טביעת אצבע ארכיונאית או לקט פינדה

כל כך הרבה רעיונות יש לי לבלוג ומעט זמן...
כשאנשים פוגשים אותי בשביל, ושואלים בתוכחה למה אני לא כותבת בבלוג אני נאנחת בתוגה...
אכן, מן הראוי היה לכתוב הרבה בבלוג. אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה.
הפעם אני רוצה לספר לכם על טביעת אצבע של ארכיונאים עם דוגמא ספציפית אחת מההיסטוריה של הארכיון שלנו.
כמובן שהמושג "טביעת אצבע" הוא מושג פיזי (הידעתם? גם לתאומים זהים יש טביעת אצבע שונה, הידעתם? יש אנשים שיש להם פגם גנטי והם נולדים, אבוי... ללא טביעת אצבע?! ושלא נדבר כאן בהרחבה על המאגר הביומטרי...)

אבל ניתן לשאול את המושג "טביעת אצבע" גם למושגים מטאפורים.
לכל אדם יש טביעת אצבע, אם זה בשיחה, בציור, בשירה, במחקר, בדיון, וכו'.
לפעמים אתה משוחח עם אדם מסויים, ואתה יודע בדיוק מרבי שאותו האדם לא הגה את הרעיון המופלא שהוא הרגע חלק איתך. אתה יודע שהמקור לרעיון הזה היה מישהו אחר שאותו אתה מכיר היטב, ומכיר את טביעת האצבע שלו, כלומר את טביעת האצבע המחשבתית שלו...
וכרגיל אני רוצה לכתוב על דבר מסויים וגולשת (יש היגידו טובעת) ל (ב) נושא אחר.
גם לארכיונאים יש טביעות אצבע. נכון, יש חוקים של מקצוע הארכיונאות, אבל במהלך השנים לא כל הארכיונאים היו מודעים לחוקים. וגם אם כן... לפעמים המציאות והחומר מתעלים על החוקים של הארכיונאות (אל תצטטו אותי בענין הזה).
לדוגמא, בחוקי הארכיונאות אסור באיסור חמור לפרק חומרים שהגיעו לארכיון.
כלומר, אם חומר מסויים הגיע מועדת תכנון הוא יהיה בתיק תכנון, גם אם הוא עוסק במבני תרבות. אם חומר מסויים הגיע מהמזכירות והוא עוסק בחינוך הוא יהיה בתיק מזכירות ולא בחינוך.
אבל בקיבוצים לאורך השנים, וראיתי את זה כבר בכמה ארכיונים נהגו לפזר את החומר, ולפעמים לשכפל אותו ולשים אותו בכמה תיקים. ארכיונאים שקוראים את זה נשמתם נעתקת בזעזוע (בכלל אתם לא מאמינים כמה ויכוחים לוהטים יש בעולם הארכיונאות הישראלי, ויכוח שהיה לאחרונה: באיזה פורמט יש לסרוק מסמכים לשמירה לדורות...)

פינדה שפע, שהיה ממיסדי הקיבוץ' לא היה ארכיונאי באופן מסודר אבל היתה לו התשוקה לשמירת העבר. והוא דאג לאסוף ולשמור מסמכים וחפצים באדיקות מופלאה.
היום בארכיון במבט לאחור אנחנו גם יכולים לראות את טביעת האצבע של פינדה.
גם המתנדבות של הארכיון (אביבה שניר, דבורה עמלי, רבקה חן) שממיינות חומרים לסריקה כבר יודעות לזהות את טביעת האצבע שלו.
פינדה היה אוסף קטעים בנושאים מסויימים, בעיקר מעלונים, והיה חותך, מדביק על נייר ומסדרם לפי השנים.
הנה דוגמא:


התלבטנו האם לסרוק את דפי פינדה, ולבסוף החלטנו לשמור ולסרוק את לקטי פינדה כי למרות שיש לנו את החומרים המקוריים שמהם גזר, הרי שגם לקטיו הם סוג של עדות היסטורית.
ועכשיו יכול לבוא חוקר ולבדוק את לקטי פינדה ולחשוב מדוע הוא בחר בקטעים מסויימים. מי יודע...
ואם בפינדה עסקינן אזי הנה עוד חומר עליו:

סיפורי פינדה
וגם...

אז להתראות לבנתיים ונתראה בקרוב!

תגובות

  1. הי היידי
    זה נסיון שלישי לכתוב תגובה ומשום מה לא הצלחתי עד כה.
    הפעם אסתפק בתגובה קצרה -
    טביעת האצבע שלך מורגשת היטב ואין ספק שהיא מעשירה את הקוראים בו ומשמשת כחלון ראווה יפהפה לארכיון. ישר כח !

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הארכיון והמוות / היידי עפרון

מבצע בוקר בפעוטון / ערה

שתי תמונות / היידי עפרון

עצי הברוש בדרך לבית הקברות / נורית וולף

ראי אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאד / חנהל'ה פרנקל

האחד במאי / היידי עפרון

הסיפור מאחורי הסיפור / חנוש מורג

מה תגיד סבא ברונו? / נעה בוכהולץ

ארכיון

הצג עוד