אלוהי הפרטים הקטנים

במזכירות של גבעת חיים איחוד תלויות הרבה תמונות מהעבר של הקיבוץ.
גם זה סוג של מוזיאון.
ליד החדר של מנהלת כ"א תלויה כרזה.
עברתי לידה המון פעמים ולא התייחסתי אליה.
עכשיו פסח וכנראה זה בדיוק הזמן שהייתי צריכה לפתע לשים לב אליה.

הנה הכרזה:

אז מה ניתן ללמוד מהכרזה?


היא משנת 1982?

הבסיס שלה הוא קרש גדול ריבועי, שעליו משורטטת מפה גדולה של סדרי מקומות הישיבה בחדר האוכל (1136 מקומות).
תיקון של תמי הורוויץ: לא חדר האוכל, אלא בית העם, בית וינה.


מצאתי בארכיון את  המסמך הבא סרוק -  רישום  סדר פסח של שמות המשפחות,
מספרי הכיסאות ושמות האזורים השונים לישיבה (לפי צמחים).
אני לא יודעת ממתי הרישום הזה אבל יש שם הרבה אנשים שכבר לא עמנו וכאלה שכבר עזבו את הקיבוץ.


על הקרש הגדול הודבק מעין נייר שקוף שעליו הודבקו שני מלבנים ובינהם עץ.
בכל מלבן יש הזמנה לאירוע אחר בפסח:

מלבן עליון: 
הגיע ליל הסדר
הלילה הזה, כל העולם אומרים בו הלל
בערב החג יד' ניסן בשעה 19:15
נסב בחדר האוכל לחוג את ליל הסדר

מלבן תחתון:
בחוהמ"פ יום שישי 13/4 בשעה 22:00 במועדון
"פגישה לאין קץ" שירים וקטעי שירה משלנתן אלתרמן
עם אסנת זיביל ונתן סלור.


אבל לא נעצור פה. לא ולא.

מבירור קצר באינטרנט התברר שנתן סלור הוא מוזיקאי ושחקן ישראלי
שנולד בשנת 1972.
אם הוא נולד ב1972 איך יתכן שהכרזה מ1982? בגיל עשר הוא יצא למסע הופעות?
מן הסתם לא.
אי לכך ברור שהמשטח התחתון של השרטוט הוא מוקדם ליצירת הכרזה.
מי שיצר את הכרזה לקח פשוט שרטוט ישן יותר של הסדרי הישיבה בסדר פסח בקיבוץ.

ואם כבר בלשות אז נתן סלור הוא הבן של תרצה אתר וסבו הוא נתן אלתרמן (כנראה בגלל זה הוא נתן...), ואסנת זיביל היא שחקנית בת גבעת ברנר.


אבל לא נעצור פה. לא ולא.

במסגרת לכל היצירה וגם בתוך היצירה מצויירים עופות מיוחדים שאולי הם אלה שתפסו את עיני לראשונה.
 הנה:


יש דמיון?




שוב מוחי הקודח מעולל תעלולים? (הכדורים הכחולים לא האדומים היום...)
אולי מדובר בהשפעה מהגדה שנקראה "הגדת ראשי הציפורים"
שצויירה בסביבות שנת 1300 בגרמניה?

והנה מה שכתוב בויקיפדיה לגבי הגדת ראשי הציפורים:
ישנן מספר סברות מדוע בחרו המאיירים לצייר את הדמויות עם ראשי ציפור. הסברה הרווחת היא שהיה נהוג בין יהודי אשכנז להימנע מלצייר פני בני אדם בגין הדיברה "לא תעשה לך פסל וכל תמונה." בכתבי יד עבריים אחרים מאותה תקופה נמנעו מאיירים מלצייר פני אדם, והיה נהוג להחליף אותן בפני חיות, להסתירן, או לצייר פנים בלי תווים מזהים. יש המסבירים שליהודים יש ראש של נשר משום שבני ישראל מתוארים כנשרים בעת צאתם ממצרים, ככתוב "כנשר יעיר קנו, על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו, ישאהו על אברתו" (דברים, ל"ב, י"א). הסבר אחר הוא שהנשר היה סמל של קיסר גרמניה, והבחירה לצייר את היהודים כנשרים הייתה כדי להפגין נאמנות למלוכה.

כנגד, ההיסטוריונית רות מלניקוף טוענת שהדמויות היהודיות מהוות קריקטורות אנטישמיות נלעגות. לטענתה, האיורים נעשו על ידי אמנים נוצרים, ודמות הציפור בעלת המקור הבולט מרמזת על האף הארוך שיוחס ליהודים. היא מחזקת טענה זו בעובדה שלחלק מהדמויות ישנן אוזני חזיר.

מעניין בהחלט!

אבל לא נעצור פה. לא ולא.

מסביב למלבנים יש סימנים שמזכירים כתב עברי קדום.


אבל מי שיצר את הכרזה המציא בעצם מעין ציור כתב עברי קדום. גיבוב של סימנים או שמא יש כאן צופן בלתי מפוענח?
אזהרה כמו של בני המאיה לשנת 2013? 

טוב היידי. תרגעי.

אבל לא נעצור פה. לא ולא.

מי יצר את הכרזה הזו? אין חתימה!

מזלנו שיש תורה שבע"פ

תמי הורוויץ שהיא בעצם תלתה את כל הכרזות במזכירות הייתה ה"תרבותניקית" בזמן שנעשתה הכרזה הזו.
את הכרזה יצרה נגה בן-אור שכבר לא חיה בקיבוץ.
מתי שהוא בתחילת שנות האלפיים. לא מאד ישן אבל עדיין מאתגר תודו!

באינטרנט מצאתי שהמופע נערך בגבעת חיים איחוד בשנת 2002, כלומר לפני כ-11 שנים.

בצד האחורי של הכרזה דרך אגב כתוב מגל - אלוהים יודע למה...
מה שמתקשר לכותרת שלנו - אלוהי הפרטים הקטנים!

פה כבר נעצור.
תש כוחנו.

והנה עוד כמה תופיני פסח להנאתכם.

פסח בבית וינה, אין תאריך

פסח בבית וינה 1972

ריקוד חד-גדיא 1973

תוספת של חנוש:
חשוב לציין שאת הכוריאוגרפיה של החד-גדיא לאורך כל השנים יצרה לאה הישראלי, שהייתה מקדישה כל שנה את מיטב כוחה ודמיונה להעמיד הפקה מהפנטת של חד-גדיא. השיא של הסדר הקיבוצי בשנות השישים והשבעים היה החד-גדיא שלה. היא העלתה את כל ילדי הקיבוץ על הבמה, והכישרון שלה היה לא רק אמנותי אלא גם אנושי - לעבוד עם כל הילדים, היא לא טיפחה רק את הכשרוניים שבהם. ומעבר לכך היא גרמה לכך שכל עובדות המתפרה העמידו את כישוריהן להפקה ויצרו תלבושות מרהיבות בצבעוניותן.


ריקוד חד-גדיא 1973

ריקוד בפסח בבית וינה - 1965


ותודה לעירית ארבל שבעזרת המצלמה שלה צילמנו את הכרזה. נו, מתי כבר תהיה מצלמה לארכיון?!

תגובות

  1. מקסים היידי,
    אוהבת את הסיפורים שמאחורי המסמכים ואת הקישורים שאת עושה ביניהם.
    ישר כח וחג שמח
    ליליק

    השבמחק
  2. תודה ליליק. האמת שגם כייף לעשות...

    השבמחק
  3. הי היידי,
    קראתי את כל האסוציאציות שהעלתה בך הכרזה של נגה בן-אור מחג הפסח 2002. אין ספק - לנגה יש כתב ייחודי משלה, לא תמיד ברור הגבול בין הציור לאיור - נגה נוגעת בשני הקצוות הללו - הציור שלה הוא כעין כתב שהיא ממציאה. במקרה הזה האסוציאציה שלך עם הגדת הציפורים מעניינת, על אף שהדימויים האלו הם חלק ממאגר הדימויים הקבועים שהזינו את ציוריה לאורך הדרך. לצערי בשנים האחרונות היא הפסיקה לצייר, אבל ברבים מבתי החברים שלנו תלויים ציוריה, וזה גם נותן לי רעיון - אולי נקדיש מידי פעם את הבלוג לחשיפת היוצרים המקומיים של הקיבוץ.
    ואם כבר יוצרים - חשוב לציין שאת הכוריאוגרפיה של החד-גדיא לאורך כל השנים יצרה לאה הישראלי, שהייתה מקדישה כל שנה את מיטב כוחה ודמיונה להעמיד הפקה מהפנטת של חד-גדיא. השיא של הסדר הקיבוצי בשנות השישים והשבעים היה החד-גדיא שלה. היא העלתה את כל ילדי הקיבוץ על הבמה, והכישרון שלה היה לא רק אמנותי אלא גם אנושי - לעבוד עם כל הילדים, היא לא טיפחה רק את הכשרוניים שבהם. ומעבר לכך היא גרמה לכך שכל עובדות המתפרה העמידו את כישוריהן להפקה ויצרו תלבושות מרהיבות בצבעוניותן.
    ואם כבר דיברנו על החלק השני של הסדר, כדאי להזכיר את השנים בהם עלה עדי נחמני, שכל שנה גם ערך את הסדר והיה אב הסדר - לקרוא את הפרשנות שלו להגדה. בשיריו הוא התייחס לכל האירועים בארץ ובעולם, כפי שעשה גם בקבלות השבת. אני זוכרת כילדה איך הקהל כולו ישב מתוח לשמוע כל שנה מחדש אילו הפתעות מחכות לו השנה. וגם כאן יש לי הצעה - למה שלא נפרסם מדי פעם כמה מן השירים הללו? כולם היו כתובים בחן רב ותחכום אלתרמני.
    זהו להפעם.

    השבמחק
    תשובות
    1. חנוש היקרה,
      תודה על ההתייחסות המעמיקה. בהחלט ננסה ליישם את ההצעות!

      מחק
  4. בריקוד משנת 1965 אני מזהה את עירית מיכאלי, דפנה ורדי, בנות מחזורי. גם שלומית נבון (בת זוגי לריקודי זוגות ביום שיש בערב - עז וכבש... לדוגמה).
    לגבי ליל הסדר רוצה להזכיר את הקטע הקבוע של מלכה מוסקוביץ שקראה את "קומו תועי מדבר" של חיים נחמן ביאליק.
    מלכה קראה בהטעמות מיוחדות עם עין גרונית, חית גרונית וריש לשונית. איכויות שהביאה איתה מעבודתה ברדיו. לימים העבירה קורס קריינים ביחד עם עמיקם גורביץ' ואשה יפהפיה מקבוץ להב. שמחתי להשתתף בקורס שנמתח בפגישות חודשיות על פני שנים.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סדר זה סדר... / חנוש מורג

סיפורה של תמונה / חנוש מורג

טעימות לשבועות!

קבוצת רותם? קבוצת אורן? אנא הושיעו, הארכיון מבולבל!

חלקת הדשא האלוהית / היידי עפרון

הארכיון תחת מטריית ניהול המידע / היידי עפרון

זיכרונות ילדות מכיתת גפן / אראלה בורנשטיין (לברון), 2017

מי אני ומה שמי?

חוכמת ההמונים וגם קצת עוגמת נפש / היידי עפרון

ממלכה של מלכות / חנוש מורג