייניתה של חיה, כלומר הבת של חנה. 

אירנה התקשרה בהתרגשות ובשמחה כששמעה שאנחנו מעלים את זכרה של חיה. לדבריה, חיה הייתה אמנית ואישה מאד מיוחדת. ולמרות שלא שרדה את דפי ההיסטוריה היה ראוי שכן תקבל מקום של כבוד.

התברר שאירנה הייתה בחנות היד השנייה של ענת לוי שבועיים לפני השיחה שלנו, וכלל לא ידעה שהיא למעשה דורכת על שטיחים המכסים את הפסיפסים של דודתה.

קבענו להיפגש ביד השנייה של ענת.

מבטיחים לעדכן!

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

"חורף בהיר בגבעת חיים איחוד" מי מכיר?!

מבצע אקסודוס (בלי פול ניומן)

מחסן המשק לאן? / חנוש מורג 2022

מי זוכר את צריף המזכירות הישן? צוות הארכיון

"האמת בפרסום" / יריב אמיתי

גרי בר שלום מתחיל לצייר

כיצד הגיע הציור של חיים ארלוזורוב לחדר העגול? / היידי עפרון