טעם זכרון

בין לבין אני חייבת להשחיל כתבה קטנה בארכיון כי אחרת כל הקוראים יברחו...
אמנם עברו שבועיים מאז הפוסט האחרון אבל זה נראה כמו נצח אהה?

טוב ככה זה כשעובדים בארכיון, עורכים עלון, בונים בית, מגדלים ילדים ועוד...

אני רוצה לחלוק איתכם רגע קטן וענוג שבו אני עוברת בשבילים בקיבוץ ומגיעה לעץ פיטנגו.
באופן כללי בעיר אין כמעט בנמצא עץ פיטנגו. רק בשביל זה שווה לעבור לקיבוץ.



אז קודם כל קצת לידע - מקור השם פיטנגו או פיטנגה הוא בפורטוגזית. באנגלית הוא נקרא "דובדבן סורינאם", בהודו הוא מכונה "דובדבן ברזיל", ובצרפתית הוא מכונה "קריסה דה-קאיין", על שם העיר בגיאנה הצרפתית. (מויקפדיה כמובן).
הוא הגיע לארץ לראשונה בימי המנדט הבריטי, בשנות העשרים, במסגרת הפצת הצמחים באימפריה - יחי הכיבוש.
לפיטנגו אין חיי מדף ארוכים ולכן כנראה לא מוצאים אותו כמעט בשווקים.

אבל מה לפיטנגו ולארכיון?
הקשר הוא זכרון.
אנחנו יכולים לאסוף תמונות, מכתבים, שירים, סרטים אבל אנחנו לא יכולים להעביר זכרונות של רייח וטעם.
הרי כמה פעמים בחיים הרחתם משהו והוא פשוט העיף אתכם למקום אחר בחיים, לזמן אחר, לא חייב בטוב, לא חייב ברע. לפעמים זכרון שאתם רוצים להדחיק והוא לפתע יוצא מהתת מודע שלכם במלוא עוצמתו, ולפעמים זכרון שאתה רק רוצה לשהות בו לכמה רגעים לשתוק בו ולהינות.

אז כשאני נעצרת ליד עץ פיטנגו בעונה שהפירות מבשילים ומקבלים את צבעם האדום בורדו בוהק, אני נשאבת למנהרת הזמן (לבני הגיל שלי - דאג וטוני?) והנה אני לפתע יושבת בחצר של סבא שמעון בקיבוץ וממלאה את פי באדום המתוק והחמוץ הזה. כנראה איזה רגע כזה של תמימות כשאין לך דאגות בחיים חוץ מהאדום המתוק שנמחץ מבין שינייך.

לפני כמה זמן ניסו לעשות סרט פעולה לילדים שיש בו כרטיס שמגרדים ואז מתחברים לרייח של משהו שקשור לסצנה על המסך. הילדים שלי לא ממש התלהבו...

בטח עוד מעט ימציאו מין קפסולה כזו קטנה של טעמים וריחות בשביל אנשים בעתיד. startup?
אבל אף אחד הרי לא ירצה לשמר ריחות רעים... אז מה? נשאר רק עם ריחות טובים?
ומי בכלל אמר שמה שבענינו הוא ריח טוב יהיה בעיני הבאים אחרינו טוב?

בקיצור בואו נהנה מהרגעים הקטנים הללו, של טעם וריח, חוויות עבר, זיכרונות לשמר לרגע.
טעמו של מרק עגבניות עם אורז בחדר האוכל, ריח הדשא שנקצר זה עתה, ריח גשם ראשון בשדה, טעמה של קוביית שוקולד שקיבלו ביום שישי בתקופת הצנע...

דפדפו בזכרון לרגע כמו ספר קטן שלפתע נגלה לפניכם וצפון בו סוד.

אלה הרגעים שלא יעברו לאף אחד. הם רק שלכם. בארכיון הפרטי שלכם במוח.


הערות ניתן לכתוב כאן למטה במסגרת הלבנה היכן שכתוב אין תגובות....

  




תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סדר זה סדר... / חנוש מורג

סיפורה של תמונה / חנוש מורג

טעימות לשבועות!

קבוצת רותם? קבוצת אורן? אנא הושיעו, הארכיון מבולבל!

חלקת הדשא האלוהית / היידי עפרון

הארכיון תחת מטריית ניהול המידע / היידי עפרון

זיכרונות ילדות מכיתת גפן / אראלה בורנשטיין (לברון), 2017

מי אני ומה שמי?

חוכמת ההמונים וגם קצת עוגמת נפש / היידי עפרון

ממלכה של מלכות / חנוש מורג